גם שכר הדירה באשמת "הציונים": האנטישמיות חודרת למשבר הדיור של ניו יורק

ניו יורק כבר רגילה לוויכוחים מרים על שכר דירה, פינוי דיירים, בנייה חדשה והתחדשות עירונית. אבל בשבועות האחרונים חדר לתוך אחד הנושאים הרגישים ביותר בעיר מרכיב אחר לגמרי: ישראל, ציונות — ובמקרים מסוימים גם אנטישמיות גלויה. פעילים, כרוזים ואפילו דמויות פוליטיות מקומיות החלו לקשור בין משבר הדיור של ניו יורק לבין "ציונים", בעלי בתים יהודים ומדיניות ישראל, במה שהיסטוריון של יהדות ניו יורק מגדיר כתופעה חדשה.

הדוגמה הבולטת ביותר הופיעה בצ'לסי שבמנהטן. סביב פרויקט ענק לשיקום מתחם הדיור הציבורי פולטון ואליוט־צ'לסי הודבקו על עמודי תאורה, קירות ותיבות תנועה כרוזים שבהם הופיעו מסרים כמו "מקומיים נגד ציונים", התקפות על "רוטשילדים" ו"תלמודיסטים", וטענות על "כיבוש ציוני של מנהטן". חלק מהכרוזים השתמשו גם בדימויים שקשורים לשואה ולנכבה.

הפרויקט עצמו אינו קשור לישראל. מדובר בתוכנית גדולה של רשות הדיור של ניו יורק לשיקום יותר מ־2,000 דירות קיימות ולהקמת אלפי יחידות דיור נוספות, כאשר חלק מהדיירים המקומיים חוששים מהריסה, בנייה ממושכת ועקירה זמנית. ההתנגדות לפרויקט אמיתית ולגיטימית; אלא שעל גביה צמחו מסרים אנטישמיים ואנטי־ציוניים שאין להם קשר ישיר למחלוקת התכנונית. גם קבוצות המתנגדות לפרויקט התנערו מהכרוזים.

הדוגמה הבולטת ביותר הופיעה בצ'לסי שבמנהטן. סביב פרויקט ענק לשיקום מתחם הדיור הציבורי פולטון ואליוט־צ'לסי הודבקו על עמודי תאורה, קירות ותיבות תנועה כרוזים שבהם הופיעו מסרים כמו "מקומיים נגד ציונים", התקפות על "רוטשילדים" ו"תלמודיסטים", וטענות על "כיבוש ציוני של מנהטן". חלק מהכרוזים השתמשו גם בדימויים שקשורים לשואה ולנכבה.

אבל צ'לסי אינה מקרה בודד. בברוקלין הופיעו בשנים האחרונות קבוצות שטענו כי "בעלי בתים ציונים" מנצלים קהילות שחורות באמצעות שכר דירה גבוה, ולאחר מכן משתמשים בכסף למימון פעילות בישראל. קבוצה בשם "קראון הייטס בייטס בק" הפיצה בעבר כרוזים שטענו כי "ציונים לבנים" יביאו לעליית שכר הדירה ולפינוי תושבים. קבוצות אחרות קשרו בין משקיעי נדל"ן בניו יורק לבין ההתנחלויות בגדה המערבית.

בחלק מהמקרים ההשוואה הפכה ישירה עוד יותר. תושבים ופעילים תיארו את המתרחש בשכונות כמו בדפורד־סטייבסנט כמעין "פלסטין קטנה", וטענו כי רכישת נכסים והוצאת דיירים מדירות בניו יורק דומות להשתלטות ישראלית על בתים פלסטיניים. מדובר בחיבור בין שני נושאים שהפכו בשנים האחרונות למוקדי מחלוקת מרכזיים בשמאל הניו־יורקי: מצוקת הדיור והמאבק נגד ישראל.

הרטוריקה כבר חדרה גם למערכת הפוליטית המקומית. כרמלה צ'רינגטון, מנהיגה דמוקרטית בברוקלין, ספגה לאחרונה ביקורת חריפה לאחר שהאשימה "ציונים" בסכסוך ירושה הקשור לנכס משפחתי והשוותה את המחלוקת למתרחש בגדה המערבית. בעקבות דבריה נשמעו קריאות להתפטרותה מצד מנהיגים יהודים ונבחרי ציבור.

חשוב להבחין בין ביקורת על ישראל, על ציונות או על בעלי נכסים מסוימים לבין הכללה של קבוצה אתנית או דתית. אבל בכמה מהמקרים האחרונים הגבול הזה נחצה באופן שקשה להתעלם ממנו. כרוזים המזכירים "רוטשילדים", "תלמודיסטים" ו"כסף ציוני מלוכלך" משתמשים במוטיבים אנטישמיים בני מאות שנים — רק שעכשיו הם משולבים בשפה של מאבק בדיור ובהתחדשות עירונית.

פרופ' ג'פרי גורוק מאוניברסיטת ישיבה, שחוקר את ההיסטוריה היהודית של ניו יורק, אמר כי חיכוכים בין יהודים לשכניהם סביב נדל"ן אינם דבר חדש בעיר, אבל האופי הישיר של ההתבטאויות האנטישמיות כיום שונה. לדבריו, מדובר במשהו שמאפיין את התקופה הנוכחית — שבה מלחמת עזה, אנטי־ציונות ומאבקים מקומיים משתלבים זה בזה.

ראש עיריית ניו יורק זוהרן ממדאני עצמו הפך את משבר הדיור ואת הביקורת על ישראל לשני נושאים מרכזיים בזהותו הפוליטית, אך אין אינדיקציה לכך שהוא חיבר ביניהם או האשים "ציונים" בבעיות הדיור של העיר. דווקא העובדה שהחיבור הזה מתרחש בשולי המחאה ובקרב פעילים מקומיים ממחישה עד כמה השיח סביב ישראל מחלחל כיום כמעט לכל מחלוקת פוליטית בניו יורק.

ומה שהתחיל כוויכוח על בניינים, שכירות ופינוי דיירים מקבל כעת שכבה אחרת לגמרי. בעיר עם הקהילה היהודית הגדולה ביותר מחוץ לישראל, אפילו הקרב על הדירה הבאה מתחיל בחלק מהמקרים להישמע כמו עוד זירה במאבק על ישראל והציונות.