עשרת אלפים דולר לכל בית: העיירה שלא משתכנעת למכור את השקט שלה לענקית דאטה
יזם ענק מציע לכל אחד מ־4,500 משקי הבית בהייזל טאונשיפ שבפנסילבניה צ'ק של 10,000 דולר אם יאושר קמפוס עצום של 15 מרכזי נתונים. בסך הכול: 45 מיליון דולר ישירות לתושבים, ועוד 120 מיליון דולר לקהילה. אלא שרבים מהתושבים עדיין אומרים לא — מחשש לרעש, ירידת ערך הבתים והשתלטות של תעשיית הבינה המלאכותית על האזור הכפרי
האזינו לכתבה זו
עשרת אלפים דולר לכל בית: העיירה שלא משתכנעת למכור את השקט שלה לענקית דאטה
09.30.2026 19:00
סוכנויות הידיעות
מעט מאוד עיירות בארצות הברית מקבלות הצעה כזאת.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
10,000 דולר לכל משק בית.
לא הנחה בארנונה, לא שוברים, לא הטבה מוגבלת בזמן — צ'ק של 10,000 דולר שאפשר, לפי היזם, להוציא על כל דבר.
זה מה שמציעה חברת NorthPoint Development לתושבי Hazle Township שבפנסילבניה, כחלק מניסיון לקדם אחד מפרויקטי הדאטה סנטר הגדולים באזור.
ההצעה פשוטה לכאורה: אם העיירה תאשר את הקמת הקמפוס, כל אחד מכ־4,500 משקי הבית יקבל 10,000 דולר. החשבון הכולל מגיע ל־45 מיליון דולר.
אבל במקום התלהבות, ההצעה עוררה חשד.
רבים מהתושבים לא רואים בה מחווה נדיבה, אלא ניסיון לקנות את הסכמתם לפרויקט שהם חוששים שישנה את אופי האזור לשנים ארוכות.
רבים מהתושבים לא רואים בה מחווה נדיבה, אלא ניסיון לקנות את הסכמתם לפרויקט שהם חוששים שישנה את אופי האזור לשנים ארוכות.
מדובר בפרויקט המכונה Project Hazelnut, המתוכנן על שטח של יותר מ־1,300 אקרים למרגלות הרי הפוקונו, סמוך להייזלטון.
לפי מסמכי התכנון, מדובר בקמפוס טכנולוגי ענק שיכלול 15 מבני דאטה סנטר, תשתיות חשמל, מערכות קירור, כבישים ומבנים נלווים.
הפרויקט אמור להיבנות בשלושה שלבים ולהשתרע בפועל על יותר מ־800 אקרים. היעד הנוכחי להשלמתו הוא 2031.
NorthPoint אינה מציעה רק כסף ישירות לתושבים.
החברה אומרת כי במהלך 15 השנים הקרובות היא מתכננת להזרים לקהילה עוד כ־120 מיליון דולר — בין היתר למשטרה, שירותי חירום, תשתיות והשקעות מקומיות אחרות.
מבחינת היזם, מדובר במודל חדש של חלוקת התועלת הכלכלית ישירות עם התושבים.
ברנט מיילס, סמנכ"ל השיווק של NorthPoint, אמר כי הרעיון נולד אחרי אסיפה ציבורית סוערת, שבה דרשו תושבים לדעת מה בדיוק יצא להם מהפרויקט.
התשובה של החברה הייתה ישירה: 10,000 דולר לכל משפחה.
"מה יוצא לי מזה?" הפכה למעשה לשאלה שהיזם ניסה לענות עליה בצ'ק.
אלא שעבור רבים מהתושבים, הסכום לא מספיק.
ג'ף פאסנאכט, מורה בגמלאות שביתו נמצא סמוך לאתר המתוכנן, חושש במיוחד מהרעש — לא רק מהמחשבים עצמם אלא משנים של עבודות בנייה, משאיות ותשתיות.
לדבריו, 10,000 דולר אינם מתקרבים לפיצוי על ירידה אפשרית בשווי הבית שלו.
תושבים אחרים חוששים מהיקף צריכת החשמל של מרכזי הנתונים, מהשפעה על מחירי האנרגיה ומהשינוי בנוף הכפרי.
עבור חלקם, ההתנגדות רחבה יותר: הם רואים בהתרחבות המהירה של מרכזי הנתונים תוצאה ישירה של מרוץ הבינה המלאכותית, שבמסגרתו חברות טכנולוגיה ויזמי תשתיות מחפשים עוד ועוד שטחים, חשמל ומים להפעלת שרתים.
האזור מכיר היטב מה קורה כשפיתוח תעשייתי מגיע במהירות.
לפני כ־15 שנה, תושבים באזור ראו יערות מפונים לטובת מחסנים ומרכזים לוגיסטיים.
קארל מג'וסיאק, עובד מפעל לשעבר, סיפר כי איבד בעבר את אזור ציד האיילים האהוב עליו לטובת פיתוח כזה.
עכשיו, כשמדובר בדאטה סנטרים, הוא אומר שאין צורך בעוד פרויקט כזה.
גם סכום של 10,000 דולר לא שינה את דעתו.
אד נגרה, בעל בית בגמלאות ואחד ממארגני ההתנגדות לפרויקט, חושב שההצעה עלולה אפילו לפעול נגד החברה.
לדבריו, במקום לגרום לתושבים להרגיש שמכבדים אותם, היא גרמה לחלקם לשאול אם מנסים למעשה "לשחד" אותם.
NorthPoint דוחה את הטענה הזאת.
החברה אומרת כי מדובר בדרך חדשה והוגנת יותר להבטיח שהקהילה נהנית ישירות מהפרויקט ולא רק דרך הכנסות מס עתידיות או הבטחות כלליות לפיתוח.
מיילס אומר שהחברה כבר הצליחה לשכנע קרוב למאה תושבים שהיו בתחילה ספקנים, לאחר שסיפקה לדבריו מידע נוסף על נושאים כמו מים, רעש, אנרגיה ותשתיות.
אבל המאבק רחוק מסיום.
בנובמבר דחתה הנהגת Hazle Township את הפרויקט מטעמי תכנון ובנייה.
NorthPoint הגיבה בתביעה משפטית במטרה להפוך את ההחלטה, וההליך עדיין נמשך.
במקביל, העיירה הטילה הקפאה זמנית על אישור מרכזי נתונים חדשים בזמן שהיא מעדכנת את חוקי התכנון שלה.
גם מדינת פנסילבניה החלה להקשיח את היחס לפרויקטים כאלה.
באוגוסט חתם המושל ג'וש שפירו על צו חדש המחייב יזמי דאטה סנטרים לעמוד בדרישות מחמירות יותר בנושאי מחירי אנרגיה, שקיפות, איכות הסביבה, תעסוקה ושיתוף הקהילה.
הצו גם אסר על שימוש בהסכמי סודיות בין חברות דאטה סנטר לרשויות מקומיות והוציא פרויקטים כאלה ממסלול האישור המואץ של המדינה.
זהו שינוי משמעותי.
רק שנתיים קודם לכן הציגה ממשלת פנסילבניה את Project Hazelnut כדוגמה לפרויקט גדול שיכול ליהנות מתוכנית האצה ממשלתית.
אז נאמר כי הקמפוס עשוי ליצור יותר מ־900 משרות.
כעת הרשויות מבקשות להבטיח שהמרוץ אחר מרכזי הנתונים לא יעקוף את ההתנגדות המקומית.
הפרויקט בהייזל טאונשיפ אינו מקרה מבודד.
ככל שהשימוש בבינה מלאכותית מתרחב, הביקוש למרכזי נתונים עצומים מזנק ברחבי ארצות הברית.
הקמפוסים החדשים צורכים כמויות אדירות של חשמל, דורשים תשתיות מים וקירור, ולעיתים משתרעים על מאות ואף אלפי אקרים.
מפתחים מציעים יותר ויותר כסף לרשויות המקומיות כדי לזכות באישור.
אבל ההצעה בהייזל טאונשיפ הולכת צעד נוסף קדימה.
במקום להעביר את הכסף רק לעירייה או לבתי הספר, NorthPoint מציעה אותו ישירות לתושבים.
45 מיליון דולר, בחלוקה שווה.
בעיירה שבה ההכנסה החציונית למשק בית היא בערך 60 אלף דולר בשנה, 10,000 דולר הם סכום משמעותי.
הוא יכול לכסות חודשים של שכר דירה, קניות מזון, דלק, תיקון רכב או חלק ממקדמה לבית.
יש גם מי שמודים שההצעה מפתה.
צ'רלי לשקו, עובד תחזוקה לשעבר שמתגורר מחוץ לאזור הזכאי לתשלום, אמר ש־10,000 דולר "לא מגיעים כל יום" ושאפשר היה להשתמש בהם לרכב חדש או למקדמה על בית.
דיאנה ספאלון, מורה לחינוך מיוחד, אמרה שגם היא חוששת מההשפעה על ערך ביתה — אבל מודה ש־10,000 דולר היו יכולים לסייע למשפחה לאחר שהוציאה כסף על שיפוצים וגג חדש.
זה בדיוק המתח שעליו בונה NorthPoint.
כסף מיידי מול מחיר אפשרי לטווח ארוך.
צ'ק שאפשר להפקיד מחר מול שינוי שעלול להישאר בנוף עשרות שנים.
ומה שקורה בהייזל טאונשיפ עשוי להפוך למבחן עבור תעשיית הדאטה סנטר כולה.
אם התשלום הישיר לתושבים יעבוד, חברות אחרות עלולות לאמץ מודל דומה במקומות שבהם ההתנגדות הציבורית מעכבת פרויקטים.
אם הוא ייכשל, המסקנה תהיה הפוכה: יש קהילות שגם 10,000 דולר לכל משפחה לא מספיקים כדי לשכנע אותן לקבל מרכז נתונים ענק בחצר האחורית.
בהייזל טאונשיפ, לפחות בינתיים, המסר של רבים מהתושבים פשוט.
את השקט שלהם הם לא ממהרים למכור.
