
לטענת הארגון, מי שהזמין את השלטים היה חבר מועצת העיר מיאמי ביץ', דייוויד סוארז. עורכי הדין של הארגון טוענים כי הצליחו להשיג חשבונית מחברת הפרסום הנייד, ובה מופיעים שמו של סוארז וכתובת דואר אלקטרוני שלטענתם שייכת לו. לפי המסמכים, עלות הקמפיין עמדה על כ־4,000 דולר.
האירוע, שהחל כמפגן חריג ברחוב, הפך בתוך זמן קצר לעימות משפטי ופוליטי רגיש במיוחד. במרכזו ניצבת שאלה נפיצה: האם איש ציבור רשאי להשתמש בכוחו ובכספו כדי לסמן אזרחים פרטיים כ"שונאי יהודים" רק בשל עמדותיהם הפוליטיות?

פעילי ארגון "קול יהודי לשלום" של דרום פלורידה עמדו עם שלטים וקראו להפסקת המלחמה בעזה, כפי עשו פעמים רבות בעבר. אלא שאז הופיעו ברחוב שלושה כלי רכב גדולים ועליהם מסכי פרסום מוארים. על המסכים הוקרנו תמונותיהם ושמותיהם הפרטיים של שניים מהמפגינים היהודים, ולצד פניהם הופיע הכיתוב הבוטה: "שונא יהודים".
דונה נבל, אחת הפעילות שתמונתה הופיעה על השלטים, סיפרה כי התקשתה לעכל את המראה. "ראיתי את הפנים שלי על שלט ענק ברחוב, לצד המילים 'שונאת יהודים'", אמרה. "הנציג סוארז החליט שאני שונאת יהודים רק מפני שהעמדות שלי לגבי ישראל שונות משלו".
גם עורך הדין אלן לוין, פעיל נוסף בארגון שתמונתו הוצגה על גבי השלטים, תיאר תחושת הלם. "התגובה הראשונה שלי הייתה פחד", אמר. "ייתכן שזה מוגן תחת חופש הביטוי, אבל כשנבחר ציבור מציג שניים מתושביו כ'שונאי יהודים', מדובר במעשה בלתי ראוי לחלוטין".
לוין נמנה עם עורכי הדין שהגישו תביעה נגד עיריית מיאמי ביץ', ראש העיר סטיבן מיינר וחבר המועצה סוארז. לטענתם, העירייה ובכיריה פעלו כדי לפגוע בזכותם של הפעילים להפגין ולהביע עמדה פוליטית, בניגוד להגנות שמעניק התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית. לוין טוען כי גם בעבר הותקף בפומבי על ידי ראש העיר, שכינה אותו "תומך חמאס" ואנטישמי במהלך ישיבות מועצה.
אלא שמעבר למאבק המשפטי, הפרשה הזו חושפת קרע עמוק הרבה יותר בתוך הקהילה היהודית בארצות הברית. אנשי "קול יהודי לשלום" הם יהודים המגדירים את פעילותם כחלק מערכים יהודיים של צדק חברתי והתנגדות למדיניות ממשלת ישראל בעזה וביהודה ושומרון. מנגד, מבקריהם טוענים כי הארגון חוצה קווים אדומים ופוגע בישראל דווקא בזמן מלחמה.
כך נוצר הפרדוקס החריף שמטלטל כעת את מיאמי ביץ': יהודים מאשימים יהודים אחרים ב"שנאת יהודים". "אנחנו גאים בזהות היהודית שלנו ובערכים שעליהם גדלנו", אמרה חברת הארגון היילי מרגוליס. "השאלה היא מי מחליט מיהו יהודי ראוי ומי מסומן כבוגד".
העימות הזה משקף תהליך רחב הרבה יותר שמתרחש בארצות הברית מאז מתקפת 7 באוקטובר והמלחמה בעזה. בקמפוסים, ברשויות המקומיות ובקהילות יהודיות ברחבי המדינה, יהודים שמבקרים את ישראל מוצאים את עצמם מותקפים לעיתים משני הצדדים: בשמאל הרדיקלי רואים בהם מזוהים עם ישראל רק בשל יהדותם, ואילו בימין הפרו־ישראלי מאשימים אותם בבגידה ובסיוע לאנטישמיות.
ביום רביעי הגישו עורכי הדין של הארגון בקשה נוספת לחשיפת מסמכים הקשורים להזמנת השלטים. לדבריהם, עדיין לא התקבלה תגובה ישירה מסוארז עצמו. ערוץ הטלוויזיה המקומי "לוקאל 10" פנה לחבר המועצה, אך הוא מסר רק כי הוא שוהה מחוץ לעיר ולא התייחס לטענות נגדו. גם לשכת ראש העיר לא הגיבה.
אחת השאלות המרכזיות שנותרו פתוחות נוגעת למקור הכסף ששימש למימון הקמפיין. אם יתברר כי מדובר בכספים פרטיים, ייתכן שהוויכוח יישאר בגבולות מאבק פוליטי חריף אך חוקי. אולם אם נעשה שימוש בכספי ציבור, הפרשה עלולה להפוך לחמורה בהרבה ולהעלות טענות לניצול סמכות ומשאבים עירוניים לצורך מסע השפלה אישי.
הסערה במיאמי ביץ' מגיעה בתקופה רגישה במיוחד עבור יהודי ארצות הברית, המתמודדים עם עלייה חדה במקרי אנטישמיות, איומים ותקיפות. דווקא על הרקע הזה, השימוש בביטוי "שונא יהודים" נגד יהודים אחרים מעורר זעזוע עמוק בקהילה המקומית.
כעת יידרש בית המשפט להכריע בשאלות החוקתיות והמשפטיות. אבל הוויכוח הציבורי כבר מתנהל במלוא העוצמה: האם מדובר במימוש לגיטימי של חופש הביטוי — או במסע הפחדה פומבי שנועד להשתיק מתנגדים פוליטיים באמצעות סימונם כאויבי עמם?