החוק השערורייתי בקליפורניה שמאפשר לפדופילים להשתחרר מוקדם - והניסיון לשנות אותו

שני עברייני מין סדרתיים, שנידונו לעשרות ולמאות שנות מאסר בגין חטיפה ותקיפה של ילדים, קיבלו בחודשים האחרונים אישור לשחרור מוקדם בקליפורניה. המקרים עוררו זעם והחזירו לכותרות חוק שעליו חתם המושל גווין ניוסם, המאפשר גם לפושעים מסוכנים להגיע לוועדת השחרורים הרבה לפני תום עונשם. כעת מנסים מחוקקים להקשיח את התנאים, אך ההצעה עדיין תקועה בבית המחוקקים.

בקליפורניה פועלת כבר שנים תוכנית שמאפשרת לאסירים מבוגרים להגיע לדיון בפני ועדת השחרורים לפני שסיימו לרצות את עונשם. בעבר הוגבלה האפשרות לאסירים בני 60 ומעלה, שריצו לפחות 25 שנות מאסר. אלא שב-2020 חתם ניוסם על תיקון שהקל משמעותית את התנאים: גיל הזכאות הורד ל-50 ותקופת המאסר הנדרשת קוצרה ל-20 שנה. השינוי נכנס לתוקף ב-2021, כחלק מהמאמץ לצמצם את הצפיפות בבתי הכלא במדינה.

הפדופילים דיוויד אלן פונסטון (למעלה) וגרגורי לי ווגלסאנג (למטה) קיבלו אישור לשחרור מוקדם 

העמידה בתנאים אינה מבטיחה שחרור אוטומטי, אך היא מעניקה לאסיר הזדמנות להופיע בפני ועדת השחרורים. הוועדה בוחנת בין היתר את גילו, את התנהגותו במהלך המאסר ואת הסיכון שהוא עדיין עלול להוות לציבור. מבקרי החוק טוענים כי גם עצם האפשרות להגיע לדיון פותחת פתח לשחרורם של פושעים שבתי המשפט ביקשו להרחיק מהציבור לכל חייהם.

המקרה שעורר את הסערה הגדולה ביותר הוא זה של גרגורי לי ווגלסאנג, בן 57. הוא הורשע בשורה של עבירות מין חמורות נגד ילדים באזור סקרמנטו בשנות ה-90 ונידון ל-355 שנות מאסר. למרות חומרת המעשים וגזר הדין החריג, ועדה בת שלושה חברים אישרה בנובמבר האחרון את שחרורו המוקדם במסגרת התוכנית.

בפברואר התקבלה החלטה דומה בעניינו של דיוויד אלן פונסטון, בן 64. פונסטון פיתה, חטף ותקף מינית לפחות שמונה ילדים, וב-1999 הורשע ב-16 סעיפים של חטיפה ועבירות מין בילדים. גם הוא קיבל אישור לשחרור מוקדם, וההחלטה עוררה ביקורת חריפה במחוז סקרמנטו.

בעקבות שני המקרים הגישה חברת בית הנבחרים של קליפורניה סטפני נגוין את הצעת החוק AB 2727, שנועדה להעלות מחדש את גיל הזכאות ולהאריך את התקופה שאסיר חייב לרצות לפני שיוכל להגיע לוועדה. בנוסח המקורי ביקשה נגוין לקבוע גיל מינימלי של 75, אך במהלך הדיונים רוככה ההצעה לגיל 65 ולפחות 25 שנות מאסר. גם לאחר הפשרה, ההצעה עדיין לא אושרה.

בין המתנגדים לשינוי נמצא ארגון Prison Policy Initiative, שהציג מחקרים שלפיהם שיעורי החזרה לפשע יורדים בקרב עבריינים מעל גיל 65. מנגד, תומכי ההחמרה טוענים כי גיל לבדו אינו מוכיח שעבריין אלים או עבריין מין סדרתי חדל להיות מסוכן, וכי יש להביא בחשבון גם את חומרת המעשים, את דפוס ההתנהגות ואת מספר הקורבנות.

שוברט, אחת ממבקרות החוק, התייחסה למקרה של פונסטון וטענה כי העלאת גיל הזכאות בשנה אחת אינה מספקת תשובה אמיתית לסכנה הנשקפת מעבריינים מסוגו. "דיוויד פונסטון קיבל שחרור בגיל 64. האם כולנו היינו מרגישים מוגנים יותר מפני הפדופיל הזה אילו היינו מחכים עד גיל 65?", אמרה. "הגיל אינו מוחק התנהגות טורפנית". כעת נותר לראות אם הזעם שעוררו המקרים יספיק כדי להביא לשינוי החוק, או שהמסלול הקיים ימשיך לאפשר גם לאסירים שנידונו למאסר עולם לקבל הזדמנות לצאת לחופשי.