האוקיינוס מתחמם: אל ניניו עלול להצית שנה של מזג אוויר קיצוני

מתחת לפני האוקיינוס השקט מתחיל להופיע סימן שמדענים ברחבי העולם מכירים היטב — וממנו הם חוששים. טמפרטורות פני הים באזור קו המשווה, מערבית לדרום אמריקה, מטפסות בהדרגה ומאותתות על אפשרות לחזרתו של אל ניניו, אחת מתופעות האקלים המשפיעות ביותר על מזג האוויר בכדור הארץ.

אל ניניו אינו אירוע מקומי ואינו עוד גל חום חולף. מדובר במנגנון אקלימי טבעי ורחב היקף, הקשור לשינויים בטמפרטורות פני הים במרכז ובמזרח האוקיינוס השקט. כאשר המים באזור זה מתחממים מעבר לממוצע, משתבשים דפוסי הרוחות והגשמים — וההשפעה מורגשת באזורים רבים בעולם.

במקומות מסוימים המשמעות עלולה להיות גשמים עזים והצפות. באחרים — בצורת קשה, שרפות, פגיעה ביבולים ועלייה בטמפרטורות. לכן, כאשר המודלים האקלימיים מתחילים להצביע על התחממות חריגה באוקיינוס השקט, מדענים עוקבים אחרי הנתונים בזהירות רבה.

במקומות מסוימים המשמעות עלולה להיות גשמים עזים והצפות. באחרים — בצורת קשה, שרפות, פגיעה ביבולים ועלייה בטמפרטורות. לכן, כאשר המודלים האקלימיים מתחילים להצביע על התחממות חריגה באוקיינוס השקט, מדענים עוקבים אחרי הנתונים בזהירות רבה.

החשש המרכזי הפעם הוא ההקשר שבו אל ניניו עשוי להתפתח. העולם כבר חם יותר בשל ההתחממות הגלובלית, וטמפרטורות האוקיינוסים בשנים האחרונות שוברות שיאים מדאיגים. המשמעות היא שגם אל ניניו שאינו חריג במיוחד עלול לגרום לנזק כבד יותר מכפי שהיה גורם בעבר.

אל ניניו הוא חלק ממחזור אקלימי טבעי המכונה “התנודה הדרומית של אל ניניו”. המחזור הזה נע בין שלושה מצבים: אל ניניו החם, לה ניניה הקרירה יותר, ושלב ניטרלי. במשך מאות שנים הבחינו דייגים לאורך חופי דרום אמריקה במים חמים מהרגיל שהופיעו סמוך לחג המולד. מכאן גם מקור שמו הספרדי של אל ניניו — “הילד”.

אלא שהיום כבר ברור כי מדובר בהרבה יותר מתופעה ימית מקומית. אל ניניו יכול להשפיע על עונות גשמים באפריקה, על בצורות באוסטרליה, על שיטפונות בדרום אמריקה, על טמפרטורות בצפון אמריקה ועל עוצמת פעילות ההוריקנים באוקיינוס האטלנטי.

האותות המדאיגים אינם מגיעים בחלל ריק. בשנים האחרונות נמדדו טמפרטורות גבוהות במיוחד באוקיינוסים, ובאזורים נרחבים בארצות הברית נרשמו חורפים חמים מהרגיל ובצורות משמעותיות. כאשר תופעה טבעית כמו אל ניניו פוגשת עולם שכבר נמצא במצב של עומס אקלימי, התוצאה עלולה להיות חריפה במיוחד.

ועדיין, המדענים נזהרים מקביעות חד־משמעיות. חלק מהמודלים מצביעים על אפשרות לאירוע חזק, אך לא כולם מסכימים שמדובר באל ניניו היסטורי. ההבדל הזה חשוב: אל ניניו חזק יכול לטלטל מערכות מזג אוויר שלמות, אך גם אירוע בינוני עלול להספיק כדי להחריף משברים קיימים.

בעבר, אירועי אל ניניו חזקים הותירו אחריהם שובל של נזקים: הצפות, בצורות, פגיעה בחקלאות, התחממות חריגה של מי האוקיינוס ופגיעה במערכות אקולוגיות. באירועים קודמים נרשמו גם השלכות חמורות על בעלי חיים ימיים, עופות ים וקהילות שתלויות בגשם, בדיג ובחקלאות.

הפרדוקס הגדול של התקופה הנוכחית הוא שאל ניניו עצמו אינו חדש. הוא היה כאן הרבה לפני עידן התעשייה והרבה לפני משבר האקלים המודרני. החדש הוא העולם שאליו הוא חוזר — עולם חם יותר, יבש יותר באזורים רבים, רגיש יותר לקיצוניות ופחות מסוגל לספוג זעזועים.

לכן השאלה אינה רק אם אל ניניו הקרוב יהיה חזק. השאלה הגדולה יותר היא מה קורה כאשר תופעת אקלים טבעית פוגשת כדור ארץ שכבר נמצא על סף רתיחה.

ובינתיים, באוקיינוס השקט, המים ממשיכים להתחמם.