"מוות בסיוע רפואי" בניו יורק: המספרים הראשונים נחשפים חודש אחרי כניסת החוק לתוקף

חודש בלבד אחרי שנכנס לתוקף החוק החדש שמאפשר סיוע רפואי במוות לחולים סופניים בניו יורק, הערכה ראשונית מצביעה על כך שכ-20 מרשמים לתרופות שנועדו לסיום החיים כבר ניתנו במדינה. אלא שבשלב הזה אין נתון רשמי שמראה כמה מהמטופלים אכן נטלו את התרופות - והפער הזה כבר מעורר דרישה מצד מחוקקים לחשוף לציבור יותר מידע על יישום החוק.

את ההערכה סיפק דיוויד הופמן, מרצה לביו-אתיקה באוניברסיטת קולומביה, שמתבסס לדבריו על שיחות עם רופאים, בתי חולים וארגונים המעורבים ביישום התוכנית. הוא מעריך שכ-20 מרשמים ניתנו מאז שהתוכנית Medical Aid in Dying נכנסה לתוקף ב-5 באוגוסט. עם זאת, הוא הדגיש כי הרופאים מדווחים למדינה על מתן המרשם - ולא בהכרח אם המטופל השתמש בו בפועל.

החוק מאפשר לתושבי ניו יורק בני 18 ומעלה, שאובחנו במחלה סופנית וצפויים לחיות שישה חודשים או פחות, לבקש תרופה שאותה הם חייבים ליטול בעצמם. שני רופאים נדרשים לקבוע כי המטופל עומד בתנאים וכשיר לקבל את ההחלטה, ובנוסף נדרשת הערכה של פסיכולוג או פסיכיאטר לגבי יכולת קבלת ההחלטות שלו. החוק כולל גם תקופת המתנה של חמישה ימים בין כתיבת המרשם לבין קבלתו.

חודש אחרי כניסת החוק לתוקף: כ-20 מרשמים לסיום חיים כבר ניתנו בניו יורק

החוק נחתם על ידי מושלת ניו יורק קת'י הוקול בפברואר, לאחר שאושר בבית המחוקקים בתום ויכוח ממושך וצמוד. תומכיו מציגים אותו כאפשרות נוספת עבור חולים סופניים המבקשים לשלוט באופן שבו יסתיימו חייהם, בעוד שמתנגדיו מזהירים מפני הרחבת השימוש בו בעתיד ומהשלכות אפשריות על אוכלוסיות פגיעות.

כעת המחלוקת עוברת גם לשאלת השקיפות. חבר האספה הרפובליקני אנדרו מוליטור טען כי אין הצדקה לכך שהציבור יישאר ללא מידע בסיסי על היקף השימוש בתוכנית. לדבריו, המדינה צריכה לפרסם בין היתר כמה אנשים ביקשו את התרופה, מה הייתה המחלה הסופנית שלהם, איזה כיסוי ביטוחי היה להם ומתי המרשם ניתן ומומש.

גם הסנאטור הרפובליקני ג'ורג' בורלו, שהתנגד לחוק, דורש שהנתונים יפורסמו לפני הדוח השנתי המחויב בחוק. הוא הזהיר מפני האפשרות שהמסגרת תורחב בהמשך, והצביע על קנדה כדוגמה למדינה שבה התנאים לקבלת סיוע רפואי במוות הורחבו מאז שההליך הותר לראשונה.

משרד הבריאות של ניו יורק, מצדו, עדיין אינו מפרסם נתונים מדויקים על מספר המרשמים או מספר האנשים שהשתמשו בהם. לפי המשרד, דוח שנתי פומבי יכלול נתונים על השימוש בתוכנית, בהתאם לדרישות החוק. נציב הבריאות, ד"ר ג'יימס מקדונלד, אמר כי החלטות הנוגעות לסוף החיים הן "אישיות מאוד" וכי המדינה פעלה לבנות מערכת שתאפשר כבוד ונוחות למי שבוחרים בה, לצד הגנות שנועדו למנוע שימוש לא ראוי בחוק.

לכן, למרות הכותרות על כ-20 מקרי מוות בחודש הראשון, המספר הזה עדיין אינו מאומת. מה שידוע בשלב הזה הוא שמומחה המעורב בתחום מעריך שכ-20 מרשמים ניתנו - אך גם הוא מבהיר שלא כל אדם שמקבל את התרופה בהכרח משתמש בה. הנתונים הרשמיים על היקף השימוש בחוק צפויים להתברר רק בהמשך.