החלום האמריקני מתרסק: פחות ממחצית האמריקנים מאמינים שלכולם יש סיכוי להצליח

במשך יותר ממאה שנה היה "החלום האמריקני" הרבה יותר מסיסמה. הוא היה ההבטחה הגדולה שעליה נבנתה ארצות הברית המודרנית: אם תעבוד קשה, תוכל להתקדם, לרכוש בית, להעניק לילדיך עתיד טוב יותר ולהגיע רחוק יותר מהדור שקדם לך. אלא שסקר חדש של מכון גאלופ, שנערך בשיתוף מרכז מילקן לקידום החלום האמריקני, מגלה כי יותר ויותר אמריקנים חדלו להאמין שההבטחה הזאת עדיין תקפה.

לפי הממצאים, 68% מהנשאלים עדיין מאמינים שהם עצמם יוכלו להגשים את החלום האמריקני. אך הנתון שמדאיג במיוחד את החוקרים הוא אחר: רק 46% מאמינים שכלל האזרחים נהנים מאותה הזדמנות. מדובר בשיעור הנמוך ביותר שנרשם מאז החלה המדידה, ירידה חדה לעומת 51% בלבד לפני שנתיים.

במילים אחרות, רוב האמריקנים עדיין מאמינים בעצמם — אך הם כבר אינם מאמינים במערכת.

הנתון שמדאיג במיוחד את החוקרים: רק 46% מאמינים שכלל האזרחים נהנים מאותה הזדמנות. מדובר בשיעור הנמוך ביותר שנרשם מאז החלה המדידה, ירידה חדה לעומת 51% בלבד לפני שנתיים.

הסקר חושף גם שינוי עמוק באופן שבו הציבור מגדיר את "החלום האמריקני". שליש מהנשאלים תיארו אותו בראש ובראשונה כחירות אישית וזכויות אזרח. 28% קשרו אותו לביטחון כלכלי ולבעלות על בית, ואילו רק 18% הזכירו הצלחה כלכלית או ניידות חברתית. הנתון המפתיע ביותר הוא שרק 3% מהנשאלים קישרו את החלום האמריקני להזדמנות שווה לכל אדם.

המשמעות רחבה בהרבה ממספרים יבשים. במשך עשורים, רעיון ההזדמנות השווה היה אחד מעמודי התווך של הזהות האמריקנית. כעת, מתברר כי הציבור עצמו כבר אינו רואה בו חלק מרכזי מהחזון שעליו גדל.

באופן נדיר, דמוקרטים ורפובליקנים מסכימים כמעט לחלוטין בנקודה אחת: החלום האמריקני עדיין לא מת, אך הוא רחוק ממימוש. כשישה מתוך עשרה מצביעים בשתי המפלגות הגדולות מגדירים אותו כ"עבודה שטרם הושלמה".

דווקא מי שנולדו מחוץ לארצות הברית ממשיכים להאמין יותר מכל אחד אחר. 72% מהמהגרים אמרו שהם רואים באמריקה ארץ של הזדמנויות, לעומת 47% בלבד בקרב ילידי המדינה. עבור מי שהגיע ממדינה אחרת, ארצות הברית עדיין נתפסת כמקום שמאפשר להתחיל מחדש ולבנות חיים טובים יותר. עבור מי שנולד כאן, התחושה שונה לחלוטין.

הפער הזה נוגע ישירות גם לקהילה הישראלית-אמריקנית. אלפי ישראלים שהיגרו ללוס אנג'לס, ניו יורק, מיאמי וערים נוספות הגיעו מתוך אמונה עמוקה שהחברה האמריקנית תעניק להם ולילדיהם אפשרויות שלא היו זמינות במקום אחר. אלא שכיום, יותר ויותר הורים שואלים את עצמם האם ילדיהם באמת יזכו לאותן הזדמנויות שהם עצמם מצאו כשהגיעו לארצות הברית.

הכלכלנים אינם מופתעים מהתוצאות. פרופסורית מיסטי הגנס מאוניברסיטת קנזס מסבירה כי תחושת הביטחון הכלכלי שעליה נשען החלום האמריקני הולכת ומתערערת. אינפלציה מתמשכת, מחירי דיור מרקיעי שחקים, עלויות מחיה גבוהות והחשש מפני אובדן משרות לטובת בינה מלאכותית יוצרים תחושת אי-ודאות עמוקה.

גם הנתונים ההיסטוריים מציירים תמונה מטרידה. פרופסור ג'ון פרידמן מאוניברסיטת בראון מציין כי תשעה מתוך עשרה אמריקנים שנולדו בשנת 1940 הגיעו לרמת חיים גבוהה מזו של הוריהם. לעומת זאת, בקרב ילידי שנות השמונים, רק מחצית הצליחו לשפר את מצבם הכלכלי ביחס לדור הקודם.

הירידה הזאת באמון אינה מתרחשת בחלל ריק. בשנת 2026 מתמודדים משקי הבית האמריקניים עם שילוב של אינפלציה גבוהה, מחירי מזון מזנקים, עלויות דיור בלתי נגישות, חובות בכרטיסי אשראי ואי-ודאות גיאופוליטית. מה שהחל במגפת הקורונה נמשך עם המלחמה באוקראינה, החריף בעקבות המשבר במזרח התיכון, והצטבר לכדי תחושה כללית שהמערכת כולה כבר אינה מספקת את מה שהבטיחה.

עבור רבים מהישראלים שבנו כאן עסקים, קריירות ומשפחות, מדובר בשאלה אישית מאוד. האם אמריקה עדיין מציעה את אותה הבטחה שהביאה אותם לכאן מלכתחילה, או שמא עידן ההזדמנויות הבלתי מוגבלות הולך ומתפוגג?

הנתון האחרון בסקר מעניק בכל זאת מעט תקווה. למרות הכול, שני שלישים מהאמריקנים עדיין מאמינים שהם עצמם יוכלו להגשים את החלום האמריקני. האמונה בעצמם עדיין קיימת. מה שמתערער, לראשונה באופן כה חריף, הוא האמונה שהמערכת כולה מעניקה את אותה הזדמנות לכולם.

וזו אולי הדרמה הגדולה ביותר: לא רק שהאמריקנים חוששים שהחלום האמריקני מתרחק — הם מתחילים לחשוש שהוא כבר אינו שייך לכל אחד.