ה'ניו יורק טיימס' עושה את זה שוב: "הישראלים עדיין רואים את עצמם כקורבנות ה-7 באוקטובר"

ה'ניו יורק טיימס' שוב עומד במוקד סערה סביב האופן שבו הוא מסקר את ישראל, הפעם בעקבות משפט אחד בכתבה על טבח 7 באוקטובר שהצליח לעורר זעם בתוך שעות. בעיתון נכתב כי "ישראלים עדיין רואים את עצמם במידה רבה כקורבנות של 7 באוקטובר" - ניסוח שהציג לכאורה את מעמדם של הישראלים כקורבנות כעניין של תפיסה, אף שבאותה פסקה ממש הוזכרו כ-1,200 בני אדם שנרצחו וכ-250 שנחטפו במתקפת חמאס.

המשפט הופיע בכתבה שפרסמה ביום שני כתבת הניו יורק טיימס בירושלים, איזבל קרשנר, שעסקה בסערה סביב הסרט ה"תיעודי" NAZA של היוצרים הישראלים יובל אברהם ורחל שור. הסרט, שטוען להרג מכוון של פלסטינים ברצועת עזה וזכה בפרס המיוחד של חבר השופטים בפסטיבל ונציה, עורר ביקורת חריפה בישראל. גורמים ישראלים תיארו אותו בין היתר כמבוסס על "עלילות דם" ועל "עיוות מכוון של המציאות", ואף עלתה דרישה לשלול את אזרחותם של היוצרים בטענה כי "בגדו במדינת ישראל".

בכתבה של ה'טיימס' נטען כי ההתקרבות לציון שלוש שנים לטבח 7 באוקטובר, לצד הבחירות בישראל, הגבירה עוד יותר את התגובה לסרט. קרשנר כתבה כי "הישראלים חלוקים עמוקות בשאלה כיצד לחלק את האחריות לכשלים המדיניים, הצבאיים והמודיעיניים שקדמו למתקפה ולמלחמה".

ה'ניו יורק טיימס' בעוד כתבה שערורייתית 

מיד לאחר מכן הגיעה השורה שעוררה את הסערה: "אבל הישראלים עדיין רואים את עצמם במידה רבה כקורבנות של 7 באוקטובר". באותה פסקה עצמה הזכיר העיתון את כ-1,200 ההרוגים ואת כ-250 החטופים, ואף תיאר את המתקפה כ"יום הקטלני ביותר בתולדות ישראל".

הניסוח עורר במהירות תגובות חריפות, בעיקר בשל האופן שבו הפך לכאורה עובדה - מי הותקף ב-7 באוקטובר - לשאלה של נקודת מבט. תמר שטרנתל, מנהלת הסניף הישראלי של ארגון ביקורת התקשורת CAMERA, כתבה: "רגע, מה? העובדה שהישראלים הם קורבנות טבח 7 באוקטובר היא עניין של 'תפיסה' ישראלית ולא פשוט עובדה?". היא הוסיפה: "אם הם לא הקורבנות, אז מה הם? התוקפים?".

גם פרשן CNN סקוט ג'נינגס שיתף צילום מסך של הקטע וכתב: "אין מילים לתועבה הזאת", בפוסט שמשך מאות תגובות ומאות אלפי צפיות. מגיבים נוספים תהו כיצד בכלל ניתן לנסח את הדברים כך. "אם ישראל לא הייתה הקורבן של 7 באוקטובר, מי ה'ניו יורק טיימס' מציע שהיה הקורבן?", כתב אחד מהם. אחר לעג להשוואה המשתמעת: "וכן, באותה מידה מוזר שהאמריקאים עדיין רואים בעצמם את הקורבנות של 11 בספטמבר. איזו חוצפה".

הכתבה המקורית של ה'טיימס' עסקה בעיקר במחלוקת סביב NAZA, שמבוסס על ראיונות עם 24 אנשי מודיעין וחיילים ישראלים שהופיעו בעילום שם. העיתון הבריטי The Guardian, שהיה שותף בהפקת הסרט, יצא להגנת היוצרים ומסר כי הוא "מוטרד מהתגובה הסמכותנית ל-NAZA בישראל", וכי יגן בתקיפות על הסרט ועל הצוות שעומד מאחוריו "מפני כל מתקפה או ניסיון צנזורה". הסרט עצמו מציג טענות קשות בנוגע לפגיעה באזרחים פלסטינים במהלך המלחמה בעזה.

נכון לפרסום הדברים, ה'ניו יורק טיימס' לא הגיב לבקשת תגובה בנוגע לסערה. אלא שהביקורת הנוכחית מגיעה אחרי שורה של עימותים נוספים סביב הסיקור שלו את ישראל. לפי הדיווח, ישראל שוקלת צעדים משפטיים נגד העיתון בעקבות כתבה שבה נטען כי חיילים ישראלים השתמשו בכלבים כדי לאנוס אסירים פלסטינים. משרד החוץ הישראלי תיאר את הכתבה כ"אחד השקרים הנתעבים והמעוותים ביותר שפורסמו אי פעם נגד מדינת ישראל בעיתונות המודרנית".

הסערה מגיעה גם ימים ספורים לאחר פרסום מחקר שבחן 1,559 כתבות של הניו יורק טיימס מהתקופה שבין ה-7 באוקטובר 2023 ל-7 ביוני 2024. המחקר, שערך אדיאל פינקר מבית הספר לניהול של אוניברסיטת ייל, מצא דפוס ברור שבו הסיקור העניק משקל רב לסבל הפלסטיני, המעיט בהצגת הקורבנות הישראלים וצמצם את חלקו של חמאס בהמשך המלחמה.

לפי המחקר, לאחר תחילת התגובה הישראלית נוצר בסיקור "נרטיב דומיננטי" שהטיל כמעט את מלוא האחריות על ישראל - ממצא שמעניק לסערה החדשה סביב המשפט על "הישראלים שרואים את עצמם כקורבנות" הקשר רחב יותר לביקורת המתמשכת על סיקור המלחמה בעיתון.