הסדק הראשון בחומת טראמפ: הקונגרס מרד בנשיא בעיצומה של המלחמה עם איראן

וושינגטון רגילה למאבקים בין דמוקרטים לרפובליקנים. היא הרבה פחות רגילה לראות חברי מפלגתו של הנשיא חוצים את הקווים דווקא בזמן מלחמה. לכן ההצבעה שנערכה בבית הנבחרים ביום רביעי אינה עוד מחלוקת פוליטית שגרתית, אלא אירוע בעל משמעות עמוקה הרבה יותר. ברוב של 215 מול 208 אישר בית הנבחרים החלטה הקוראת להגביל את סמכויותיו של הנשיא דונלד טראמפ בכל הנוגע להמשך הפעילות הצבאית נגד איראן ללא אישור מפורש של הקונגרס.

מאחורי המספרים הסתתרה דרמה פוליטית של ממש. ארבעה חברי קונגרס רפובליקנים – תומס מאסי מקנטקי, בריאן פיצפטריק מפנסילבניה, טום בארט ממישיגן וורן דייווידסון מאוהיו – הצטרפו לכל חברי הסיעה הדמוקרטית ותמכו במהלך. שישה רפובליקנים נוספים כלל לא השתתפו בהצבעה. התוצאה הייתה הפעם הראשונה מאז תחילת הלחימה בפברואר שבה הצליחו מתנגדי המדיניות להעביר מהלך משמעותי נגד הבית הלבן.

אמנם מדובר בהחלטה שאינה מחייבת מבחינה משפטית. היא אינה דורשת את חתימת הנשיא ואינה יכולה לכפות עליו לשנות את מדיניותו. ובכל זאת, בוושינגטון יודעים היטב שלעתים הכוח האמיתי נמצא במסר הפוליטי ולא בסעיף המשפטי. והמסר שהעביר בית הנבחרים חד במיוחד: הקונגרס אינו מוכן עוד להישאר צופה מהצד בזמן שהמלחמה מתנהלת.

בוושינגטון יודעים היטב שלעתים הכוח האמיתי נמצא במסר הפוליטי ולא בסעיף המשפטי. והמסר שהעביר בית הנבחרים חד במיוחד: הקונגרס אינו מוכן עוד להישאר צופה מהצד בזמן שהמלחמה מתנהלת.

ההצבעה הגיעה לאחר חודשים של ניסיונות כושלים מצד הדמוקרטים. שלוש פעמים קודמות נדחו או נחסמו יוזמות דומות. באחד המקרים אף הסירה ההנהגה הרפובליקנית את ההצעה מסדר היום ברגע האחרון לאחר שהבינה כי אין בידיה מספיק קולות כדי למנוע מבוכה. הפעם, לעומת זאת, ההתנגדות כבר לא הגיעה רק מהאופוזיציה. היא הגיעה מתוך המפלגה הרפובליקנית עצמה.

עבור רבים מהמשקיפים, הדמות המעניינת ביותר הייתה תומס מאסי. מאסי אינו מתון ואינו יריב פוליטי של טראמפ. הוא נחשב לאחד השמרנים האידיאולוגיים ביותר בקונגרס. דווקא משום כך, תמיכתו בהחלטה נתפסת כאיתות משמעותי. מבחינתו, הסוגיה אינה איראן אלא החוקה. מאסי וחבריו טוענים כי סמכות ההכרזה על מלחמה שייכת לקונגרס, וכי אסור לאפשר לנשיא להרחיב את הלחימה ללא אישור נבחרי הציבור.

העיתוי הפך את ההצבעה לדרמטית עוד יותר. שעות ספורות לפני כן שיגרה איראן 13 טילים בליסטיים ו-17 כלי טיס בלתי מאוישים לעבר כווית. הרשויות בכווית דיווחו על הרוגים ופצועים ועל פגיעות באזור נמל התעופה הבינלאומי. במקביל התקבלו דיווחים על חילופי אש בין כוחות אמריקאיים ואיראניים באזור המפרץ הפרסי. במילים אחרות, חברי הקונגרס לא הצביעו בזמן רגיעה. הם הצביעו כאשר האפשרות להסלמה נוספת עמדה במרכז סדר היום העולמי.

טראמפ עצמו ניסה לשדר אופטימיות. כשנשאל על המשך העימות, אמר כי במזרח התיכון גם הפסקת אש נראית אחרת מאשר במקומות אחרים בעולם. לדבריו, איראן קרובה להסכם וייתכן שניתן יהיה להגיע להבנות כבר בימים הקרובים. אולם בבית הנבחרים נראה כי רבים אינם מוכנים עוד להסתמך על הערכות אופטימיות בלבד.

ההצבעה חושפת תופעה רחבה יותר שמתחילה להתגבש בוושינגטון. מצד אחד ניצבים דמוקרטים המתנגדים למלחמה מטעמים אידיאולוגיים ומבקשים לצמצם ככל האפשר מעורבות צבאית אמריקאית נוספת במזרח התיכון. מן הצד השני ניצבים שמרנים חוקתיים הסבורים כי הבית הלבן מרכז בידיו כוח רב מדי. שתי הקבוצות אינן מסכימות כמעט על שום דבר אחר, אך סביב שאלת סמכויות המלחמה הן מצאו שפה משותפת.

כעת עוברת ההחלטה לסנאט, שם צפוי מאבק מורכב לא פחות. גם אם לא תהפוך לחוק וגם אם לא תשנה בפועל את המדיניות הצבאית של טראמפ, עצם קיומה כבר יצר מציאות חדשה. במשך חודשים ארוכים היה נדמה שהמלחמה עם איראן מתנהלת כמעט ללא התנגדות פוליטית משמעותית בתוך המפלגה הרפובליקנית. ההצבעה השבוע הוכיחה שהמצב השתנה.

המלחמה עדיין נמשכת. טראמפ עדיין מחזיק בסמכויות נרחבות. אבל לראשונה מאז החלו הקרבות, הנשיא גילה שבחזית הפוליטית נפתח סדק שלא היה שם קודם. הסדק הזה עדיין קטן, אך בוושינגטון יודעים היטב שלעתים דווקא סדקים קטנים הם אלה שמבשרים על רעידת האדמה הבאה.