קליפורניה: נמאס ממשרד הרישוי - המועמד למושל מבטיח לפרק אותו ולהוריד את האגרה ל-73 דולר

מעטים המקומות בקליפורניה שמסוגלים לעורר עצבים עוד לפני שנכנסים אליהם. ה-DMV הוא אחד מהם. תורים, טפסים, המתנות, בדיקות, אגרות ושלל חיובים שרבים מהנהגים מתקשים אפילו להסביר. עכשיו סטיב הילטון, המועמד הרפובליקני למושל קליפורניה, רוצה להפוך את התסכול הזה להצבעה בקלפי.

הילטון הציג השבוע בווסט הוליווד תוכנית שלפיה, אם ייבחר, יפעל לביטול מחלקת הרכב של קליפורניה כסוכנות ממשלתית עצמאית. במקומה הוא מציע מערכת מצומצמת הרבה יותר, שבה שירותים כמו רישום כלי רכב, העברות בעלות וחידושים יועברו למשרדי מחוז ולמרכזי שירות מקומיים מוסמכים, בעוד חלק גדול מהפעולות יעבור לאינטרנט. המדינה עדיין תשמור בידיה תפקידים כמו רישיונות נהיגה, רישומי רכב, מניעת הונאות, ריאל איי-די ופיקוח בטיחותי.

אבל החלק שתפס מיד את תשומת הלב של הנהגים אינו המבנה הביורוקרטי החדש. הוא המחיר.

הילטון מבטיח להגביל את עלות רישום הרכב השנתית ל-73 דולר. זהו גובה אגרת הרישום הבסיסית בקליפורניה כיום, לאחר שעלתה מ-71 ל-73 דולר בתחילת 2026. אלא שבפועל, נהגים רבים משלמים הרבה יותר בגלל חיובים נוספים, בהם מס המבוסס על שווי הרכב, אגרות תחבורה ותוספות מקומיות.

עבור מי שקיבל בשנים האחרונות חשבון חידוש של מאות דולרים על מכונית פרטית, ההבטחה הזאת כמעט נכתבה בעצמה לקמפיין בחירות.

מושל קליפורניה אינו יכול פשוט לקום בבוקר ולמחוק סוכנות ממשלתית גדולה. כדי לבצע את השינוי המבני שהילטון מציע הוא יצטרך את המחוקק בסקרמנטו, הנשלט בידי הדמוקרטים. לכן גם אם ינצח בנובמבר, אחת מהבטחות הדגל שלו תהיה תלויה במידה רבה באנשים שנמצאים בצד השני של המפה הפוליטית.

הילטון הציג את ה-DMV כסמל למדינה שלדבריו גובה יותר מדי ומספקת מעט מדי. לדבריו, קליפורניה הפכה מערכת שהייתה אמורה לספק שירות בסיסי לאזרחים למנגנון בירוקרטי יקר ומתסכל. המסר שלו פשוט: אם אפשר לחדש רישיון, להעביר בעלות ולבצע פעולות בנקאיות בטלפון, מדוע נהגים עדיין צריכים לעמוד בתור במשרד ממשלתי?

לפי תוכניתו, הצעד הראשון לאחר כניסתו לתפקיד יהיה ביקורת בת שלושה חודשים על המחלקה. לאחר מכן הוא מבקש לקדם חוק שיבטל את ה-DMV במתכונתו הנוכחית ויעביר את מרבית השירותים לגופים מקומיים ולמערכות דיגיטליות. מטה הקמפיין שלו אף מדגיש שלא ייסגר משרד DMV לפני שתהיה בסביבתו חלופה שנותנת שירות זהה או טוב יותר.

מבחינה פוליטית, מדובר ברעיון כמעט מושלם. אין צורך להסביר לבוחר הממוצע מה לא בסדר ב-DMV. כמעט לכל משפחה בקליפורניה יש סיפור משלה על המתנה ארוכה, טופס חסר או חשבון רישום מפתיע.

אבל כאן נגמר החלק הקל.

מושל קליפורניה אינו יכול פשוט לקום בבוקר ולמחוק סוכנות ממשלתית גדולה. כדי לבצע את השינוי המבני שהילטון מציע הוא יצטרך את המחוקק בסקרמנטו, הנשלט בידי הדמוקרטים. לכן גם אם ינצח בנובמבר, אחת מהבטחות הדגל שלו תהיה תלויה במידה רבה באנשים שנמצאים בצד השני של המפה הפוליטית.

ויש בעיה גדולה עוד יותר: הכסף.

אגרות הרכב אינן רק מקור לתסכול. הן מקור הכנסה עצום למדינה ולרשויות המקומיות. צמצום דרמטי של הגבייה ל-73 דולר בלבד לכל רכב ידרוש מהמדינה למצוא דרך אחרת לממן חלק מהוצאות התחבורה, האכיפה והתשתיות. מתנגדי התוכנית כבר מצביעים על כך שהסיסמה "73 דולר וזהו" נשמעת מצוין בעצרת בחירות, אבל הרבה פחות פשוטה כאשר מתחילים לפתוח את ספרי התקציב.

גם במחנה הדמוקרטי מיהרו לתקוף. הטענה המרכזית היא שפירוק הסוכנות והעברת שירותים לגופים מקומיים או פרטיים לא בהכרח יהפכו את המערכת לזולה או יעילה יותר. להפך, הם מזהירים מפני מערכת מפוצלת שבה רמת השירות והפיקוח עלולה להשתנות ממחוז למחוז.

הילטון מצדו מהמר שהבוחרים אינם מחפשים הסברים ביורוקרטיים. הם מחפשים הקלה בחשבון.

המהלך מזכיר במידה מסוימת את מערכת הבחירות של ארנולד שוורצנגר ב-2003. גם אז עלויות רישום הרכב הפכו לסמל של כעס ציבורי על ממשלת קליפורניה, ושוורצנגר ניצל את הנושא בדרך לניצחונו בבחירות ההדחה. הילטון מנסה כעת לגעת באותו עצב ציבורי - רק שהפעם הוא הולך צעד רחוק יותר ומציע לא רק להוריד אגרה, אלא לפרק את הגוף שגובה אותה.

אלא שמצבו הפוליטי קשה בהרבה מזה של שוורצנגר באותה תקופה.

בסקר האחרון של מכון ברקלי IGS, שנערך בקרב מצביעים צפויים, המועמד הדמוקרטי חאווייר בסרה מוביל על הילטון ב-55% מול 37%. גם ממוצעי הסקרים מעניקים לבסרה יתרון ברור.

כלומר, הילטון זקוק למשהו שיטלטל את המרוץ.

וה-DMV הוא מטרה נוחה מאוד.

עבור מיליוני נהגים בקליפורניה, הדיון הזה אינו אידיאולוגי. הוא מגיע פעם בשנה בדואר, במעטפה עם סכום לתשלום. נהג שקיבל חשבון של 500, 700 או 1,000 דולר לא בהכרח מתעניין במבנה המימון של מחלקת התחבורה. הוא שומע מועמד שאומר לו שהחשבון יכול להיות 73 דולר.

וזה בדיוק מה שהופך את ההבטחה גם לכל כך מושכת וגם לכל כך מסוכנת פוליטית. אם הילטון יצליח לשכנע את הנהגים שה-DMV הוא לא רק מטרד אלא אחד הסמלים של יוקר המחיה בקליפורניה, הוא עשוי להפוך תור משעמם במשרד ממשלתי לסוגיה שמביאה אנשים לקלפי.

השאלה הגדולה היא מה יקרה ביום שאחרי.

כי לסגור את ה-DMV הרבה יותר קל להגיד מול מצלמות בווסט הוליווד מאשר לבצע בסקרמנטו. אבל במערכת בחירות שבה הרפובליקני מפגר בפער גדול, גם הבטחה שנראית כמעט בלתי אפשרית יכולה להיות בדיוק הנשק שהוא מחפש