
מושל קליפורניה גאווין ניוסם חתם ביום שישי, 25 בספטמבר, על החוק המכונה Safe Worship Zone Act, שיוצר אזור מוגן ברדיוס של כ־30 מטרים סביב כניסות ויציאות של בתי תפילה. בתוך האזור הזה אסור לאדם להתקרב בכוונה למרחק של פחות מ־2.4 מטרים מאדם שמנסה להיכנס או לצאת מבית הכנסת, הכנסייה, המסגד או מוסד דתי אחר, ללא הסכמתו, לצורך הפגנה, הצגת שלט, חלוקת עלונים, הטרדה, איום או ניסיון לחסום אותו.
המשמעות המעשית פשוטה: הפגנה עדיין מותרת, שלטים עדיין מותרים וגם מחאה קולנית עדיין מותרת. אבל מפגין לא יוכל להתקרב למתפלל עד כמעט מגע, להיצמד אליו בדרך אל הכניסה, לדחוף לפניו שלט או להקיף אותו מקרוב ללא הסכמה. האיסור חל גם על מי שנמצא בתוך רכב ונכנס למגרש חניה של בית תפילה.
והפעם לא מדובר רק בכלל מנהלי. הפרה ראשונה של החוק מוגדרת כעבירת עוון ועלולה להביא לקנס של עד 1,000 דולר, עד שישה חודשי מאסר בכלא המחוזי או לשניהם יחד. הפרה חוזרת עלולה להסתיים בקנס של עד 5,000 דולר ועד שנת מאסר.

הצעות החוק נחתמו בבית הכנסת "ווילשייר בולווארד טמפל", אשר בשנת 2025 הושחת על ידי מפגינים; הללו נכנסו למבנה ושיבשו התכנסות שלווה תוך שהם צועקים קריאות אנטישמיות וגורמים נזק לחלל הפנימי של בית הכנסת.
החוק, AB 2664, נולד על רקע תחושת חוסר ביטחון הולכת וגוברת בקרב קהילות דתיות, ובמיוחד בקרב יהודי קליפורניה מאז 7 באוקטובר. הוא היה אחד מסדרי העדיפויות של השדולה היהודית בבית המחוקקים של קליפורניה וזכה לתמיכת ארגונים יהודיים מרכזיים במדינה. ניוסם חתם עליו יחד עם חוק נוסף שמרחיב את אפשרות השימוש במענקי אבטחה ממשלתיים גם לאירועים המתקיימים מחוץ למבנים קבועים של ארגונים ללא מטרות רווח.
לחתימה היה גם ממד סמלי במיוחד: ניוסם הגיע ל־Wilshire Boulevard Temple בלוס אנג׳לס, המקום שבו לפי לשכת המושל נכנסו בשנה שעברה מפגינים לתוך הבניין במהלך אירוע, צעקו קריאות אנטישמיות וגרמו נזק לרכוש. דווקא שם חתם המושל על שני החוקים החדשים.
אבל עבור רבים בקהילה היהודית בלוס אנג׳לס, הזיכרון המרכזי שמרחף מעל החוק מגיע מאירוע אחר: העימותים מחוץ לבית הכנסת אדאס תורה בשכונת פיקו־רוברטסון ביוני 2024.
מאות מפגינים פרו־פלסטינים ותומכי ישראל התאספו אז ברחובות סביב בית הכנסת. ההפגנה, שנערכה במקביל לאירוע נדל״ן בתוך המבנה, הידרדרה לעימותים אלימים. נרשמו מכות, שימוש בתרסיסים, דחיפות ועימותים עם המשטרה. לפי משטרת לוס אנג׳לס, מפגינים ניסו לחסום את הגישה לבית הכנסת, בעוד מארגני המחאה טענו כי מטרתם לא הייתה לפגוע ביהודים או בתפילה אלא למחות נגד אירוע שעסק בנדל״ן בישראל ובגדה המערבית.
האירוע עורר בזמנו סערה ארצית. הנשיא דאז ג׳ו ביידן גינה את חסימת הכניסה לבית תפילה, וגם ראש עיריית לוס אנג׳לס קארן באס דרשה תגבור אבטחה ושינוי בדרך שבה הרשויות מטפלות במחאות סביב מוסדות דת.
כעת, החוק החדש אמור לתת למשטרה כלי שלא היה קיים אז בצורה הזו. לא יהיה צורך להמתין עד שמישהו ממש יחסום דלת, יכה מתפלל או יאיים עליו במפורש. עצם ההתקרבות המכוונת לטווח של פחות מ־2.4 מטרים, בתוך האזור שנקבע ובנסיבות שהחוק מגדיר, עלולה להביא למעצר.
מחברת החוק, חברת האסיפה רבקה באואר־קאהן, אמרה כי מטרת החוק היא ליצור "בועת ביטחון" סביב בתי תפילה ולאפשר לאנשים להיכנס אליהם ללא פחד. החוק עבר בסנאט של קליפורניה ללא התנגדות, בתוצאה של 34–0, ובהמשך עבר גם באסיפה.
במקביל חתם ניוסם על AB 1836, שהרחיב משמעותית את תוכנית מענקי האבטחה של המדינה. לפי החוק החדש, ארגונים ללא מטרות רווח יוכלו להשתמש בכספי המענקים לא רק לדלתות מחוזקות, מצלמות, תאורה ומערכות אזעקה, אלא גם לאבטחת אירועים מחוץ למבנה הקבוע שלהם — למשל פסטיבלים יהודיים, אירועי קהילה, תהלוכות, חגיגות או אירועים דתיים בפארקים וברחובות. עד 25 אלף דולר מהמענק יוכלו לשמש לאבטחה של אירוע מחוץ לאתר הקבוע.
קליפורניה כבר הזרימה מאז 2015 כספים להגנה על יותר מ־1,600 בתי תפילה וארגונים ללא מטרות רווח הנחשבים בסיכון להתקפות או לפשעי שנאה. המדינה מממנת בין היתר דלתות ושערים מחוזקים, תאורת אבטחה חזקה, מצלמות, מערכות בקרת כניסה והיערכות למצבי חירום. השנה הובטח גם מימון שנתי קבוע של 80 מיליון דולר לתוכנית האבטחה.
אלא שהחוק החדש אינו עובר ללא התנגדות.
הסניף הקליפורני של CAIR, המועצה ליחסים אמריקאיים־אסלאמיים, הודיע כי הוא מתנגד לחוק וטען כי הוא עלול לפגוע בחופש הביטוי ולהרתיע אנשים מהפגנות חוקיות. הארגון טוען כי בתי תפילה מארחים לעיתים אירועים פוליטיים ומסחריים שאינם קשורים ישירות לתפילה, ולכן אין להפוך את האזור סביבם למרחב שבו קשה יותר לקיים מחאה.
הוויכוח צפוי לעבור כעת מהמגרש הפוליטי למגרש המשפטי. החוק עוצב, בין היתר, לפי תקדים של "אזורי בועה" סביב מרפאות בקולורדו, מודל שכבר נבחן בעבר בבית המשפט העליון של ארה״ב. תומכי החוק מדגישים כי הוא אינו אוסר הפגנה ואינו יוצר רדיוס של 30 מטרים שבו אסור לדבר; הוא מגביל רק התקרבות אישית למרחק קטן מאוד מאדם שמנסה להיכנס או לצאת.
עבור בתי הכנסת בלוס אנג׳לס, לעומת זאת, הוויכוח החוקתי הוא רק חלק מהסיפור. בשנים האחרונות הפכו אבטחה פרטית, אנשי משטרה, מצלמות, מחסומים ובדיקת תיקים לחלק כמעט קבוע מהחיים הקהילתיים. החוק החדש אינו מבטיח שהפגנות ייעלמו מהרחובות — והוא בוודאי לא יסיים את המחלוקת סביב ישראל — אבל הוא כן משנה באופן משמעותי את הקו שאסור למפגינים לחצות.
מהיום, קו הגבול הזה נמדד במספרים: 30 מטרים מהדלת, ו־2.4 מטרים מהמתפלל.