הונאת הפרמיום: כך משלמים נהגים מאות דולרים מיותרים על כלום

לוס אנג'לס – במשך שנים נתפס דלק הפרמיום כמוצר איכותי יותר, כזה שמעניק למנוע טיפול טוב יותר, מאריך את חייו ואף משפר את ביצועי הרכב. אלא שמאחורי התדמית היוקרתית הזו מסתתר אחד ממנועי הרווח הגדולים ביותר של תעשיית הדלק בארצות הברית. הפער בין מחיר הבנזין הרגיל למחיר הפרמיום זינק בעשרים השנים האחרונות מכ-20 סנט לכמעט דולר שלם לגלון, בעוד שמומחים טוענים כי רק חלק קטן מאוד מההתייקרות נובע מעלויות ייצור אמיתיות.

עבור נהגים רבים, מדובר בהוצאה של מאות דולרים בשנה. מי שממלא פרמיום באופן קבוע, למרות שרכבו אינו דורש זאת, משלם סכומים ניכרים ללא כל תועלת ממשית. לפי מומחי אנרגיה, במקרים רבים הכסף הזה אינו משפר את ביצועי המכונית ואינו מאריך את חיי המנוע – אלא פשוט מגדיל את רווחיהן של תחנות הדלק.

במשך עשרות שנים היה ההפרש בין שני סוגי הדלק כמעט קבוע ועמד על כ-20 סנט לגלון. סביב שנת 2005 החלה מגמה חדשה. הפער עלה לכ-40 סנט, לאחר מכן ל-60 סנט, ובהמשך עבר את רף 80 הסנט. כיום, לפי נתוני מינהל המידע האנרגטי של ארצות הברית, הוא מתקרב לדולר שלם לגלון – שיא שלא נראה בעבר.

יש לכך גם הסבר טכני. באמצע שנות האלפיים הוחמרו התקנות הפדרליות שנועדו להפחית את פליטת הגופרית ממנועי בנזין. השינויים הללו הפכו את ייצור דלק הפרמיום למעט יקר יותר, משום שבתי הזיקוק נדרשו להשתמש בתוספי אתנול איכותיים ויקרים יותר כדי לשמור על רמת האוקטן הגבוהה.

אלא שהפער בין העלות לבין המחיר שנגבה מהצרכן גדול בהרבה. לפי נתוני השוק, בעוד שמחיר הפרמיום לצרכן התייקר בעשרות רבות של סנטים מעבר למחיר הדלק הרגיל, העלות הסיטונאית של ייצורו עלתה בשיעור נמוך בהרבה. המשמעות היא שחלק משמעותי מהפער הופך לרווח נוסף עבור תחנות הדלק.

"מי אתם חושבים מרוויח מהפער הזה? תחנות הדלק", אומר אנדי ליפוב, נשיא חברת הייעוץ ליפוב אויל אסושייטס, המתמחה בשוק האנרגיה האמריקאי.

עבור נהגים רבים, מדובר בהוצאה של מאות דולרים בשנה. מי שממלא פרמיום באופן קבוע, למרות שרכבו אינו דורש זאת, משלם סכומים ניכרים ללא כל תועלת ממשית. לפי מומחי אנרגיה, במקרים רבים הכסף הזה אינו משפר את ביצועי המכונית ואינו מאריך את חיי המנוע – אלא פשוט מגדיל את רווחיהן של תחנות הדלק.

למרות ההתייקרות, הביקוש לפרמיום אינו יורד – אלא דווקא עולה. בשנה האחרונה היווה הדלק היוקרתי כ-13% מכלל מכירות הבנזין בארצות הברית, לעומת כ-9% בלבד לפני מעט יותר מעשור. גם תקופות של מחירי דלק גבוהים במיוחד לא שינו את המגמה.

חלק מההסבר נעוץ בשינויים בתעשיית הרכב. יותר ויותר מנועים מודרניים, בעיקר מנועי טורבו ומנועים עתירי ביצועים, ממליצים או מחייבים שימוש בדלק בעל אוקטן גבוה. כבר לפני מספר שנים מספר הדגמים שהיצרנים המליצו עבורם על פרמיום עלה על מספר הדגמים החדשים שהסתפקו בבנזין רגיל.

עם זאת, המומחים מדגישים כי מדובר בעיקר ברכבים מסוימים – ולא במכונית המשפחתית הממוצעת. לדבריהם, בעלי רכבי יוקרה, רכבי שטח יקרים וטנדרים גדולים בדרך כלל אינם מהססים לשלם את התוספת, ולכן העלאת המחיר כמעט שאינה משפיעה על הביקוש.

אבל יש סיבה נוספת לכך שנהגים רבים בוחרים בפרמיום: שיווק. במשך יותר ממאה שנה הצליחה תעשיית הדלק ליצור תדמית שלפיה דלק יקר יותר הוא גם טוב יותר.

שורשי הסיפור מגיעים עד לשנת 1923, כאשר ג'נרל מוטורס וחברת אסו הקימו את חברת "אתיל", ששיווקה תוסף חדש לבנזין. התוסף הפחית את תופעת "נקישות המנוע" והפך במהירות לסמל של איכות. גם לאחר שכל סוגי הדלק החלו להשתמש בתוספים דומים, השם "אתיל" נשאר מזוהה עם ביצועים גבוהים יותר.

מאחר שהשם היה סימן מסחרי רשום, חברות מתחרות החלו להשתמש במונח "פרמיום", ומאז הוא הפך למותג בפני עצמו. לאורך השנים נוספו קמפיינים שיווקיים על מנועי טורבו, חומרי ניקוי למנוע, תוספים מיוחדים ורמות אוקטן גבוהות יותר ויותר – עד למצב שבו בחלק מתחנות הדלק נמכרים כיום גם דלקים באוקטן 93 ו-94.

אלא שהמציאות המכנית פשוטה בהרבה מהפרסום. אוקטן גבוה אינו מכיל יותר אנרגיה ואינו הופך את המכונית למהירה יותר. מדובר במדד לעמידות הדלק בפני הצתה מוקדמת בלבד. אם מנוע הרכב תוכנן לעבוד עם אוקטן 87, הוא לא יפיק כל יתרון מבנזין יקר יותר.

מחקר מקיף שערך ארגון הנהגים האמריקאי AAA כבר בשנת 2016 הגיע למסקנה חד-משמעית: במכוניות שאינן דורשות פרמיום, אין כל שיפור בביצועים, בחיסכון בדלק או בהפחתת הבלאי בעקבות שימוש בדלק היקר יותר.

גם במכוניות שמומלץ עבורן להשתמש בפרמיום, ברוב המקרים אין כל יתרון לאוקטן 93 או 94 לעומת אוקטן 91. במילים אחרות, גם מי שכבר צריך פרמיום, לא תמיד מקבל תמורה אמיתית עבור הדלק היקר ביותר שנמכר בתחנה.

"הרבה מזה הוא פשוט שיווק", מסכם ליפוב. "אנשים משלמים יותר כי הם מאמינים שהם מעניקים למנוע שלהם משהו טוב יותר, אבל ברוב המקרים הם לעולם לא ירגישו שום הבדל."

עבור הנהג הממוצע, המסקנה ברורה. במקום להסתכל על המחיר או על הכיתוב "פרמיום", כדאי לפתוח את ספר הרכב ולבדוק מה ממליץ היצרן. אם הרכב דורש בנזין רגיל – אין כל סיבה לעבור לדלק יקר יותר. במצב כזה, הכפתור השלישי במשאבה אינו השקעה במנוע, אלא בעיקר השקעה ברווחי תחנת הדלק.