בית המשפט בלם את הרפובליקנים: הפסיקה באלבמה עלולה לשנות את מפת הקונגרס בארצות הברית

ההחלטה שיצאה השבוע מבית משפט פדרלי באלבמה נראית במבט ראשון כמו עוד סכסוך משפטי על גבולות מחוזות בחירות. בפועל, מדובר באחת המכות הפוליטיות המשמעותיות ביותר שספגה המפלגה הרפובליקנית לקראת בחירות האמצע של 2026 — ואולי גם בתחילתו של תקדים שעלול להשפיע על מדינות רבות נוספות ברחבי ארצות הברית.

שלושה שופטים פדרליים חסמו ניסיון של אלבמה להחזיר מפת מחוזות קונגרס קודמת, שלפי בתי המשפט נבנתה באופן שפוגע בכוונה תחילה בכוח ההצבעה של אזרחים שחורים. בהחלטה חריפה במיוחד כתבו השופטים כי אינם רואים אפשרות לחייב את תושבי המדינה להצביע לפי תוכנית חלוקה "הנגועה באפליה גזעית מכוונת".

ועדה בסנאט של אלבמה דנה בהצעה לשרטט קווי מחוזות חדשים לקונגרס ב-20 ביולי 2023, במונטגומרי, אלבמה.

כדי להבין למה הפסיקה הזאת מטלטלת כל כך את וושינגטון, צריך להבין קודם איך עובדת השיטה האמריקאית. בארצות הברית, כל מדינה מחולקת למחוזות קונגרס, וכל מחוז בוחר נציג אחד לבית הנבחרים. מי ששולט באופן שבו המחוזות האלה משורטטים, יכול בפועל להשפיע על תוצאות הבחירות עצמן. לכן, במשך עשרות שנים, מפלגות משני הצדדים ניסו לעצב מחוזות בצורה שתעזור להן פוליטית — תופעה המכונה "ג'רימנדרינג".

אבל במקרה של אלבמה, בתי המשפט קבעו שהעניין חורג מפוליטיקה רגילה. אפרו־אמריקאים מהווים כ־27 אחוז מאוכלוסיית המדינה, אך המפה שאישרו הרפובליקנים לאחר מפקד האוכלוסין של 2020 כללה רק מחוז אחד שבו לבוחרים שחורים יש רוב אמיתי. המשמעות בפועל הייתה צמצום דרמטי של היכולת של מצביעים שחורים לבחור נציגים מטעמם.

בתי המשפט הפדרליים הורו למדינה לשרטט מחדש את המפה כך שתכלול שני מחוזות עם רוב שחור או קרוב לכך. אלבמה נאלצה לציית, והמפה החדשה שנוצרה הגדילה משמעותית את סיכויי הדמוקרטים לזכות במושב נוסף בקונגרס.

ואז הגיע המהלך הרפובליקני החדש.

בתחילת 2026 פרסם בית המשפט העליון של ארצות הברית פסיקה חדשה שצמצמה עוד יותר את כוחו של חוק זכויות ההצבעה ההיסטורי מ־1965 — החוק שנחקק בתקופת המאבק לזכויות האזרח כדי למנוע אפליה נגד מצביעים שחורים בדרום ארצות הברית. הרפובליקנים באלבמה זיהו הזדמנות וניסו להשתמש בפסיקה החדשה כדי להחזיר את המפה הישנה שנפסלה בעבר.

בית המשפט הפדרלי עצר אותם.

וזאת בדיוק הסיבה שההחלטה הזאת כל כך משמעותית. היא לא רק שומרת כרגע על שני מחוזות שנוטים לדמוקרטים באלבמה — היא גם מאותתת לבתי משפט במדינות אחרות שלא כל ניסיון פוליטי לצמצם ייצוג של מיעוטים יעבור אוטומטית, גם בעידן שבו בית המשפט העליון נע ימינה.

מבחינה פוליטית, מדובר בכאב ראש עצום עבור הרפובליקנים. הרוב שלהם בבית הנבחרים ממילא שברירי, וכל מושב נוסף שהדמוקרטים מצליחים לשמור עליו עלול להיות ההבדל בין שליטה בקונגרס לבין הפסד בבחירות האמצע. באלבמה לבדה מדובר אולי במושב אחד — אבל אם הפסיקה הזאת תהפוך לתקדים, היא עלולה להשפיע גם על מפות בחירות במדינות נוספות בדרום, שבהן מתנהלים מאבקים דומים על כוח ההצבעה של מיעוטים.

זאת הסיבה שהרפובליקנים צפויים לערער במהירות לבית המשפט העליון. מבחינתם, הקרב הזה גדול בהרבה מאלבמה עצמה. הוא נוגע לשאלה עד כמה מדינות יוכלו להמשיך לשרטט מפות פוליטיות שמעניקות יתרון למפלגה השולטת — גם כאשר הדבר בא על חשבון קהילות מיעוט.

אבל מעבר למשחק הפוליטי, הפרשה הזאת חושפת משהו עמוק יותר על אמריקה של 2026. יותר מ־60 שנה אחרי מאבקי זכויות האזרח, ארצות הברית עדיין נלחמת על השאלה הבסיסית ביותר בדמוקרטיה: מי מקבל קול אמיתי, ומי נדחק לשוליים באמצעות קווים על מפה.

וזאת בדיוק הסיבה שהפסיקה הזאת מדאיגה כל כך את הרפובליקנים — ומלהיבה כל כך את פעילי זכויות ההצבעה. כי אם בתי המשפט ימשיכו להתערב גם במדינות אחרות, המפה הפוליטית של ארצות הברית עלולה להתחיל להשתנות מחדש.