הישראלים עוזבים, יהודי אמריקה מגיעים: המהפך הדמוגרפי של ישראל

במשך עשרות שנים הייתה העלייה לישראל אחד מסמלי היסוד של המדינה. גם בתקופות של מלחמות, אינתיפאדות ומשברים כלכליים, מספר העולים בדרך כלל עלה על מספר הישראלים שבחרו לעזוב. אלא שכעת נראה כי המגמה ההיסטורית הזו התהפכה. מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב מצביע על כך שלראשונה זה עשרות שנים, ישראל נמצאת במאזן הגירה שלילי: יותר ישראלים עוזבים את המדינה מאשר יהודים עולים אליה.

לפי המחקר, שערכו פרופ' איתי אטר, פרופ' נתאי ברגמן והדוקטורנט דורון זמיר, כ־268 אלף ישראלים שהו מחוץ למדינה לפחות שלושה חודשים רצופים בין השנים 2023 ל־2025. מדובר בזינוק של כמעט 50% לעומת העשור שקדם לכך, ובתוספת של כ־86 אלף ישראלים שעזבו את הארץ.

הנתונים מלמדים עד כמה התופעה החריפה בתוך זמן קצר. בשנת 2020, בעיצומה של מגפת הקורונה, עזבו את ישראל 38,764 בני אדם בלבד – הנתון הנמוך ביותר שנמדד. בשנת 2021 כבר עלה המספר ל־53,559, וב־2022 הוא טיפס ל־66,966. בשנת 2023, על רקע המשבר הפוליטי סביב הרפורמה המשפטית ובהמשך מלחמת 7 באוקטובר, זינק מספר העוזבים ל־86,509 – עלייה של כ־29% בתוך שנה אחת. בשנת 2024 נרשם שיא חדש של 91,499 עוזבים, וב־2025 צפוי המספר להישאר כמעט זהה ולעמוד על כ־90,922.

דברי מומחים, העלייה מארצות הברית מושפעת משילוב של כמה גורמים. העלייה החדה באירועי האנטישמיות בקמפוסים ובערים הגדולות, תחושת ההזדהות עם ישראל מאז מתקפת 7 באוקטובר והרצון של משפחות רבות לחזק את הקשר למדינה – כולם תורמים לעלייה המתמשכת במספר העולים האמריקנים.

עם זאת, החוקרים מסבירים שלא כל מי שעוזב לכמה חודשים מוגדר כמהגר. לפי ההגדרה הרשמית, מהגר הוא מי ששוהה מחוץ לישראל לפחות 270 ימים בשנה. בהתאם לכך הם מעריכים כי בשנת 2025 יעמוד מספר היורדים בפועל על כ־45 עד 50 אלף איש – ועדיין מדובר במספר גבוה משמעותית מהממוצע הרב־שנתי.

אבל הסיפור הגדול אינו רק העלייה במספר העוזבים. באותה תקופה בדיוק נרשמה גם קריסה חדה במספר היהודים שבוחרים לעלות לישראל.

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2022 עלו לישראל 74,807 עולים חדשים. בשנת 2023 כבר ירד המספר ל־46,069, וב־2024 הוא צנח ל־31,068 בלבד. בשנת 2025 נמשכה המגמה, ועד סוף השנה צפויים להגיע לישראל כ־21,900 עולים בלבד – ירידה של כ־30% לעומת השנה הקודמת וכמעט 70% פחות לעומת השיא שנרשם רק שלוש שנים קודם לכן.

המשמעות ברורה: אם כ־45 עד 50 אלף ישראלים צפויים לעזוב השנה את המדינה ורק כ־22 אלף יהודים צפויים לעלות אליה, ישראל מסיימת את השנה עם מאזן הגירה שלילי – תופעה חריגה שלא נראתה במשך עשרות שנים.

עבור הקהילה הישראלית והיהודית בארצות הברית, דווקא כאן מסתתר הסיפור המעניין ביותר. בעוד שהעלייה העולמית קורסת, העלייה מארצות הברית דווקא צומחת.

בשנת 2023 עלו לישראל כ־2,700 יהודים מארצות הברית. בשנת 2024 עלה המספר לכ־3,200, ובשנת 2025 הגיע לכ־3,500 – עלייה של כ־30% בתוך שנתיים. בארגון "נפש בנפש" מעריכים כי עד סוף השנה עשוי מספר העולים האמריקנים להתקרב ל־4,000.

המשמעות היא שבעוד שמספר העולים ממדינות אחרות – ובעיקר מרוסיה, שהובילה את גלי העלייה בשנים האחרונות – נמצא בירידה חדה, יהודי ארצות הברית ממשיכים לבחור בישראל במספרים גדלים והולכים.

לדברי מומחים, העלייה מארצות הברית מושפעת משילוב של כמה גורמים. העלייה החדה באירועי האנטישמיות בקמפוסים ובערים הגדולות, תחושת ההזדהות עם ישראל מאז מתקפת 7 באוקטובר והרצון של משפחות רבות לחזק את הקשר למדינה – כולם תורמים לעלייה המתמשכת במספר העולים האמריקנים.

במילים אחרות, בעוד שישראלים רבים בוחנים את עתידם מעבר לים, לא מעט יהודים אמריקנים עושים דווקא את הדרך ההפוכה.

נתון נוסף שמטריד במיוחד את החוקרים נוגע לזהותם של העוזבים. לפי נתונים קודמים, בשנים 2023–2024 עזבו את ישראל כ־950 רופאים. גם לאחר קיזוז מספר הרופאים שחזרו, נותר מאזן שלילי של יותר מ־500 רופאים. בקרב מהנדסים נרשם מאזן שלילי של כ־2,360 אנשי מקצוע. בנוסף, שיעור בעלי ההכנסה הגבוהה בקרב העוזבים נמצא במגמת עלייה – נתון המעורר חשש מפני החרפת "בריחת המוחות" שעלולה לפגוע בענפי ההייטק, הרפואה והמחקר.

"גם בשנת 2025 אנחנו ממשיכים לראות מספרים מטרידים של ישראלים השוהים מחוץ למדינה לתקופות ממושכות," אמר פרופ' איתי אטר. לדבריו, הנתונים עדיין אינם מהווים איום מיידי על חוסנה של ישראל, אולם אם המגמה תימשך לאורך שנים, היא עלולה להשפיע על הכלכלה, על מערכת הבריאות ואף על הביטחון הלאומי.

עבור ישראלים החיים בארצות הברית, הנתונים הללו ממחישים מציאות מורכבת. מצד אחד, יותר ישראלים שוקלים לעבור לחו"ל או להאריך את שהותם מחוץ לישראל. מצד שני, דווקא יהודים אמריקנים מגלים עניין גובר בעלייה ובהשתקעות בישראל. שתי המגמות הללו נפגשות באותה נקודה – אך נעות בכיוונים הפוכים.

השאלה הגדולה היא האם מדובר בתגובה זמנית לשנים סוערות במיוחד, או בתחילתו של שינוי דמוגרפי עמוק שישפיע על מערכת היחסים בין ישראל לבין יהדות התפוצות במשך שנים רבות. אם המגמות הנוכחיות יימשכו, ייתכן שישראל תצטרך להתמודד לראשונה עם מציאות שבה העלייה כבר אינה מאזנת את הירידה – מציאות שבעבר נחשבה כמעט בלתי נתפסת.