מעיר רפאים לאימפריית ענק: הארוס של יולנדה חדיד בונה את העיר שתשנה את טקסס

לפני זמן לא רב שמו של רנדי קנדריק היה מוכר בעיקר בעולם הנדל"ן האמריקאי. הוא העדיף להתרחק מאור הזרקורים, כמעט שלא העניק ראיונות והתמקד ברכישת קרקעות, פיתוח אזורי תעשייה והקמת מרכזים לוגיסטיים ברחבי ארצות הברית. אלא שבשבועות האחרונים הוא הפך לפתע לשם מוכר הרבה מעבר לעולם העסקים, לאחר שנחשפו אירוסיו ליולנדה חדיד – כוכבת תוכנית הריאליטי "עקרות הבית האמיתיות של בוורלי הילס" ואמם של דוגמניות־העל ג'יג'י ובלה חדיד. במקביל, הציבור האמריקאי גילה גם את הפרויקט שעליו עובד קנדריק במשך שנים – מיזם שאפתני כל כך, שיש מי שמכנים אותו כבר עכשיו "עיר העתיד של טקסס".

במרכז טקסס, כשעה נסיעה מצפון־מזרח לאוסטין, משתרע שטח עצום של יותר מ־34 אלף אקרים. במשך עשרות שנים פעל במקום מפעל האלומיניום הענק של חברת אלקואה, שהיה אחד ממנועי התעשייה החשובים באזור. לאחר סגירתו נותרו מאחור אלפי דונמים של מבנים נטושים, קרקע מזוהמת ואזור שסימל עבור רבים את דעיכתה של התעשייה האמריקאית המסורתית. כעת מבקש קנדריק להפוך את אותו שטח בדיוק למרכז כלכלי חדש, שבו ישולבו תעשייה מתקדמת, מרכזי מחקר ופיתוח, אזורי מסחר, מגורים, פארקים, שירותים קהילתיים ותשתיות ירוקות.

הפרויקט, שנקרא "סנדאו לייקס", גדול יותר מפי שניים משטחה של מנהטן ונחשב כבר היום לאחד ממיזמי הפיתוח הפרטיים הגדולים ביותר בארצות הברית. בניגוד לפרויקטים רבים של נדל"ן שמתחילים בבניית אלפי יחידות דיור בתקווה שהתושבים יגיעו בהמשך, קנדריק בחר באסטרטגיה כמעט הפוכה. מבחינתו, עיר מצליחה אינה מתחילה בדירות אלא במקומות עבודה.

הפרויקט, שנקרא "סנדאו לייקס", גדול יותר מפי שניים משטחה של מנהטן ונחשב כבר היום לאחד ממיזמי הפיתוח הפרטיים הגדולים ביותר בארצות הברית. בניגוד לפרויקטים רבים של נדל"ן שמתחילים בבניית אלפי יחידות דיור בתקווה שהתושבים יגיעו בהמשך, קנדריק בחר באסטרטגיה כמעט הפוכה. מבחינתו, עיר מצליחה אינה מתחילה בדירות אלא במקומות עבודה

לכן השלב הראשון של המיזם אינו שכונת מגורים אלא קמפוס תעשייה ולוגיסטיקה מתקדם בשם "דה סוויץ'", המשתרע על פני כ־3,300 אקרים. התכנון כולל מפעלי ייצור מתקדמים, מרכזי נתונים, מחסנים חכמים ותשתיות אנרגיה שאמורות לאפשר פעילות כמעט נטולת פליטות פחמן. לפי התוכניות, הקמפוס הראשון צפוי להתחיל לפעול כבר במהלך שנת 2026, ורק לאחר שייוצרו מקומות העבודה יחל שלב הבנייה הנרחב של השכונות, בתי הספר, מרכזי הקניות והפארקים.

הגישה הזו זוכה לשבחים מצד חלק ממומחי הנדל"ן בטקסס. מייקל רייזור, מתווך נדל"ן מאוסטין, הסביר כי במשך שנים נבנו בארצות הברית שכונות שלמות עוד לפני שהייתה להן הצדקה כלכלית אמיתית. לדבריו, כאשר מקימים קודם את התעסוקה ורק אחר כך את המגורים, הסיכוי ליצור עיר יציבה ומשגשגת גדול משמעותית. "זו אינה עוד שכונת ענק," אמר, "אלא ניסיון לבנות מרכז כלכלי חדש לחלוטין."

המיקום של הפרויקט אינו מקרי. "משולש טקסס" – האזור שבין דאלאס, פורט וורת', אוסטין, סן אנטוניו ויוסטון – הפך בשנים האחרונות לאחד ממוקדי ההשקעות הגדולים בארצות הברית. ענקיות כמו סמסונג, טסלה וספייס־אקס כבר הקימו באזור מפעלים ומרכזי פיתוח, והמדינה ממשיכה למשוך חברות בזכות מסים נמוכים, קרקעות זמינות ואוכלוסייה שגדלה במהירות. קנדריק מאמין שסנדאו לייקס תהיה התחנה הבאה בגל ההתרחבות הזה.

אלא שלא כולם משתכנעים מהחזון. שוק הדיור באזור כבר מציג סימנים של האטה, ובאזורים מסוימים בטקסס קיים היצע גדול של בתים חדשים שעדיין מתקשים למצוא קונים. גם רייזור עצמו מודה כי מדובר בפרויקט שיימדד בטווח הארוך. להערכתו, ייתכן שבעשרים השנים הבאות תקום במקום עיר משגשגת, אולם בחמש או בעשר השנים הקרובות קשה לדעת האם האזור באמת יהפוך לקהילה תוססת או שיישאר בעיקר אזור תעסוקה שאליו העובדים יגיעו מדי בוקר ויחזרו בערב לבתיהם בערים הסמוכות.

גם בקרב התושבים קיימות דעות חלוקות. חלקם רואים בפרויקט הזדמנות כלכלית נדירה שתייצר אלפי מקומות עבודה ותמשוך עסקים חדשים לאזור. אחרים חוששים מפגיעה באיכות החיים בעקבות תנועה מוגברת של משאיות, זיהום אור, רעש, השפעות סביבתיות והעמסה על התשתיות המקומיות. החשש הגדול ביותר הוא שקצב הפיתוח יהיה מהיר יותר מקצב הקמת בתי הספר, הכבישים והשירותים הציבוריים, כפי שקרה באזורים אחרים בטקסס שחוו צמיחה מואצת.

הריסון פולסקי, מנהל פיתוח בחברת בנייה מטקסס, סבור כי היתרון הגדול של הפרויקט הוא דווקא העובדה שהוא מחזיר לחיים אזור שהיה נטוש במשך שנים. לדבריו, במקום להשאיר אלפי דונמים שוממים, ניתן להפוך אותם למרכז חדש של תעשייה, תעסוקה ומגורים. עם זאת, גם הוא מדגיש שהצלחת הפרויקט תהיה תלויה ביכולת של היזמים והרשויות להבטיח שהתשתיות יתפתחו באותו הקצב שבו יגדל מספר התושבים והחברות.

מאחורי המיזם עומד אדם שבנה את הקריירה שלו כמעט הרחק מהכותרות. קנדריק, יליד לאס וגאס, הקים כבר בשנות התשעים את חברת הנדל"ן הלוגיסטי שלו והפך עם השנים לאחד היזמים הבולטים בתחום. בריאיון שהעניק בשנה שעברה סיפר כי כבר בגיל 12 החליט שיהיה יזם נדל"ן, לאחר שאביו, שהיה קבלן, אמר לו משפט שליווה אותו כל חייו: "עדיף לחתום על החלק הקדמי של הצ'ק מאשר על החלק האחורי שלו."

מלבד עולם העסקים, קנדריק ידוע גם כאספן גיטרות וינטג' וכמעריץ מושבע של אלביס פרסלי. הוא תרם עשרות מיליוני דולרים לאוניברסיטת דרום קליפורניה, שבה למד, ומרבה לדבר על החשיבות שבהחזרת מפעלי הייצור לארצות הברית. מבחינתו, סנדאו לייקס אינו רק פרויקט נדל"ן אלא ניסיון להוכיח שתעשייה מתקדמת, קיימות סביבתית ופיתוח עירוני יכולים להשתלב באותו חזון.

אירוסיו ליולנדה חדיד העניקו לפרויקט חשיפה שלא הייתה לו בעבר. חדיד, שהייתה נשואה בעבר ליזם הנדל"ן מוחמד חדיד ולאחר מכן ניהלה מערכת יחסים עם איש העסקים ג'וזף ג'ינגולי, מצאה שוב את עצמה לצד אחד השמות הבולטים בעולם הנדל"ן. בני הזוג, המתגוררים בטקסס, עדיין אינם מרבים לחשוף פרטים על מערכת היחסים שלהם, אולם מאז ההודעה על האירוסים הפך שמו של קנדריק למבוקש גם במדורי הרכילות וגם במדורי הכלכלה.

עבור טקסס, לעומת זאת, הסיפור גדול בהרבה מחתונת סלבריטאים. אם החזון של קנדריק יתממש, בתוך שני עשורים עשוי לקום בלב המדינה מרכז עירוני חדש שיחזיר לחיים אזור תעשייה שננטש לפני שנים, ימשוך חברות ענק ואלפי עובדים, וישנה את מפת הפיתוח של אחת המדינות הצומחות ביותר בארצות הברית. אם ייכשל, הוא עלול להיזכר כאחד מההימורים הנדל"ניים הגדולים והיקרים ביותר שנראו באמריקה בעשורים האחרונים.