פרס של אלפי דולרים על ראשו של מחולל צלבי קרס על בית הכנסת: "לא נהפוך לניו יורק" - בכירה בלוס אנג'לס מזהירה  

קיר אחד ששרד את השריפה שהחריבה בית כנסת הפך לסמל של תקווה עבור הקהילה היהודית. השבוע הוא הפך שוב לזירת שנאה. אלמונים ריססו עליו צלבי קרס ואת הכתובת "ציונות אינה רצויה כאן", בפעם השנייה בתוך חודשים ספורים, והאירוע עורר זעזוע עמוק ברחבי דרום קליפורניה.

כ-200 בני אדם התכנסו ליד הקיר המחולל, בהם מנהיגי הקהילה, נבחרי ציבור ותושבים, כדי להביע תמיכה בבית הכנסת ובקהילה היהודית. מי שבלטה במיוחד הייתה קתרין בארגר, חברת מועצת המפקחים של מחוז לוס אנג'לס, שהזהירה כי ההסתה והאנטישמיות שאפיינו לאחרונה את ניו יורק עלולות להתפשט גם לקליפורניה אם הרשויות לא יפעלו בנחישות.

בסיום העצרת חזרו האמנים אל הקיר כדי להתחיל בשיקומו. אחת מהם כרע ברך וצייר ענף זית – סמל לשלום ולתקווה. תלמיד התיכון קיילב ילין, שהיה בין יוזמי הפרויקט המקורי, אמר כי העובדה שלצד יהודים הגיעו גם נוצרים ומוסלמים לתמוך בקהילה היא ההוכחה לכך שהשנאה לא תנצח.

"אני לא רוצה שמה שקורה בניו יורק יגיע לכאן", אמרה בארגר. "אני מרגישה שהרטוריקה של חלק מנבחרי הציבור ליבתה את האווירה ואף עודדה אנשים לבצע מעשים כאלה. לכן אעמוד באופן חד-משמעי לצד הקהילה היהודית."

בית הכנסת, המרכז היהודי טמפל של פסדינה, נהרס כמעט לחלוטין בשריפת איטון בינואר 2025. אחד הקירות היחידים שנותרו על תילם הפך לאחר מכן ליצירת אמנות קהילתית שנועדה לסמל תקווה והתחדשות. אמנים, תלמידים, מתנדבים ובני הקהילה יצרו עליו ציור צבעוני שבמרכזו פרח פרג כתום – סמל לעמידה מחדש אחרי האסון.

אלא שב-24 ביולי שוב הפך הקיר למטרה. אלמונים ריססו עליו צלבי קרס וכתובות אנטי-ישראליות, ומחלקת השריף של מחוז לוס אנג'לס פתחה בחקירה בחשד לפשע שנאה. זו אינה הפעם הראשונה שהמקום מחולל. כבר בתחילת השנה רוססו עליו כתובות נאצה נגד הציונות, וגם אז נאלצה הקהילה לשקם את היצירה.

בארגר לא הסתפקה בגינויים. היא הודיעה כי תגיש למועצת המפקחים הצעה להעמיד פרס של 20 אלף דולר לכל מי שימסור מידע שיוביל ללכידת החשודים ולהרשעתם. לדבריה, מדובר במסר ברור שמחוז לוס אנג'לס אינו מוכן להשלים עם אנטישמיות. "היום זה בית כנסת", אמרה. "מי יהיה היעד מחר?"

בדבריה מתחה ביקורת גם על יוזמות פוליטיות הקוראות להחרים חברות בעלות קשר לישראל או למשוך השקעות מהן. לדבריה, מהלכים כאלה אינם תורמים לשיח הציבורי אלא יוצרים אווירה המעודדת קיצונים לפעול נגד יהודים ומוסדות יהודיים.

גם חברת הקונגרס ג'ודי צ'ו השתתפה באירוע וסיפרה כי התקשתה לעצור את דמעותיה כאשר ראתה את בית הכנסת השרוף ולאחר מכן את ציור הקיר המחולל. היא קראה לקונגרס לקדם חקיקה פדרלית שתחזק את המאבק באנטישמיות ותקים מנגנון לאומי שיתאם את הפעילות נגד פשעי שנאה.

ראש עיריית פסדינה, ויקטור גורדו, גינה אף הוא את האירוע והדגיש כי אין מקום לשנאה בעיר או בארצות הברית כולה. לדבריו, על הרשויות לפעול בנחישות כדי להבטיח שכל בני הקהילה יוכלו לחיות בביטחון, ללא חשש מהתקפות על רקע דתם או זהותם.

הרגע המתוח ביותר באירוע הגיע כאשר מפקד תחנת אלטדינה של מחלקת השריף, סרן את'ן מרקס, אמר כי ינקטו צעדים משפטיים "אם" יתברר שמדובר בפשע שנאה. הקהל הגיב מיד בקריאות רמות: "אם? אם?", בטענה שאין ספק שמדובר במעשה אנטישמי. מרקס הסביר כי מבחינה משפטית על החוקרים להשלים את הבדיקה לפני קביעה רשמית, אך הודה כי על פי אופי הגרפיטי, כל הסימנים מצביעים על פשע שנאה.

בסיום העצרת חזרו האמנים אל הקיר כדי להתחיל בשיקומו. אחד מהם כרע ברך וצייר ענף זית – סמל לשלום ולתקווה. תלמיד התיכון קיילב ילין, שהיה בין יוזמי הפרויקט המקורי, אמר כי העובדה שלצד יהודים הגיעו גם נוצרים ומוסלמים לתמוך בקהילה היא ההוכחה לכך שהשנאה לא תנצח.

עבור הקהילה היהודית בדרום קליפורניה, האירוע הזה הוא הרבה יותר ממעשה ונדליזם. הוא מצטרף לשרשרת ארוכה של תקריות אנטישמיות ברחבי ארצות הברית ומחדד את החשש שגם אזורים שנחשבו עד לאחרונה בטוחים יחסית הופכים לזירה נוספת של הסתה ואיומים. השאלה שהעלתה קתרין בארגר – "מה יהיה מחר?" – הפכה מבחינת רבים לאזהרה שדורשת תשובה מיידית, ולא רק עוד הצהרה פוליטית.