להמר בכספי הפנסיה: טראמפ פותח את הדלת להשקעות מסוכנות

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

אלא שממשל טראמפ מבקש לשנות את גבולות המשחק. צו נשיאותי שנחתם באוגוסט 2025 הורה לרגולטורים לקדם אפשרות לשלב נכסים אלטרנטיביים בתוכניות פרישה מסוג 401 קיי — ובהם קרנות השקעה פרטיות, אשראי פרטי, נדל״ן ומטבעות דיגיטליים. משרד העבודה האמריקאי פרסם בהמשך הצעה רגולטורית שנועדה להבהיר כיצד מנהלי תוכניות פרישה יוכלו לשלב השקעות כאלה בלי להיחשף מיד לתביעות, כל עוד פעלו בתהליך בדיקה זהיר.

על הנייר, הטיעון נשמע מפתה: אם קרנות ענק, אוניברסיטאות ומשקיעים עשירים נהנים מגישה להשקעות מתוחכמות, מדוע שהעובד האמריקאי הממוצע לא יוכל ליהנות מאותה הזדמנות? מדוע להשאיר את התשואות הגבוהות רק למי שכבר נמצא בצמרת?

יש הבדל עצום בין מוסד עשיר שמסכן חלק קטן מתיק השקעות ענק לבין עובד בן שישים שמחזיק בחשבון הפרישה שלו את רוב הביטחון הכלכלי שנותר לו. הראשון יכול לספוג הפסד ולהמשיך הלאה. השני עלול לגלות מאוחר מדי שאין לו הזדמנות שנייה.

אבל כאן בדיוק מתחילה הבעיה. יש הבדל עצום בין מוסד עשיר שמסכן חלק קטן מתיק השקעות ענק לבין עובד בן שישים שמחזיק בחשבון הפרישה שלו את רוב הביטחון הכלכלי שנותר לו. הראשון יכול לספוג הפסד ולהמשיך הלאה. השני עלול לגלות מאוחר מדי שאין לו הזדמנות שנייה.

נכסים אלטרנטיביים אינם דומים לקרן מחקה פשוטה שעוקבת אחר מדד מניות רחב. הם עלולים להיות יקרים יותר, פחות שקופים, פחות נזילים וקשים בהרבה להשוואה. בקרן השקעה פרטית או באשראי פרטי לא תמיד ברור בזמן אמת מהו שווי הנכס, מתי אפשר לצאת ממנו, כמה עמלות נגבות בדרך ומי באמת נושא בסיכון כאשר הדברים משתבשים.

גם בעולם ההשקעות הפשוט יותר, המשקיע הקטן מתקשה לעמוד בקצב. לפי דוח של חברת המחקר דאלבר, המשקיע המנייתי הממוצע השיג בשנת 2024 תשואה של 16.54 אחוזים, בעוד מדד אס־אנד־פי 500 עלה בכ־25 אחוזים. כלומר, גם כאשר מדובר בשוק שקוף ונגיש יחסית, רבים מהמשקיעים מפסידים תשואה בגלל תזמון גרוע, פחד, התלהבות רגעית או חוסר ידע.

אם זה המצב במניות רגילות, מה יקרה כאשר אותם עובדים יתבקשו להבין קרנות פרטיות, חוזי אשראי, מבני עמלות מורכבים ומטבעות דיגיטליים תנודתיים? התשובה של המבקרים ברורה: מי שירוויחו ראשונים הם מנהלי הנכסים, לא בהכרח החוסכים.

במשך עשורים נשחקה בארצות הברית מערכת הפנסיה הישנה, שבה עובד שפרש קיבל קצבה חודשית מובטחת מהמעסיק. במקומה עלתה מערכת שבה האחריות עברה אל העובד עצמו. הוא נדרש לבחור קרנות, להבין סיכונים, לתזמן הפרשות ולנהל את עתידו הכלכלי כמעט לבדו. עכשיו מבקשים להוסיף לו עוד שכבה של מורכבות — דווקא בשלב שבו רבים מהאמריקאים מתקשים לחסוך מספיק גם במסלולים הבסיסיים ביותר.

התומכים במהלך טוענים כי אין סיבה לחסום מהציבור הרחב אפיקי השקעה שעשויים להניב תשואה גבוהה יותר. אך השאלה האמיתית אינה רק מי רשאי להיכנס לשוק הזה. השאלה היא מי מסוגל להבין אותו, מי מסוגל לשאת בהפסדים, ומי יישאר חשוף כאשר ההבטחות הגדולות יתנפצו.

כבוד כלכלי בגיל הפרישה אינו אמור להיות הימור. הוא אמור להיות הבטחה חברתית בסיסית: מי שעבד, חסך ושילם מסים כל חייו צריך להגיע לזקנה עם ביטחון, לא עם תיק השקעות מסוכן שהוא לא בחר באמת ולא הבין עד הסוף.