האוניברסיטאות איבדו את המצפן: רוב חוקרי המזרח התיכון אומרים שהאמת נדחקה הצדה
סקר חדש שנערך בקרב מאות חוקרי מזרח תיכון בארה"ב מציג תמונה קשה: רובם סבורים שהאקדמיה פחות מסוגלת היום לחפש אמת מאשר לפני 25 שנה, רבים חוששים שהסטודנטים כבר לא מבינים אפילו מה הוביל ל-11 בספטמבר - וחלקם טוענים שהקמפוסים העניקו לגיטימציה לרעיונות עוינים לארה"ב ולישראל.
האזינו לכתבה זו
האוניברסיטאות איבדו את המצפן: רוב חוקרי המזרח התיכון אומרים שהאמת נדחקה הצדה
09.12.2026 15:00
סוכנויות הידיעות
רבע מאה אחרי פיגועי 11 בספטמבר, סקר חדש טוען שהבעיה הגדולה באקדמיה האמריקאית כבר אינה רק מה מלמדים על המזרח התיכון - אלא האם בכלל עדיין מחפשים שם את האמת.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
לפי סקר של האגודה לחקר המזרח התיכון ואפריקה, 71 אחוזים מהחוקרים שהשיבו מאמינים שהאוניברסיטאות בארצות הברית פחות מצוידות היום למלא את תפקידן הבסיסי - חיפוש אמת, בדיקת עובדות והצגת תמונה מורכבת - מאשר לפני 25 שנה.
וזה לא הנתון היחיד שמטריד.
66 אחוזים מהמשיבים אמרו שהם אינם בטוחים שהסטודנטים שלהם מבינים באמת את שרשרת האירועים שהובילה לפיגועי 11 בספטמבר, מי ביצע אותם ומה הניע את המחבלים. 65 אחוזים הסכימו כי חלק מהפרשנות האקדמית מאז 2001 העניקה, לפחות לעיתים, כיסוי אינטלקטואלי או לגיטימציה לאידאולוגיות, משטרים וקבוצות העוינים לארצות הברית.
במילים פשוטות יותר - חלק גדול מהחוקרים שהשתתפו בסקר חושבים שהאקדמיה לא רק התרחקה מהמציאות, אלא לעיתים גם התחילה להסביר אותה דרך משקפיים פוליטיים.
66 אחוזים מהמשיבים אמרו שהם אינם בטוחים שהסטודנטים שלהם מבינים באמת את שרשרת האירועים שהובילה לפיגועי 11 בספטמבר, מי ביצע אותם ומה הניע את המחבלים. 65 אחוזים הסכימו כי חלק מהפרשנות האקדמית מאז 2001 העניקה, לפחות לעיתים, כיסוי אינטלקטואלי או לגיטימציה לאידאולוגיות, משטרים וקבוצות העוינים לארצות הברית.
ד"ר אסף רומירובסקי, מנהל הארגון שערך את הסקר, ניסח זאת בחריפות. לדבריו, מחלקות ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטאות רבות ויתרו על אובייקטיביות, והחליפו מחקר פתוח וקפדני בתפיסות עולם נוקשות.
לטענתו, במקום ללמד סטודנטים להבין את האזור על המורכבות שלו, חלק מהמחלקות הפכו לזירה שבה עובדות נדחקות הצדה לטובת מחויבויות פוליטיות ורגשיות.
הטענה הזאת מוכרת היטב לקהילה היהודית והישראלית בארצות הברית.
מאז 7 באוקטובר, מחאות בקמפוסים, מאהלים פרו-פלסטיניים, עימותים עם סטודנטים יהודים ושורה של טענות לאנטישמיות הפכו את האוניברסיטאות לאחת הזירות הרגישות ביותר ביחסי ישראל-ארה"ב.
הוויכוח כבר מזמן אינו רק על מדיניות ישראל.
הוא נוגע בשאלה רחבה הרבה יותר: האם סטודנט שנכנס היום לשיעור על המזרח התיכון מקבל היסטוריה - או אידאולוגיה.
הסקר מצביע גם על פער בין דורות של חוקרים. מרצים צעירים יותר, בעלי פחות מעשר שנות ותק, דיווחו בשיעור גבוה יותר על צנזורה עצמית ועל תחושה שיש "קו נכון" שאסור לחרוג ממנו.
במילים אחרות, דווקא החוקרים הצעירים מרגישים יותר לחץ לחשוב פעמיים לפני שהם אומרים משהו שעלול להתפרש כלא מקובל פוליטית.
זה נתון משמעותי במיוחד משום שאוניברסיטאות אמורות להיות בדיוק המקום שבו מותר לשאול שאלות קשות, להטיל ספק ולהתווכח.
אם מרצה מפחד להביע עמדה לא מקובלת, קשה לדבר על חופש אקדמי אמיתי.
אבל כאן מגיעה גם הכוכבית החשובה.
הסקר אינו תמונת מצב של כל האקדמיה האמריקאית.
הוא כלל 470 חוקרי מזרח תיכון בלבד, והארגון שערך אותו מזוהה כבר שנים עם ביקורת חריפה על מה שהוא רואה כהטיה פרו-פלסטינית ואנטי-מערבית באוניברסיטאות.
האגודה לחקר המזרח התיכון ואפריקה הוקמה ב-2007 כחלופה לאגודה ללימודי המזרח התיכון, שנחשבת לגוף המרכזי בתחום. מייסדיה, ובהם ההיסטוריון ברנרד לואיס, טענו כבר אז שהתחום התרחק ממחקר מאוזן והפך פוליטי מדי.
לכן חשוב לא לבלבל בין סקר עמדות לבין הוכחה מדעית לכך שכל האקדמיה "נחטפה".
אבל גם אם מקבלים את ההסתייגות הזאת, אי אפשר להתעלם מעוצמת הנתונים.
כששבעה מכל עשרה חוקרים אומרים שהאקדמיה פחות טובה היום בחיפוש אמת, וכששני שלישים אינם בטוחים שהסטודנטים מבינים את אחד האירועים החשובים ביותר בהיסטוריה האמריקאית המודרנית - מדובר באות אזהרה שקשה לפטור.
גם הוויכוח על ישראל מקבל כאן משמעות חדשה.
מבקרי האקדמיה טוענים שחלק מהמחלקות הפכו בשנים האחרונות למקום שבו ישראל מוצגת כמעט תמיד דרך עדשה של קולוניאליזם, דיכוי וכוח, בעוד טרור, קיצוניות אסלאמית, דיקטטורות והיסטוריה אזורית מורכבת מקבלים לעיתים פחות תשומת לב.
מנגד, מגיני התחום טוענים שהביקורת הזאת עצמה פוליטית, ושדווקא לחצים חיצוניים מצד תורמים, ממשלות וארגונים פרו-ישראלים הם שמאיימים על החופש האקדמי.
כלומר, שני הצדדים מאשימים זה את זה באותו דבר בדיוק - פוליטיזציה של האקדמיה.
השאלה היא מה הסטודנטים מקבלים בסוף.
אם הם יוצאים מהאוניברסיטה עם ידע רחב, יכולת לחשוב לבד ולהבין את שני הצדדים - המערכת עושה את עבודתה.
אם הם יוצאים עם סיסמאות בלבד - היא נכשלת.
רומירובסקי טוען שהפתרון אינו להפוך את האוניברסיטאות לימניות יותר, אלא להחזיר אותן לתפקיד הבסיסי שלהן - ללמד, לבדוק, להטיל ספק ולתת לעובדות לעמוד לפני האידאולוגיה.
זו אולי הנקודה החשובה ביותר בסקר כולו.
כי עבור יהודים וישראלים בארצות הברית, השאלה אינה אם האוניברסיטאות אוהבות את ישראל.
השאלה היא אם הן עדיין מסוגלות ללמד עליה ביושר.
ואם הסקר הזה אפילו קרוב למציאות - התשובה מדאיגה מאוד.
