כמה מהר אתם אמורים ללכת? המדריך המלא לפי גיל

הליכה היא אחת הפעילויות הפשוטות והנגישות ביותר לשמירה על הבריאות, אבל מתברר שלא רק המרחק חשוב - אלא גם הקצב. מומחים בתחום אריכות הימים טוענים שמהירות ההליכה יכולה לספק תמונה מדויקת על מצב הגוף, הכושר והתפקוד היומיומי, ולעיתים אף לחשוף שינויים בריאותיים עוד לפני שהם מורגשים בחיי היום-יום.

אליזבת ווגסטרום, המתמחה ברפואת אריכות ימים בשיקגו, מסבירה כי מהירות ההליכה היא אחד המדדים החשובים ביותר לבריאות ככל שמתבגרים. לדבריה, כאשר מטופלים מתחילים לחוות ירידה באנרגיה, בניידות, במסת השריר או בכושר הכללי, אחד הסימנים הראשונים לכך הוא שינוי ביכולת ההליכה ובקצב שלה. "אדם יכול לקבל תוצאות תקינות בבדיקות הדם ועדיין לחוות ירידה בכוח, בסיבולת, בשיווי המשקל או בכושר הלב-ריאה", אמרה. "מהירות ההליכה חושפת לעיתים את השינויים האלה הרבה לפני שהם הופכים לבעיה מורגשת".

כדאי שתשימו לב לקצב ההליכה בהתאם לגיל שלכם

אז מה נחשב לקצב תקין? לפי הנתונים שהציגה ווגסטרום, אנשים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם אמורים להיות מסוגלים ללכת מייל אחד - כ-1.6 קילומטר - בתוך 13 עד 15 דקות. בגילי ה-40 היעד עולה ל-14 עד 16 דקות, ובשנות ה-50 ל-15 עד 17 דקות. לבני ה-60 מומלץ להשלים את המרחק ב-16 עד 18 דקות, ואילו בגיל 70 ומעלה היעד הוא כ-20 דקות למייל. לדבריה, עבור רוב המבוגרים הבריאים, קצב שמגביר מעט את הנשימה אך עדיין מאפשר לנהל שיחה נחשב למטרה טובה בכל גיל.

מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על קשר ברור בין הליכה מהירה לבין בריאות טובה יותר. היכולת לשמור על קצב של כ-6.5 קמ"ש נקשרה לירידה של 37% בסיכון לתמותה מכל סיבה, לירידה של 39% בסיכון לסוכרת מסוג 2 ולירידה של 30% בסיכון למחלות לב וכלי דם בהשוואה לאנשים שהולכים לאט. מחקר שנערך בקרב 22 אלף משתתפים מצא כי שיעור התמותה בקרב הולכים איטיים היה גבוה משמעותית מזה שנרשם אצל אנשים שהלכו בקצב רגיל או מהיר.

לדברי ווגסטרום, לא פחות חשוב מהקצב עצמו הוא השינוי בו לאורך השנים. אם אדם שהלך במשך שנים בקצב מסוים מתחיל להאט באופן פתאומי ללא סיבה ברורה, ייתכן שמדובר בסימן לבעיה רפואית שדורשת בדיקה. האטה כזו עשויה להיות קשורה לירידה בכושר, לאובדן מסת שריר, לבעיות במפרקים, למגבלות של מערכת הלב וכלי הדם או לשינויים נוירולוגיים.

מחקר ארוך טווח מניו זילנד, שעקב אחר כמעט אלף אנשים מלידתם ועד גיל 45, מצא כי קצב ההליכה בגיל העמידה קשור לאופן שבו הגוף והמוח מזדקנים. משתתפים שהלכו לאט יותר הראו סימנים מואצים של הזדקנות ביולוגית, כוח אחיזה חלש יותר, שיווי משקל פחות טוב ושינויים מוחיים שנראים בדרך כלל בגילים מבוגרים יותר.

עבור המומחים, המסקנה ברורה: שמירה על ניידות ועל יכולת ללכת בקצב טוב היא לא רק עניין של כושר גופני, אלא גם השקעה בעצמאות ובאיכות החיים לשנים ארוכות.