קדושה מאחורי הסורגים: בית הכנסת הראשון בכלא אמריקאי חוזר לחיים

פילדלפיה – בין מסדרונות האבן העבים של בית הסוהר ההיסטורי "איסטרן סטייט", אחד מבתי הכלא המפורסמים ביותר בארצות הברית, מסתתר פרק יוצא דופן בהיסטוריה היהודית-אמריקאית. השבוע נפתח מחדש לקהל הרחב בית הכנסת הראשון שהוקם אי פעם בתוך כלא אמריקאי – מקום שבו, במשך עשרות שנים, הצליחו אסירים יהודים לקיים חיים דתיים מלאים למרות המציאות הקשה שמאחורי הסורגים.

בית הכנסת, שנחנך בשנת 1922, עבר בשנים האחרונות עבודות שימור ושחזור מקיפות, וכעת הוא עומד במרכז תערוכה חדשה בשם "חירות באמצעות אמונה: יהדות באיסטרן סטייט ומעבר לו". המבקרים יכולים לראות מקרוב את ארון הקודש, את נר התמיד ואת מגן הדוד שעיטר את התקרה – כולם שוחזרו במטרה להחזיר את המקום למראהו המקורי.

בית הכנסת, שנחנך בשנת 1922, עבר בשנים האחרונות עבודות שימור ושחזור מקיפות, וכעת הוא עומד במרכז תערוכה חדשה בשם "חירות באמצעות אמונה: יהדות באיסטרן סטייט ומעבר לו". המבקרים יכולים לראות מקרוב את ארון הקודש, את נר התמיד ואת מגן הדוד שעיטר את התקרה – כולם שוחזרו במטרה להחזיר את המקום למראהו המקורי.

הקמת בית הכנסת הייתה יוזמה חריגה מאוד לתקופתה. בשנות העשרים של המאה הקודמת עדיין לא היו בארצות הברית הגנות משפטיות ברורות על חופש הדת של אסירים, ובכל זאת החליטו הנהלת הכלא ונציגי הקהילה היהודית להקים עבורם מקום תפילה קבוע. את המהלך הוביל אלפרד פליישר, יו"ר חבר הנאמנים היהודי של הכלא, שביקש להבטיח כי אסירים יהודים יוכלו לשמור על זהותם הדתית ולא יעמדו תחת לחצים להתנצר.

אסירים ומתנדבים מהקהילה היהודית בנו יחד את בית הכנסת, שעוצב בדומה לבתי כנסת מחוץ לכותלי הכלא. סביב ארון הקודש הוצבו מנורות בדמות חנוכיות, נר תמיד הודלק בקביעות ומגן דוד מוזהב קישט את התקרה. עבור האסירים, היה זה הרבה יותר מחדר תפילה – זה היה מקום שהעניק להם תחושת שייכות וכבוד בתוך מציאות של בידוד וענישה.

למרות שמספר האסירים היהודים בכלא מעולם לא עלה על כ־80 מתוך כ־1,800 אסירים, התקיימה במקום פעילות דתית ענפה. נערכו תפילות שבת, נחגגו חגי ישראל, הובא מזון כשר מבחוץ, ובאחד המקרים החריגים אף הוזמן מוהל לבית הסוהר כדי לערוך ברית מילה לבנו של אסיר שנולד במהלך תקופת מאסרו.

אחד המסמכים המרגשים שנשמרו מהתקופה הוא מכתב ששלח בשנת 1948 האסיר סידני בליצ'ר לג'וזף פול, מתנדב שליווה את הקהילה היהודית בכלא. בליצ'ר, שריצה עונש לאחר שהורשע בגניבת מאות חליפות ומעילים, הודה לו על התמיכה והבטיח כי ינסה להשיב על החסד בכך שיהפוך לאזרח שומר חוק ויסייע לאחרים כשישתחרר.

הסיפור מקבל משמעות עמוקה עוד יותר לנוכח ההיסטוריה של "איסטרן סטייט". הכלא, שנפתח בשנת 1829, היה חלוץ שיטת הבידוד המוחלט בארצות הברית. האסירים הוחזקו לבדם בתאים קטנים, מתוך אמונה שהבדידות תוביל אותם לחשבון נפש ולחרטה. רק בתחילת המאה ה־20 בוטלה השיטה, ורק אז החלו אסירים יהודים להתכנס לתפילות משותפות – תחילה בבית החולים של הכלא ובהמשך בבית הכנסת שנבנה במיוחד עבורם.

פתיחת התערוכה מתרחשת בעיתוי סמלי במיוחד. לאחרונה קבע בית המשפט העליון של ארצות הברית כי אסיר המשתייך לדת הרסטפארי, ששערו נגזז בכפייה בניגוד לאמונתו, אינו זכאי לתבוע פיצוי כספי בגין הפגיעה בחופש הדת שלו. הפסיקה עוררה ביקורת בקרב ארגוני זכויות אדם, שטענו כי היא מצמצמת את ההגנה המשפטית על זכויותיהם הדתיות של אסירים.

לדברי אוצרת התערוכה, דווקא על רקע הפסיקה הזו בולטת העובדה שבית הכנסת בפילדלפיה הוקם שנים רבות לפני שהחוק חייב את הרשויות להתחשב בצורכיהם הדתיים של אסירים. לדבריה, הנהלת הכלא בחרה לעשות זאת מתוך הכרה בחשיבותה של הזהות הדתית, ולא בשל חובה משפטית.

כיום פועלות ברוב בתי הכלא בארצות הברית קפלות רב־דתיות, ורק במקרים נדירים מוקצים חללים ייעודיים לקהילה יהודית. הרב ג'וזף קולקובסקי, הרב היהודי הראשון במשרה מלאה בשירות בתי הסוהר של פנסילבניה, מקיים כיום תפילות וחגים בחללים משותפים, ולעיתים אף בכיתות לימוד שהוא חולק עם קבוצות דתיות אחרות. למרות המגבלות, הוא מספר כי גם האפשרות הפשוטה ביותר לקיים מצווה – כמו נטילת לולב בסוכות או הדלקת נרות חנוכה – מעניקה לאסירים תחושת תקווה וחיבור לזהותם.

המורשת של בית הכנסת ההיסטורי בפילדלפיה אף השפיעה על בתי כלא נוספים בארצות הברית. בשנת 1959 הצליח הרב אירווינג קוסלוב להקים בית כנסת גם בכלא סינג סינג שבמדינת ניו יורק, לאחר ששכנע את הנהלת הכלא להסב מחסן ישן למקום תפילה. נינו, בנימין קוסלוב, נוהג לספר את הבדיחה המפורסמת של סבו: "זה בית הכנסת היחיד בעולם שמתפלל שלא יהיה לו מניין" – משפט שממחיש יותר מכל את המתח שבין קדושת המקום לבין המציאות הקשה שבה הוא נולד.