פלורידה: שנתיים אחרי הניצחון ההיסטורי - הבוחרים של טראמפ במיאמי מתחילים להתחרט

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

עכשיו, פחות מחודשיים לפני בחירות אמצע הקדנציה של 2026, מיאמי שוב הופכת למעבדה פוליטית. כתבת ה"וול סטריט ג'ורנל" סברינה רודריגז, ילידת האזור, חזרה למיאמי־דייד כדי לבדוק כיצד מרגישים כיום הבוחרים ההיספנים שסייעו לטראמפ להפוך את המחוז. המסקנה שלה אינה שהתמיכה בו נעלמה – אלא שהכעס על חלק מהמדיניות שלו נעשה הרבה יותר גלוי.

ב־2024 הסיפור היה בעיקר כלכלי. מצביעים היספנים רבים אמרו בסקרים ובראיונות שהאינפלציה, מחירי המזון, הדיור והתחושה שהחיים נעשו יקרים יותר חשובים להם יותר מסוגיות אחרות. במיאמי־דייד, שבה יותר מ־70% מהתושבים הם היספנים וכ־54.5% מהאוכלוסייה נולדה מחוץ לארצות הברית, מדובר בקבוצה שמעצבת בפועל את הפוליטיקה המקומית.

טראמפ בימים יפים יותר. ב־2024 טראמפ הצליח לפנות לחלק גדול מהבוחרים האלה באמצעות מסר שהתמקד בשליטה בגבול, פשיעה והגירה בלתי־חוקית. במקביל, הוא עשה התקדמות דרמטית בקרב מצביעים היספנים ברחבי המדינה, במיוחד בקרב גברים. במיאמי־דייד השינוי היה בולט במיוחד: טראמפ ניצח ביותר מ־75% מהקולות בהייליאה ובכ־63% בדוראל, שתי ערים בעלות אוכלוסייה היספנית גדולה במיוחד.

הבעיה היא שמחירי החיים לא נעלמו מאז. בספטמבר 2026 מחיר המכירה החציוני של בית במיאמי־דייד עומד על כ־549,900 דולר, ושכר הדירה החציוני על כ־2,900 דולר בחודש. בעיר מיאמי עצמה שכר הדירה החציוני מתקרב ל־2,940 דולר. אלה אמנם נתונים מעט נמוכים מלפני שנה, אבל עבור משפחות רבות מדובר עדיין ברמות שהופכות בעלות על בית, ולעיתים גם שכירות פשוטה, למעמסה כבדה.

וזה בדיוק המקום שבו התקוות שהיו לטראמפ ב־2024 פוגשות את המציאות של 2026. מצביעים שרצו שינוי בגלל יוקר המחיה ממשיכים לשלם מחירים גבוהים על דיור, ביטוח, מזון ודלק. בכתבת ה־WSJ נשמעו קולות של תושבים שאינם בהכרח מתחרטים על הצבעתם לטראמפ, אבל אומרים במפורש שהם ציפו לראות שיפור מהיר יותר בחיי היום־יום.

אלא שהנושא שמייצר כעת את המתח החריף ביותר הוא דווקא ההגירה.

במיאמי, עיר שנבנתה במידה רבה על ידי מהגרים מקובה, ונצואלה, קולומביה, ניקרגואה ומדינות נוספות באמריקה הלטינית, התמיכה בהקשחת הגבול אינה בהכרח סותרת הזדהות עמוקה עם מהגרים חוקיים ועם משפחות שחיות כבר שנים בארצות הברית. במחוז שבו יותר ממחצית האוכלוסייה נולדה מחוץ לארה״ב, ההבדל הזה אינו תיאורטי. הוא עובר בתוך משפחות, מקומות עבודה ושכונות.

ב־2024 טראמפ הצליח לפנות לחלק גדול מהבוחרים האלה באמצעות מסר שהתמקד בשליטה בגבול, פשיעה והגירה בלתי־חוקית. במקביל, הוא עשה התקדמות דרמטית בקרב מצביעים היספנים ברחבי המדינה, במיוחד בקרב גברים. במיאמי־דייד השינוי היה בולט במיוחד: טראמפ ניצח ביותר מ־75% מהקולות בהייליאה ובכ־63% בדוראל, שתי ערים בעלות אוכלוסייה היספנית גדולה במיוחד.

אבל כשהרטוריקה הפכה למבצעי אכיפה, מעצרים וגירושים, היחס נעשה מורכב יותר. ה־WSJ מתאר מצביעים שאומרים שהם תומכים באכיפת חוקי ההגירה אך מסתייגים מהיקף האכיפה ומהאופן שבו היא פוגעת, לדבריהם, גם במשפחות ובאנשים שהם מכירים.

הפער הזה עשוי להסביר מדוע מיאמי היא מבחן חשוב כל כך לקראת נובמבר. לא משום שאפשר לקבוע כבר עכשיו שהמחוז "חוזר לכחול" – אין בסיס לכך – אלא משום שהוא מאפשר לראות האם השינוי הגדול של 2024 היה שינוי מפלגתי עמוק או בעיקר תגובה למחירים, להגירה ולתחושת חוסר שביעות רצון מממשל ביידן.

יש גם נתונים שמראים עד כמה השינוי היה עמוק. במחוז יש כיום יותר רפובליקנים רשומים מדמוקרטים – כ־451 אלף לעומת כ־405 אלף לפי נתונים שפורסמו השנה. מדובר במהפך משמעותי עבור אזור שבעבר נחשב כמעט אוטומטית למעוז דמוקרטי.

אבל שינוי בהרשמה אינו אומר שכל המצביעים מרוצים מכל מה שהמפלגה עושה. זה בדיוק הקו שעולה מהכתבה של ה"וול סטריט ג'ורנל": תושבים שהצביעו לטראמפ ב־2024 יכולים בו בזמן לתמוך בחלק מהמדיניות שלו ולהתנגד לאחרת; הם יכולים להמשיך להזדהות כרפובליקנים ולכעוס על אכיפת ההגירה; והם יכולים להיות מרוצים מהכיוון הפוליטי אך מאוכזבים מאוד מהחשבון בסופרמרקט או מהמחיר של דירת שני חדרים.

מיאמי־דייד גם שונה מרוב אמריקה ההיספנית. כמעט מחצית מהאוכלוסייה ההיספנית במחוז היא ממוצא קובני, ולמחוז יש גם קהילות גדולות מאוד מוונצואלה, קולומביה וניקרגואה. רבים הגיעו ממדינות שבהן משטרים המזוהים עם השמאל הסוציאליסטי או הקומוניסטי הם חלק מהזיכרון המשפחתי והפוליטי. לכן מסרים של רפובליקנים על סוציאליזם, ביטחון וכלכלה מצאו שם במשך שנים אוזן קשבת במיוחד.

גם מסיבה זו, אין דרך פשוטה לקרוא את התסכול הנוכחי כמפנה פוליטי חד. ב־2024 חלק גדול מהמצביעים ההיספנים ברחבי ארה״ב אמרו שהכלכלה והמחירים היו הסיבה המרכזית לבחירה שלהם, וטראמפ נהנה משיפור משמעותי בתמיכה בקרבם.

עכשיו הוא נמדד על אותם נושאים בדיוק.

אם מחירי הדיור יישארו גבוהים, אם משפחות ימשיכו להרגיש שהמשכורת אינה מדביקה את ההוצאות ואם אכיפת ההגירה תמשיך לגעת ישירות בקהילות של דרום פלורידה, מיאמי־דייד עשויה להפוך שוב לאחת הזירות המעניינות ביותר בפוליטיקה האמריקאית.

לא משום שכבר ברור מי ינצח בה – אלא משום שהבוחרים שנתנו לטראמפ את אחד הניצחונות הסמליים ביותר שלו ב־2024 הם גם אלה שמציבים בפניו כעת את השאלה הפשוטה ביותר בפוליטיקה: מה השתנה עבורנו מאז?