כך מחדירים תעמולה אנטי־ישראלית לכיתות: החתונה המזוייפת של המורה מקליפורניה

בתחילה נדמה היה שמדובר בעוד פרשת הונאת הגירה יוצאת דופן: מורה מקליפורניה שהתגאתה במהלך וובינר כי נישאה לתושב רצועת עזה כדי להעניק לו אזרחות אמריקאית. ההצהרה עוררה סערה ציבורית, הובילה לפתיחת חקירה פדרלית בחשד לנישואי מרמה והפכה את לורה פיניו לשם מוכר ברחבי ארצות הברית. אלא שככל שנחשפו פרטים נוספים, התברר כי הפרשה האישית הייתה רק חלק קטן מסיפור רחב ומטריד הרבה יותר – כזה שנוגע למה שנלמד בבתי הספר הציבוריים באמריקה.

תחקיר שפרסם השבוע ה"ניו יורק פוסט", בהתבסס על תיעוד שחשף "מכון הערכים הצפון־אמריקאי", מציג סדרת וובינרים שנשאה את הכותרת הברורה "לאתגר את הציונות בבתי הספר". המפגשים אורגנו על ידי ארגון "קוד פינק", המזוהה במשך שנים עם פעילות אנטי־ישראלית, ובהם השתתפו אנשי חינוך, פעילים ובכירים באיגודי מורים, בהם נציגים של איגוד המורים של קליפורניה, איגוד המורים של לוס אנג'לס ואיגוד המורים של מסצ'וסטס.

על פי התחקיר, המשתתפים לא עסקו בדיון תיאורטי על המזרח התיכון או בדרכים ללמד את הסכסוך הישראלי־פלסטיני באופן מאוזן. במקום זאת, הדיונים התמקדו בדרכים מעשיות לשלב מסרים פוליטיים בתוך מערכת החינוך, תוך ניצול תוכניות לימודים קיימות ותקנים חינוכיים כלליים.

לורה פיניו עצמה סיפרה במהלך אחד המפגשים כיצד היא משלבת את הנושא הפלסטיני במסגרת שיעורי המחול שהיא מלמדת. לדבריה, באמצעות ריקוד ופעילות יצירתית ניתן להעביר לתלמידים מסרים על "התנגדות" פלסטינית ועל מאבקים פוליטיים. היא אף התגאתה בכך שסייעה בהקמת תא של ארגון "סטודנטים למען צדק בפלסטין" בבית הספר שבו עבדה, ותיארה כיצד תלמידים השתתפו בהפגנות פרו־פלסטיניות שנערכו בתחומי בית הספר.

אחד הרעיונות שעלו במהלך הדיונים היה לעודד תלמידים להוביל בעצמם פעילות פוליטית, מתוך הנחה שלתלמידים חופש ביטוי רחב יותר מזה של אנשי הצוות החינוכי. לפי התחקיר, המשתתפים ראו בכך דרך יעילה לעקוף מגבלות המוטלות על מורים בכל הנוגע לפעילות פוליטית במסגרת עבודתם.

רעיונות נוספים עסקו בניצול תוכניות "למידה רגשית־חברתית", המוכרות בראשי התיבות SEL. תוכניות אלה נועדו במקור ללמד ילדים מיומנויות כמו אמפתיה, שליטה עצמית, פתרון קונפליקטים וקבלת החלטות. אולם במהלך הוובינר טענה מרי נג'ימי, לשעבר נשיאת איגוד המורים של מסצ'וסטס, כי דווקא המסגרת הזו מעניקה למורים "אינספור הזדמנויות" לעסוק בנושא הפלסטיני באמצעות דיונים על צדק, זהות, חוסן אישי ואמפתיה.

על פי התחקיר, הועלו גם רעיונות לשילוב הנושא במקצועות שנראים לכאורה רחוקים מפוליטיקה. המשתתפים דיברו על שימוש בנתונים סטטיסטיים במסגרת שיעורי מתמטיקה, על שילוב אירועים מהמזרח התיכון בשיעורי היסטוריה, ואף על התאמת מערכי שיעור במקצועות נוספים כך שישקפו את הנרטיב שאותו ביקשו לקדם.

אחת המשתתפות הבולטות הייתה מרסי וינוגרד, פעילה בארגון "קוד פינק" וממובילות הזרם הפרו־פלסטיני באיגוד המורים של קליפורניה. לדבריה, תקני ההיסטוריה של קליפורניה מאפשרים למורים לשלב תכנים העוסקים בפלסטינים, והיא המליצה להשתמש במערכי שיעור הזמינים בפלטפורמת "Share My Lesson", אתר המופעל בשיתוף איגוד המורים האמריקאי.

התחקיר מעלה גם שאלה רחבה יותר על אופייה של מערכת החינוך הציבורית בארצות הברית. לטענת מחבריו, המעבר בשנים האחרונות מתוכניות לימוד המתמקדות בידע ובתוכן אל מסגרות גמישות יותר, המדגישות חשיבה ביקורתית, למידה מבוססת־חקר והתאמה תרבותית, העניק למורים מרחב פעולה רחב מאוד. המבקרים טוענים כי אותו מרחב מאפשר גם הכנסת מסרים פוליטיים לכיתה, לעיתים מבלי שהורים כלל מודעים לכך.

לדברי ג'וש ויינר, מבכירי "מכון הערכים הצפון־אמריקאי", הבעיה אינה נעוצה במורה כזה או אחר, אלא במערכת כולה. לדבריו, כאשר התקנים החינוכיים מנוסחים באופן כללי ועמום, קל מאוד להצדיק כמעט כל פעילות אידיאולוגית כחלק ממטרות חינוכיות רחבות כמו "פיתוח חשיבה ביקורתית" או "עידוד מעורבות חברתית".

הפרסום עורר מחדש את הוויכוח הציבורי סביב גבולות חופש הביטוי של אנשי חינוך. תומכי הגישה שהוצגה בוובינר טוענים כי מורים חייבים לעסוק גם בנושאים חברתיים ופוליטיים המעסיקים את תלמידיהם, וכי אי־אפשר לנתק את המציאות מהכיתה. מנגד, מבקרים טוענים כי כאשר מורה משתמש בשיעורי מחול, במתמטיקה או בתוכניות למידה רגשית כדי לקדם עמדה פוליטית חד־צדדית, הוא חורג מתפקידו החינוכי ומנצל את מעמדו מול תלמידים צעירים.

עבור הקהילה היהודית בארצות הברית, הסיפור מגיע בתקופה רגישה במיוחד. מאז מתקפת 7 באוקטובר נרשמה עלייה משמעותית בדיווחים על אנטישמיות בבתי ספר ובקמפוסים, והורים יהודים רבים מביעים חשש כי ילדיהם נחשפים לתכנים פוליטיים חד־צדדיים במסגרת הלימודים.

בשלב זה אין כל אינדיקציה לכך שהתכנים שנדונו בוובינר אומצו באופן רשמי על ידי מערכות החינוך או איגודי המורים שהוזכרו בו. עם זאת, עצם העובדה שבכירים בארגוני מורים השתתפו בדיונים על דרכים לשלב מסרים פוליטיים בכיתות הלימוד צפויה להמשיך ולעורר מחלוקת ציבורית חריפה – במיוחד בקרב הורים הסבורים כי בתי הספר צריכים להישאר מקום ללמידה, ולא לזירת מאבק אידיאולוגי.