גם אם ננצח את ההזדקנות: זה הגיל המרבי שבני אדם יוכלו להגיע אליו

מחקר חדש מציע כי גם אם המדע יצליח למצוא בעתיד פתרון מלא לתהליכי ההזדקנות המוכרים, קיים גבול עליון ומוחלט לאורך החיים שאליו בני אדם יכולים להגיע. החוקרים מציבים את הרף המרבי על תוחלת חיים ממוצעת של בין 146 ל-194 שנים בלבד, וזאת בשל מנגנון ביולוגי בלתי נמנע המתרחש בתאי הגוף לאורך השנים.

הגורם המרכזי שמציב את הגבול הזה הוא מוטציות סומטיות, שהן שינויים אקראיים ב-DNA המצטברים בתאי הגוף במהלך החיים. חלק מהשינויים הללו אינם מזיקים, אך אחרים פוגעים בתפקוד התאים ומובילים להתפתחות מחלות תלויות גיל, ובהן סרטן. מדובר בתהליך שאינו ניתן למניעה מוחלטת, שכן השינויים הגנטיים הללו נגרמים הן משגיאות שגרתיות בזמן חלוקת התאים והן מגורמים סביבתיים כמו חשיפה לקרינת שמש, וירוסים וחומרים כימיים.

הגיל המקסימלי שאי פעם נוכל להגיע אליו

כדי לבדוק את ההשפעה המדויקת של המוטציות על אורך החיים, פיתחו החוקרים ממכון סקולקובו למדע וטכנולוגיה ברוסיה מודל ממוחשב מיוחד. המודל ניטרל דמיונית את כל גורמי ההזדקנות הניתנים לביטול, והותיר אך ורק את המוטציות הבלתי נמנעות ב-DNA.

התוצאות הראו כי אפילו בתרחיש עתידני זה, שבו נפתרו שאר בעיות ההזדקנות, הפגיעה המצטברת בחומר הגנטי לבדה מספיקה כדי לבלום את תוחלת החיים ולמנוע מבני האדם לחיות מעבר לרף זה.

עם זאת, המחקר העלה כי ההשפעה של השינויים הללו אינה אחידה בכל איברי הגוף. איברים כמו הכבד והעור, שמחליפים תאים ישנים בחדשים באופן קבוע, מצליחים להעלים את הנזק הגנטי ויכולים לפי המודל לשמור על תפקוד תקין במשך אלפי שנים. לעומת זאת, רוב התאים במוח ובלב אינם מתחלקים ואינם מייצרים תחליפים, מה שמוביל להצטברות נזק קבוע. הנזק לתאי העצב במוח לבדו הורד במודל את תוחלת החיים הממוצעת ל-194 שנים, בעוד שהפגיעה בתאי שריר הלב הורידה אותה ל-208 שנים.

לדברי החוקרים, הממצאים אינם מסבירים לחלוטין את תוחלת החיים הנוכחית, העומדת כיום בארצות הברית על ממוצע של 79 שנים בלבד, רחוק מאוד משיא כל הזמנים המוכח של ז'אן קלמן הצרפתייה, שהלכה לעולמה בגיל 122. משמעות הדבר היא שמנגנונים נוספים, כמו ירידה ביציבות החלבונים בתא, פגיעה בתפקוד המיטוכונדריה ושינויים אפיגנטיים, משחקים תפקיד מרכזי בהזדקנות ומקצרים בפועל את חיי האדם משמעותית מתחת לסף הגנטי המרבי.