מה באמת זורם בברזים של לוס אנג'לס: הבדיקות חשפו עופרת וכימיקלים מסוכנים

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

החשש הראשוני התמקד בעופרת, ובצדק. מדובר באחד החומרים הרעילים ביותר למערכת העצבים, במיוחד אצל ילדים. מחקרים רפואיים שנערכו בעשורים האחרונים הראו כי גם חשיפה לרמות נמוכות יחסית עלולה לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בהתפתחות המוח, לירידה ביכולות קוגניטיביות, להפרעות קשב ולבעיות למידה הנמשכות לאורך החיים. בניגוד לחומרים אחרים, מומחים לבריאות הציבור מדגישים כי אין למעשה רמת חשיפה לעופרת הנחשבת בטוחה לחלוטין עבור ילדים.

החשד המרכזי הוא כי מקור הזיהום בתשתיות מים ישנות. בניינים שנבנו לפני סוף שנות השבעים עדיין עשויים להכיל צינורות, מחברים או חומרי הלחמה המכילים עופרת. כאשר המים עומדים במשך שעות בצנרת, בעיקר בלילה, המתכת עלולה לחלחל אל מי השתייה ולהגיע ישירות לכוס הראשונה של הבוקר.

מקור הזיהום בתשתיות מים ישנות. בניינים שנבנו לפני סוף שנות השבעים עדיין עשויים להכיל צינורות, מחברים או חומרי הלחמה המכילים עופרת. כאשר המים עומדים במשך שעות בצנרת, בעיקר בלילה, המתכת עלולה לחלחל אל מי השתייה ולהגיע ישירות לכוס הראשונה של הבוקר.

אלא שככל שנחשפו נתונים נוספים, התברר שהסיפור רחב הרבה יותר. ניתוח של נתוני איכות המים העירוניים העלה נוכחות של מזהמים נוספים המעוררים דאגה בקרב חוקרי סביבה ובריאות הציבור. אחד מהם הוא כרומיום־6, חומר שהפך מוכר לציבור בעקבות מאבקים סביבתיים מתוקשרים בארצות הברית. מחקרים שונים קשרו אותו לסיכון מוגבר לסוגי סרטן מסוימים, בעיקר במערכת העיכול.

לצדו נמצאו גם עקבות של חומרים ממשפחת ה־PFAS, המכונים לעיתים "הכימיקלים הנצחיים". מדובר בקבוצת תרכובות כימיות המשמשות במשך עשרות שנים בתעשייה ובמוצרי צריכה שונים. הבעיה היא שחומרים אלה כמעט אינם מתפרקים בטבע, והם עלולים להצטבר בגוף האדם לאורך זמן. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות קשרו אותם לפגיעה במערכת החיסון, למחלות בבלוטת התריס, לבעיות פוריות ואף לסוגי סרטן מסוימים.

אחת השאלות המטרידות ביותר שעולות מהפרשה אינה רק מה נמצא במים, אלא מי נחשף אליו. ווטס היא שכונה המאוכלסת ברובה במשפחות בעלות הכנסה נמוכה, ורבות מהדירות הציבוריות שבה נבנו לפני עשרות שנים. עבור משפחות מבוססות יותר, הפתרון פשוט יחסית: רכישת מערכות סינון מתקדמות, מים מינרליים או מעבר לשכונות חדשות יותר. עבור תושבים החיים בדיור ציבורי או במבנים ישנים, האפשרויות מוגבלות הרבה יותר.

זו גם הסיבה שחוקרי צדק סביבתי טוענים במשך שנים כי זיהום סביבתי אינו מתחלק באופן שוויוני. שכונות עניות נוטות לסבול יותר מתשתיות מתיישנות, מקרבה למקורות זיהום וממחסור במשאבים להתמודדות עם הבעיה. ווטס אינה יוצאת דופן בהקשר הזה, אלא חלק מתופעה רחבה המוכרת בערים רבות בארצות הברית.

הפרשה גם מעלה שאלה רגולטורית רגישה במיוחד. מומחים רבים מציינים כי קיים פער בין מה שנחשב חוקי לפי התקנים הפדרליים לבין מה שנחשב בטוח מבחינה בריאותית. תקני איכות מים נקבעים לא רק על בסיס מחקרים רפואיים, אלא גם תוך התחשבות בעלויות כלכליות, ביכולת הטכנולוגית ובשיקולים פוליטיים. המשמעות היא שמים יכולים לעמוד בכל דרישות החוק ועדיין להכיל מזהמים ברמות שמעוררות דאגה בקרב חוקרי בריאות.

כעת דורשת מועצת העיר תשובות ממחלקת המים והחשמל של לוס אנג'לס ומרשות הדיור העירונית. אולם גם אם החקירה תספק הסברים, היא לא תפתור את הבעיה הבסיסית: החלפת תשתיות מים ישנות היא פרויקט שעלותו עשויה להגיע למיליארדי דולרים. ערים רבות בארצות הברית דוחות את ההשקעה הזאת כבר עשרות שנים.

עבור תושבי לוס אנג'לס, הסערה הנוכחית היא תזכורת מטרידה לכך שהשאלה החשובה ביותר אינה מה קרה בווטס השבוע. השאלה היא כמה שכונות נוספות מסתמכות על תשתיות מזדקנות, וכמה זמן עוד יעבור עד שיתגלו שם אותן בעיות בדיוק.