השיא שנגנב ממנו: בן 91 חוזר לכבוש את אמריקה

מעט אחרי הזריחה עמד דייל סנדרס למרגלות העלייה התלולה אל רכס פרנקוניה שבהרים הלבנים של ניו המפשייר. לפניו חיכו סלעים רטובים, שורשים חשופים וירידות שבהן צעד אחד לא נכון עלול להסתיים באסון. סנדרס, שחגג לאחרונה את יום הולדתו ה־91, הידק את התרמיל, אחז במקלות ההליכה והגדיר לעצמו יעד פשוט ליום החדש: לא ליפול.

עבור רוב בני גילו, עצם ההגעה למסלול הררי כזה הייתה נחשבת להישג. עבור סנדרס, המוכר בעולם המטיילים בכינוי "זקן אפור", זהו רק עוד יום במסע בן כ־2,190 מייל — כ־3,500 קילומטרים — לאורך שביל האפלצ'ים, מג'ורג'יה ועד מיין. הוא החל בניסיון החדש ב־6 בספטמבר 2025, וכדי שהמסע יוכר כחצייה מלאה של השביל עליו להשלים את כולו בתוך 365 ימים. נכון לאמצע יולי הוא כבר עבר יותר משלושה רבעים מהדרך, וממשיך להתקדם לעבר הסיום לפני תום השנה שהוקצבה למסע.

המניע שלו אינו רק אהבת הטבע. סנדרס יצא לשביל כדי להשיב לעצמו שיא שנלקח ממנו בידי האדם הקרוב ביותר שמסוגל להבין את האתגר. בשנת 2017, כשהיה בן 82, הוא הפך לאדם המבוגר ביותר שהשלים את שביל האפלצ'ים. המסע נמשך שבעה חודשים, כלל ימים ארוכים של בדידות, עשרות נפילות באזור ניו המפשייר ואף משבר רפואי שכמעט אילץ אותו לפרוש. למרות הכול, הוא חזר לשביל וסיים את המסלול.

עבור רוב בני גילו, עצם ההגעה למסלול הררי כזה הייתה נחשבת להישג. עבור סנדרס, המוכר בעולם המטיילים בכינוי "זקן אפור", זהו רק עוד יום במסע בן כ־2,190 מייל — כ־3,500 קילומטרים — לאורך שביל האפלצ'ים, מג'ורג'יה ועד מיין. הוא החל בניסיון החדש ב־6 בספטמבר 2025, וכדי שהמסע יוכר כחצייה מלאה של השביל עליו להשלים את כולו בתוך 365 ימים. נכון לאמצע יולי הוא כבר עבר יותר משלושה רבעים מהדרך, וממשיך להתקדם לעבר הסיום לפני תום השנה שהוקצבה למסע.

ארבע שנים לאחר מכן נשבר השיא. אם־ג'יי אברהרט, הידוע בכינוי "נווד זריז", השלים את השביל בגיל 83 והפך למטייל המבוגר ביותר שעשה זאת. סנדרס לא ניסה להסתיר את התחרותיות שלו, אך גם לא הפגין מרירות. הוא הגיע לקו הסיום כדי לחגוג עם חברו ואמר כי הוא שמח לראות אותו לוקח ממנו את השיא, משום ששיאים נועדו להישבר.

אלא שסנדרס לא הסתפק בתפקיד המפרגן. בגיל 90 הוא חזר לשביל במטרה מוצהרת לקחת את התואר בחזרה, ואף החל בהליך שנועד להשיג הכרה רשמית של ספר השיאים של גינס. לשם כך הוא מתעד את המסלול באמצעות מכשיר איתור לווייני, יומן, סרטונים ועדויות של אנשים שפוגשים אותו לאורך הדרך. מבחינתו, המסע אינו טיול נוסטלגי ואינו מחווה סמלית. הוא הגדיר זאת בפשטות: הוא נמצא שם כדי לשבור שיא.

הפעם בחר סנדרס בשיטה מדורגת. הוא יצא מהארפרס פרי שבווירג'יניה המערבית והתקדם דרומה במהלך הסתיו, עצר בחורף משום שאינו אוהב מזג אוויר קר, ובאביב חזר לנקודה שמצפון לעיירה והחל לצעוד צפונה לעבר הר קטאדין שבמיין. את המייל האחרון סמוך להארפרס פרי הוא מתכנן לשמור לסיום, כדי שיוכל לעבור אותו לצד בני משפחה, חברים וכלי התקשורת.

מאחורי המסע פועל מערך תמיכה של מתנדבים, נהגים ומלווים. קרוואן משמש בסיס נייד, כלי רכב מסיעים אותו אל נקודות ההתחלה והסיום, ומטיילים מגיעים מדי פעם לצעוד לצדו. אך את העליות, הבוץ, האבנים החלקות והעייפות הוא נדרש לעבור ברגליו. יום ממוצע יכול לכלול כ־12 מייל, כמעט 20 קילומטרים, והמרחק הזה מקבל משמעות אחרת לחלוטין כאשר כל מעידה עלולה לגרום לשבר או לסיים את המסע.

סנדרס אינו מנסה להעמיד פנים שגופו נשאר כפי שהיה ב־2017. הוא הודה כי למרות האימונים, לא הצליח לחזור לרמת הכושר שבה היה בפעם הקודמת. הוא מתמודד עם כאבים בברך, בכפות הרגליים ובכתף, נוטל תרופות ללחץ דם ולכולסטרול וסובל מירידה בשמיעה. בעבר אף עבר ניתוח בעקבות סרטן הערמונית. למרות זאת, רופאו אמר לו כי אינו מכיר אדם אחר בן 90 במצבו, וסנדרס עצמו מדבר בגלוי על שאיפתו להגיע לגיל 100.

גם ההיסטוריה שלו מלמדת שהשביל הנוכחי אינו גחמה מאוחרת. סנדרס זכה בצעירותו במדליית זהב בדיג תחרותי באמצעות רובה תת־ימי, קבע שיאי גיל בשבילי פלורידה ופינהוטי, וחצה את הגרנד קניון מצד לצד ובחזרה בגיל 87. הוא גם חתר לכל אורכו של נהר המיסיסיפי בגיל 80 ושוב בגיל 87. השיאים, מבחינתו, אינם מזכרת אלא דרך חיים.

חייו לא תמיד נראו כמו סיפור השראה. הוא נולד בקנטקי בשנת 1935, גדל בתקופה קשה וסיפר כי בילדותו סבל מהצקות. בהמשך עבד עשרות שנים בתחום הפארקים והנופש, ובהן 37 שנים בשירות מחלקת הצי של ארצות הברית. רק לאחר הפרישה החל לממש באופן שיטתי חלומות שדחה במשך שנים. במקום לראות בפרישה סוף, הוא הפך אותה לנקודת הזינוק לחיים חדשים של מסעות ושיאים.

גם לאחר השלמת שביל האפלצ'ים, סנדרס אינו מתכנן לעצור. בגיל 92 הוא רוצה לחצות שוב את הגרנד קניון מצד לצד ולשבור שיא גיל נוסף. הוא אינו מכחיש שהזמן מתקדם, אך אומר שאינו מביט רחוק מדי ואינו עסוק בשאלה כמה שנים נותרו לו. הוא מתמקד ביום הנוכחי, בעלייה הבאה ובצעד הבא.

אם ישלים את המסלול בזמן, סנדרס יחזיר לעצמו את התואר בגיל שבו רוב בני האדם מתקשים לדמיין מסע כזה אפילו מתוך מכונית. אלא שהסיפור שלו גדול יותר מהמספר שיופיע בספר שיאים. הוא סיפור על שני חברים שמתחרים זה בזה בלי לאבד את החברות, על גוף מזדקן שמסרב לקבל פקודות מהלוח, ועל אדם שמבין שהדרך היחידה לנצח את הזמן אינה לעצור אותו — אלא להמשיך ללכת לפני שהוא משיג אותך.