ונצואלה קבורה תחת ההריסות: רעידת האדמה שעלולה להפוך לאסון הגדול של המאה

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

בתוך פחות מדקה פגעו בצפון המדינה שתי רעידות אדמה עוצמתיות, הראשונה בעוצמה 7.2 והשנייה בעוצמה 7.5. מוקד הרעידות היה סמוך לעיירת החוף מורון, כ־160 קילומטרים מערבית לקראקס, ובעומק רדוד יחסית של כעשרה קילומטרים בלבד – נתון שהעצים משמעותית את עוצמת ההרס על פני הקרקע.

עוצמת הרעידות הורגשה כמעט בכל רחבי ונצואלה, אך עיקר הנזק דווח באזור הבירה קראקס ובמדינות החוף. עשרות בניינים קרסו או ניזוקו קשות, שכונות שלמות נותקו מחשמל ומתקשורת סלולרית, ומאות אלפי בני אדם נמלטו לרחובות כשהם חוששים מרעידות משנה נוספות.

עוצמת הרעידות הורגשה כמעט בכל רחבי ונצואלה, אך עיקר הנזק דווח באזור הבירה קראקס ובמדינות החוף. עשרות בניינים קרסו או ניזוקו קשות, שכונות שלמות נותקו מחשמל ומתקשורת סלולרית, ומאות אלפי בני אדם נמלטו לרחובות כשהם חוששים מרעידות משנה נוספות.

תוך דקות החלו להגיע תמונות קשות מזירות ההרס. ענני אבק כיסו רחובות שלמים, כלי רכב נמחצו תחת קירות שקרסו, ותושבים חיפשו בידיים חשופות קרובי משפחה שנלכדו בין ההריסות.

"כשירדנו במדרגות כבר לא הצלחנו לראות כלום," סיפרה מריה אלחנדרה, שהצליחה להימלט מבניין מגורים רגעים לפני שהתמוטט. "הכול היה מלא אבק. כשהגענו לרחוב הבנו שהבניין שלנו איננו. הסתכלתי מעבר לכביש וראיתי שרק משפחה אחת הצליחה לצאת מהבניין שמולנו."

עדות נוספת הגיעה מתושב בן שמונים, ששרד גם את רעידת האדמה הקטלנית של שנת 1967. לדבריו, "מעולם לא הרגשתי רעידה כזו. אפילו האסון של 1967 לא היה מפחיד כל כך."

עד לשעות הלילה המאוחרות המשיכו עשרות רעידות משנה לטלטל את המדינה, ורבים מהתושבים סירבו לשוב לבתיהם מחשש לקריסות נוספות. פארקים, כיכרות ומגרשי חניה הפכו למקלטים מאולתרים עבור משפחות שהעדיפו להעביר את הלילה תחת כיפת השמיים.

הממשלה הכריזה בתוך זמן קצר על מצב חירום לאומי. הנשיאה בפועל, דלסי רודריגס, קראה לכל צוותי הרפואה להתייצב בבתי החולים, הורתה להשעות את פעילות הרכבת התחתית בבירה והודיעה על סגירת אספקת הגז באזורים שנפגעו מחשש לדליפות ולפיצוצים.

במקביל נסגר נמל התעופה הבינלאומי סימון בוליבר, שער הכניסה האווירי המרכזי של ונצואלה, לאחר שנגרמו לו נזקים משמעותיים. גם רשתות החשמל והתקשורת נפגעו באזורים רבים, דבר שהקשה מאוד על הרשויות לקבל תמונת מצב מלאה.

שר הפנים דיוסדדו קביו דיווח כי כוחות ההצלה פועלים בעשרות מוקדים במקביל וקרא לציבור לפנות את הדרכים כדי לאפשר לאמבולנסים ולצוותי החילוץ להגיע במהירות לאזורי הקריסה. "העדיפות שלנו היא להציל חיים," אמר. "כל דקה קובעת."

אחד הנתונים המדאיגים ביותר הגיע דווקא מארצות הברית. רשות הסקר הגיאולוגי האמריקאית פרסמה הערכת חירום ראשונית שלפיה מדובר ברעידת אדמה בעלת פוטנציאל הרס חריג במיוחד. על פי מודל החיזוי של הרשות, קיימת אפשרות שמספר ההרוגים יגיע לאלפים ואף לעשרות אלפי בני אדם, אם יתברר שהפגיעה במרכזי האוכלוסייה חמורה כפי שמעריכים כעת. ברשות הדגישו כי מדובר בהערכה סטטיסטית ראשונית בלבד, ולא במספר הקורבנות בפועל, שעדיין אינו ידוע.

בינתיים, הדיווחים הראשוניים ממשיכים לזרום באיטיות. באחד המחוזות דווח על הרוגים בעקבות קריסת בנייני מגורים, ובאזורים נוספים דווח על עשרות פצועים ועל לכודים רבים. גורמי ההצלה מזהירים כי התמונה המלאה תתברר רק בימים הקרובים, לאחר שניתן יהיה להגיע לכל מוקדי האסון.

השפעת הרעידות הורגשה גם מחוץ לוונצואלה. מיד לאחר האירוע פרסם המרכז האמריקאי להתרעות מפני צונאמי אזהרת צונאמי עבור פוארטו ריקו ואיי הבתולה, בעקבות החשש לשינויי מפלס הים ולזרמים חזקים לאורך החופים. הרשויות קראו לתושבים להתרחק מקו המים ולהישמע להוראות החירום. שעות לאחר מכן, לאחר ניתוח נוסף של הנתונים, בוטלה האזהרה לאחר שהתברר כי הסיכון לצונאמי משמעותי חלף.

גם הקהילה הבינלאומית החלה להתגייס. ממשל טראמפ הודיע כי הוא נערך להעברת ציוד הומניטרי, תרופות וצוותי חילוץ לאזורי האסון. נשיא ארצות הברית כתב ברשת החברתית שלו כי ארצות הברית "מוכנה, מסוגלת ורוצה לסייע לעם הוונצואלי". גם נשיא אל סלבדור נאיב בוקלה ונשיא אקוודור דניאל נובואה הודיעו כי ארצותיהם מוכנות לשלוח צוותי חילוץ וסיוע.

אלא שהאסון הזה פוגע בוונצואלה דווקא ברגע שבו היא נמצאת באחת התקופות השבריריות ביותר בתולדותיה. אחרי שנים של קריסה כלכלית, משבר פוליטי, הגירה המונית והידרדרות מתמשכת של התשתיות, מערכות הבריאות, החשמל והתחבורה הגיעו לרעידת האדמה כשהן מתקשות לתפקד גם בימי שגרה. כעת הן נדרשות להתמודד עם אסון בקנה מידה שעלול להיות חסר תקדים.

עבור יותר משבעה מיליון ונצואלים שחיים כיום מחוץ למולדתם – רבים מהם בארצות הברית, בפלורידה, בטקסס ובדרום קליפורניה – זהו לילה של חרדה מתמשכת. קווי הטלפון קרסו, רשתות התקשורת נפגעו, ומשפחות שלמות ממתינות שעות ארוכות בתקווה לקבל סימן חיים מקרוביהן.

בינתיים, בקראקס, החושך ירד על עיר שמנסה להבין את ממדי האסון. צוותי החילוץ ממשיכים לעבוד ללא הפסקה בין ההריסות, רעידות המשנה אינן פוסקות, והחשש הגדול הוא שהיממה הקרובה תחשוף תמונה קשה בהרבה מזו הידועה כעת. לעיתים, רעידת אדמה נמשכת פחות מדקה – אבל ההשלכות שלה מלוות מדינה שלמה במשך שנים.