יהודים אוכלים ילדים: צעירה יהודייה הותקפה ברכבת — ועלילת הדם חזרה לרחובות ניו יורק

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

על פי כתב האישום ועדות הקורבן, דיאנה סמית', בת 34 מהברונקס, הסתובבה בקרון כשהיא מתעמתת עם נוסעים אחרים. בשלב מסוים היא הבחינה בצעירה היהודייה, התקרבה אליה והחלה להטיח בה אמירות אנטישמיות. הקורבן סיפרה כי מה שהטריד אותה יותר מכל היה דווקא הרגע שקדם לאלימות: מבט ישיר וחיוך שנראה לה מאיים ומכוון.

דיאנה סמית', בת 34 מהברונקס, הסתובבה בקרון כשהיא מתעמתת עם נוסעים אחרים. בשלב מסוים היא הבחינה בצעירה היהודייה, התקרבה אליה והחלה להטיח בה אמירות אנטישמיות.

זמן קצר לאחר מכן החלו הקריאות. בסרטון שפורסם לאחר האירוע נשמעת סמית' צועקת: "יהודים אוכלים ילדים". בהמשך נשמעות אמירות נוספות בעלות אופי דומה. לפי המשטרה, העימות המילולי הידרדר במהירות לתקיפה פיזית. סמית' אחזה בצווארה של הצעירה, הפילה אותה לרצפת הקרון, הכתה אותה ותלשה אשכול שיער מראשה.

נוסעים שהיו במקום ניסו להתערב ולעצור את התקיפה. אחד מהם הפעיל את לחצן החירום, מה שאפשר לכוחות המשטרה להגיע במהירות יחסית לתחנה הבאה. הקורבן פונתה לקבלת טיפול רפואי ואובחנה עם זעזוע מוח ופגיעות נוספות. סמית' נעצרה ומואשמת בשורת עבירות חמורות, בהן תקיפה ממניעי שנאה, חסימת נשימה והטרדה בנסיבות מחמירות.

אולי המשפט המטלטל ביותר בפרשה כולה הגיע דווקא מפיה של הקורבן. לאחר האירוע היא סיפרה כי בזמן שהותקפה חזרה ואמרה לעצמה: "אני לא בגרמניה הנאצית". זו לא הייתה השוואה פוליטית או סיסמה. זו הייתה דרך לשכנע את עצמה שהמציאות שסביבה עדיין הגיונית, גם כאשר אישה זרה תוקפת אותה בשל היותה יהודייה בלב מנהטן.

לצפייה: https://www.facebook.com/share/r/1BXq2iextE/

האמירה "יהודים אוכלים ילדים" אינה קללה מקרית. מדובר בגלגול מודרני של אחת מעלילות הדם העתיקות והמזיקות ביותר בהיסטוריה. במשך מאות שנים שימשו האשמות דומות להצדקת רדיפות, פוגרומים ורציחות של יהודים ברחבי אירופה והמזרח התיכון. כאשר משפט כזה נשמע בשנת 2026 ברכבת התחתית של ניו יורק ומלווה באלימות פיזית, קשה לראות בו עוד "התבטאות קיצונית". מדובר בשנאה קלאסית בלבוש עכשווי.

האירוע גם אינו מתרחש בחלל ריק. על פי נתוני משטרת ניו יורק, פשעי השנאה נגד יהודים רשמו בחודש מאי זינוק חד של 46 אחוזים לעומת הממוצע בחודשים שקדמו לו. יהודים ממשיכים להיות הקבוצה הדתית המותקפת ביותר בעיר מבחינת פשעי שנאה, למרות שהם מהווים חלק קטן יחסית מאוכלוסייתה.

במקביל, ארגונים העוקבים אחר אנטישמיות בארצות הברית מזהירים מפני התפשטות מואצת של תיאוריות קונספירציה ותכנים אנטי־יהודיים ברשתות החברתיות. לטענתם, מסרים שבעבר היו נדחקים לשולי האינטרנט הפכו בשנים האחרונות לנגישים יותר, גלויים יותר ולעיתים גם מקובלים יותר בשיח הציבורי.

הפרשה הזו מציבה בפני ניו יורק שאלה לא נוחה. העיר אוהבת להציג את עצמה כבירת הסובלנות, הרב־תרבותיות והפתיחות של אמריקה. אולם עבור יהודים רבים, במיוחד כאלה שחזותם החיצונית מסגירה את זהותם הדתית, התחושה ברחוב שונה לחלוטין. יותר ויותר מהם מדווחים כי הם שוקלים פעמיים לפני שהם עולים לרכבת, הולכים ברחוב או נוסעים בתחבורה ציבורית בלבוש יהודי מסורתי.

הפתרון אינו יכול להסתכם במעצר של חשודה אחת, חמור ככל שיהיה המקרה. הוא מחייב אכיפה נחושה, נוכחות משטרתית במוקדי סיכון, טיפול בהסתה ברשתות החברתיות ובעיקר מסר ציבורי חד וברור מצד מנהיגי העיר והמדינה. אנטישמיות אינה הופכת ללגיטימית כשהיא עטופה בסיסמאות פוליטיות, ואינה הופכת לפחות מסוכנת כשהיא מופנית כלפי יהודים בלבד.

בסופו של דבר, העובדה המזעזעת ביותר בפרשה פשוטה מאוד: הצעירה שהותקפה לא הפגינה, לא התווכחה ולא התעמתה עם איש. היא רק ישבה ברכבת בדרכה ליעד כלשהו. בעיני התוקפת, עצם היותה יהודייה היה מספיק. זו בדיוק הסיבה שהאירוע הזה מטלטל כל כך — וזו גם הסיבה שהוא צריך להדאיג הרבה יותר מאשר את הקהילה היהודית בלבד.