בריטניה פונה שמאלה: ראש הממשלה החדש מאיים להגביר את הלחץ על ישראל
אנדי ברנהאם נכנס לדאונינג סטריט כראש הממשלה השביעי של בריטניה בתוך עשור, ללא ניסיון משמעותי במדיניות חוץ ובזמן שמלחמות ישראל ואיראן מטלטלות את המזרח התיכון. הוא גינה את טבח 7 באוקטובר ונאבק בעבר באנטישמיות, אך מתנצל על הקו המתון של מפלגת הלייבור בעזה, דורש להגביל נשק לישראל ומבקש להשיב למפלגתו את הבוחרים המוסלמים. בירושלים חוששים מהקשחת היחס, ובוושינגטון ממתינים לראות אם יעמוד לצד ממשל טראמפ — או יהפוך למקור חיכוך חדש.
האזינו לכתבה זו
בריטניה פונה שמאלה: ראש הממשלה החדש מאיים להגביר את הלחץ על ישראל
07.20.2026 17:00
סוכנויות הידיעות
בריטניה החליפה שוב ראש ממשלה. אנדי ברנהאם, שכיהן במשך שנים כראש עיריית מנצ'סטר רבתי וזכה לכינוי "מלך הצפון", נכנס ביום שני לדאונינג סטריט 10 לאחר שהמלך צ'רלס השלישי הטיל עליו להרכיב ממשלה. ברנהאם מחליף את קיר סטארמר והופך לראש הממשלה השביעי של בריטניה בתוך עשור — נתון הממחיש את חוסר היציבות הפוליטי העמוק שמלווה את הממלכה מאז משאל העם על הברקזיט. 
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
בנאומו הראשון הבטיח ברנהאם להפסיק את מעגל הכישלונות, להשיב את אמון הציבור ולהציג תוכנית לעשר שנים שתעסוק ביוקר המחיה, בדיור, בשירותים הציבוריים ובהעברת סמכויות מלונדון לערים ולמחוזות. הוא הציג את עלייתו לשלטון כתחילתו של מודל פוליטי וכלכלי חדש, המבוסס על ביזור כוח, השקעה ציבורית ושיקום האזורים שנשארו מאחור.
אלא שבעוד שהציבור הבריטי עסוק במחירי האנרגיה, בדיור ובזהותם של שרי הממשלה החדשים, בירושלים ובקהילות היהודיות בבריטניה בוחנים בעיקר את עמדותיו של ברנהאם כלפי ישראל. ראש הממשלה החדש אינו מגיע לתפקיד כאויב מוצהר של המדינה היהודית, אך הצהרותיו האחרונות מצביעות על כוונה לנקוט קו ביקורתי ותקיף יותר מזה שאפיין את סטארמר בתחילת כהונתו.
ברנהאם אינו מאמץ את מלוא השפה של השמאל הפרו־פלסטיני. הוא סירב לכנות את המלחמה בעזה "רצח עם", ולא הצטרף לדרישה להטיל אמברגו נשק מוחלט על ישראל. בריאיונות האחרונים אמר כי אין באפשרותו לקבוע בעצמו שמתרחש רצח עם, אף שטען שקיימות ראיות הולכות ומצטברות לחשדות לביצוע פשעי מלחמה. הסירוב הזה עורר עליו ביקורת חריפה מצד פעילים פרו־פלסטינים ומפלגת הירוקים, שדרשו ממנו ללכת רחוק יותר
ברנהאם גינה את מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר והדגיש בעבר את זכותה של ישראל להגן על אזרחיה במסגרת הדין הבין־לאומי. עם זאת, לקראת כניסתו לדאונינג סטריט התנצל על תגובתה הראשונית של מפלגת הלייבור למלחמה בעזה, טען כי המפלגה "לא עשתה מספיק" וקבע כי בריטניה חייבת להפעיל לחץ כבד יותר על ממשלת ישראל. הוא גם הביע תמיכה בהגבלות נוספות על מכירת נשק שעלול לשמש את ישראל בעזה או ביהודה ושומרון.
הקו הזה מעורר חשש בירושלים מפני צעדים נוספים לאחר שבריטניה כבר הכירה במדינה פלסטינית. ברנהאם תומך בפתרון שתי המדינות, מתנגד לבנייה בהתנחלויות ודיבר על האפשרות להרחיב את הסנקציות נגד מתנחלים ולהגביל מסחר עם יישובים ישראליים מעבר לקו הירוק. עבור ישראל, מדובר באיתות לכך שהלחץ המדיני מלונדון עלול להתגבר — גם אם היחסים הדיפלומטיים ושיתוף הפעולה הביטחוני לא ינותקו.
עם זאת, ברנהאם אינו מאמץ את מלוא השפה של השמאל הפרו־פלסטיני. הוא סירב לכנות את המלחמה בעזה "רצח עם", ולא הצטרף לדרישה להטיל אמברגו נשק מוחלט על ישראל. בריאיונות האחרונים אמר כי אין באפשרותו לקבוע בעצמו שמתרחש רצח עם, אף שטען שקיימות ראיות הולכות ומצטברות לחשדות לביצוע פשעי מלחמה. הסירוב הזה עורר עליו ביקורת חריפה מצד פעילים פרו־פלסטינים ומפלגת הירוקים, שדרשו ממנו ללכת רחוק יותר.
במרכז הוויכוח ניצבת גם שאלת הבוחרים המוסלמים בבריטניה. מפלגת הלייבור איבדה בשנים האחרונות תמיכה באזורים שבהם מתגוררות קהילות מוסלמיות גדולות, בעיקר בשל הכעס על עמדותיה כלפי המלחמה בעזה. מבקריו של ברנהאם טוענים כי ההתנצלות והקשחת הקו נגד ישראל נועדו לא רק לשינוי מדיניות, אלא גם להחזיר ללייבור מצביעים שעברו למפלגת הירוקים, למועמדים עצמאיים ולתנועות פרו־פלסטיניות. זו פרשנות פוליטית ולא עובדה מוכחת, אך היא משקפת את הלחץ האלקטורלי הממשי שבתוכו מתקבלות החלטותיה של הממשלה החדשה.
עבור יהודי בריטניה, התמונה מורכבת במיוחד. מצד אחד, ברנהאם מחזיק ברקורד ברור של גינוי אנטישמיות, לרבות בתוך מפלגת הלייבור בתקופת ג'רמי קורבין. כראש עיריית מנצ'סטר רבתי הוא נאלץ להתמודד מקרוב עם פיגוע הטרור האנטישמי בבית הכנסת היטון פארק ביום הכיפורים, שבו נרצחו שני בני אדם ונפצעו נוספים. בעקבות הפיגוע הוא גינה את השנאה האנטי־יהודית והתחייב שלא לאפשר לקיצוניים לזרוע פחד ופילוג בעיר.
מצד שני, הנהגת הקהילה היהודית הזהירה כי רטוריקה חריפה נגד ישראל עלולה להעניק לגיטימציה לאווירה שבה הגבול בין ביקורת מדינית לבין שנאת יהודים מיטשטש במהירות. מועצת הנציגים של יהודי בריטניה והמועצה למנהיגות יהודית הזכירו לברנהאם כי הוא עצמו ראה במנצ'סטר כיצד שנאה אובססיבית כלפי ישראל יכולה להתחבר לאנטישמיות אלימה נגד יהודים בריטים. הן קראו לו לנהוג בזהירות מיוחדת בהתבטאויותיו.
גם היחסים עם ארצות הברית צפויים להפוך למבחן מרכזי. ברנהאם נכנס לתפקיד עם ניסיון מועט יחסית במדיניות חוץ, בשעה שממשל דונלד טראמפ מציב את התמיכה בישראל ואת המאבק באיראן במרכז מדיניותו במזרח התיכון. טראמפ כבר שיבח את נכונותו של ברנהאם לבחון הרחבה של פעילות הנפט והגז בים הצפוני, אך בין השניים קיימים פערים עמוקים בנושאים כמו הגירה, אקלים, עזה והפעלת לחץ על ממשלת ישראל.
ברנהאם יצטרך כעת להחליט האם לשמר את "היחסים המיוחדים" עם וושינגטון ולהימנע מעימות עם טראמפ, או להוביל מדיניות חוץ עצמאית וביקורתית יותר שתקרב אותו לאגף השמאלי במפלגתו ולבוחרים המוסלמים. אם יחריף את הגבלות הנשק, יטיל סנקציות נוספות על ישראל או יתמוך ביוזמות נגדה במוסדות הבין־לאומיים, הוא עלול להיקלע במהירות לעימות משולש עם ירושלים, וושינגטון והקהילה היהודית בארצו.
ביומו הראשון בתפקיד מבקש ברנהאם לדבר על אחדות, יציבות ותקווה. אבל מבחינת ישראל, השאלה החשובה אינה כיצד יטפל בתחבורה במנצ'סטר או במחירי החשמל בלונדון. המבחן האמיתי יגיע בהצבעה הראשונה באו"ם, בהחלטה הראשונה על יצוא נשק ובשיחה הראשונה עם דונלד טראמפ. רק אז יתברר אם ראש הממשלה החדש הוא מבקר קשוח אך ענייני — או המנהיג שיוביל את בריטניה צעד נוסף הרחק מישראל.
