COPYRIGHT © 2025
HEBREW PARTY INC.
ALL RIGHTS RESERVED
COPYRIGHT © 2025
HEBREW PARTY INC.
ALL RIGHTS RESERVED
מחוץ לכלא כבר התאספו מפגינים. עיתונאים ועדי ההוצאה להורג הגיעו למתחם. בני משפחתה של הנרצחת, קולין סלמר, המתינו לסיומו של מאבק משפטי שהחל עוד בשנות ה90
ואז, כשנותרה בערך שעה עד לביצוע גזר הדין, הכול נעצר.
בית המשפט הפדרלי לערעורים של המחוז השישי הורה ברוב של שני שופטים מול אחד לעכב את הוצאתה להורג של פייק, כיום בת 50 והאישה היחידה שנמצאת באגף הנידונים למוות בטנסי.
הצו ניתן ברגע האחרון ממש. ההוצאה להורג הייתה אמורה להתבצע בשעה 10 בבוקר לפי שעון טנסי. עדי ההוצאה להורג כבר התאספו בכלא כאשר הגיעה ההחלטה.
אבל הדרמה עדיין לא הסתיימה.
בית המשפט הפדרלי לערעורים של המחוז השישי הורה ברוב של שני שופטים מול אחד לעכב את הוצאתה להורג של פייק, כיום בת 50 והאישה היחידה שנמצאת באגף הנידונים למוות בטנסי.
משרד התובע הכללי של טנסי פנה מיד לבית המשפט העליון של ארה"ב וביקש ממנו לבטל את הצו ולאפשר למדינה לבצע את גזר הדין. רק ערב קודם דחה בית המשפט העליון בקשה אחרת של פייק לעצור את הוצאתה להורג.
אם גזר הדין יבוצע, פייק תהיה האישה הראשונה שמוצאת להורג בטנסי זה לפחות 200 שנה. היא גם תהיה מקרה יוצא דופן נוסף - האדם היחיד בעידן המודרני של עונש המוות בטנסי שמוצא להורג על פשע שביצע בגיל 18.
הסיבה לכך שהיא נמצאת בכלל במרכזו של המאבק הזה מחזירה את טנסי לינואר 1995 ולאחד ממקרי הרצח המזעזעים שידעה המדינה.
פייק הייתה אז בת 18. קולין סלמר הייתה בת 19.
השתיים הכירו במסגרת תוכנית ההכשרה הפדרלית ג'וב קורפס בנוקסוויל. לפי התביעה, פייק השתכנעה שסלמר מנסה לקחת ממנה את בן זוגה, טדריל שיפ, שהיה אז בן 17.
ב-12 בינואר 1995 פייק, שיפ וצעירה נוספת בשם שדולה פיטרסון פיתו את סלמר לאזור מיוער ומבודד בשטח הקמפוס החקלאי של אוניברסיטת טנסי.
שם החל מסע התעללות שהסתיים ברצח.
לפי העדויות שהוצגו במשפט, סלמר הוכתה, נדקרה ונחתכה. התוקפים השתמשו בין היתר בסכין יפנית ובחתיכת אספלט גדולה. ההתעללות נמשכה זמן ממושך.
על גופה של סלמר נחרט כוכב מחומש. הסמל, יחד עם פרטים נוספים מהזירה, הפך את הפרשה במהירות לסנסציה ארצית בתקופה שבה ארה"ב עדיין הייתה בעיצומה של בהלה ציבורית מפולחנים שטניים.
אבל אפילו בתוך תיק רצח אכזרי כל כך היה פרט אחד שהזעזע במיוחד את הציבור.
פייק לקחה איתה חתיכה מגולגולתה של סלמר.
היא שמרה אותה כמזכרת.
פייק ושיפ הודו במעורבותם ברצח. פייק הורשעה ב-1996 ברצח מדרגה ראשונה ובקשירת קשר לביצוע רצח ונידונה למוות. שיפ, שהיה בן 17 בזמן הרצח, קיבל מאסר עולם עם אפשרות לשחרור על תנאי.
פיטרסון, ששימשה לפי התביעה כתצפיתנית ושיתפה פעולה עם הרשויות, קיבלה עונש קל בהרבה.
פייק מעולם לא הצליחה להפוך את התיק למאבק על חפותה. היא אינה טוענת כיום שלא רצחה את סלמר.
המאבק שלה הוא על העונש.
עורכי דינה טוענים שהנערה בת ה-18 שביצעה את הרצח סבלה באותה תקופה מהפרעות נפשיות ומטראומה קשה שנבעה מילדות רצופת אלימות, הזנחה והתעללות מינית - מידע שלטענתם לא הוצג במלואו בפני חבר המושבעים ששלח אותה למוות.
בבקשת החנינה שהוגשה למושל טנסי ביל לי תיארו עורכי הדין במשך 226 עמודים את ילדותה של פייק.
לפי המסמכים, היא עברה התעללות מינית כבר בילדותה, נאנסה בגיל 11 ונאנסה שוב בגיל 17. עורכי דינה טענו גם שאמה שתתה בכבדות במהלך ההיריון וכי הדבר עלול היה להשפיע על התפתחות מוחה.
לאחר שנכנסה לכלא אובחנה פייק כסובלת מהפרעה דו-קוטבית ומהפרעת דחק פוסט-טראומטית.
עורכי דינה טוענים שהידע המדעי על התפתחות מוחם של צעירים השתנה באופן דרמטי מאז שנות ה-90, וכי אילו הייתה נשפטת היום, גילה הצעיר ומצבה הנפשי היו מקבלים משקל שונה.
"הנערה בת ה-18" שביצעה את הרצח, טענו עורכי דינה, אינה עוד האישה בת ה-50 שנמצאת כיום בכלא.
לדבריהם, פייק מביעה חרטה, מקבלת טיפול נפשי ומסייעת לאסירות אחרות.
אלא שמבחינת משפחתה של קולין סלמר, הדיון הזה משאיר בצד את האדם החשוב ביותר בפרשה - הצעירה שנרצחה.
אמה של סלמר, מיי מרטינז, תמכה בביצוע גזר הדין. היא ובני משפחתה נסעו מפלורידה לטנסי כדי להיות נוכחים בהוצאה להורג.
מבחינתה, כאשר מדברים על גילה הצעיר של פייק בזמן הרצח, צריך לזכור שגם בתה הייתה צעירה מאוד.
קולין הייתה רק בת 19.
במשך יותר משלושה עשורים נאלצה משפחת סלמר להתמודד לא רק עם הרצח, אלא גם עם שרשרת אינסופית של ערעורים, דיונים ובקשות לדחיית גזר הדין.
וגם התנהגותה של פייק לאחר שנכנסה לכלא לא תמיד סייעה לטענות של עורכי דינה כי השתנתה.
בשנת 2001 היא הורשעה בניסיון רצח מדרגה ראשונה בעקבות תקיפה של אסירה אחרת.
ובכל זאת, ככל שהתקרב מועד ההוצאה להורג, הלך המקרה והפך לוויכוח ארצי על השאלה עד כמה צריך גילה של נאשמת בזמן ביצוע הפשע להשפיע על ההחלטה להוציא אותה להורג עשרות שנים לאחר מכן.
הוצאות להורג של נשים הן אירוע נדיר מאוד בארה"ב.
מאז חידוש עונש המוות בארה"ב ב-1976 הוצאו להורג רק 18 נשים, מתוך יותר מ-1,680 בני אדם. נשים מהוות אפוא קצת יותר מאחוז אחד מכלל המוצאים להורג בתקופה הזאת.
בטנסי המקרה חריג אפילו יותר.
פייק היא כיום האישה היחידה באגף הנידונים למוות במדינה, ואם תוצא להורג היא תהיה האישה הראשונה שטנסי מוציאה להורג זה לפחות שתי מאות.
לקראת המועד שנקבע ליום רביעי נדמה היה שהאפשרויות המשפטיות שלה הולכות ואוזלות.
מושל טנסי דחה את בקשת החנינה שלה. ביום שלישי בערב דחה גם בית המשפט העליון של ארה"ב בקשה לעצירת ההוצאה להורג.
פייק עצמה אמרה לקראת המועד כי היא השלימה עם האפשרות שתמות. היא אף ויתרה על האפשרות לבחור ארוחה אחרונה מיוחדת.
בבוקר יום רביעי החלו ההכנות האחרונות.
מחוץ לריברבנד התאספו תומכי עונש המוות ומתנגדיו. שוטרים אבטחו את האזור. אנשי תקשורת ועדים המתינו לכניסה לחדר שממנו אמורים היו לצפות בהליך.
ואז הגיע הצו החדש.
בית המשפט לערעורים קבע כי יש לעצור את ההוצאה להורג לזמן קצר כדי לבחון סוגיה משפטית מורכבת הנוגעת לטענותיה של פייק על ההתעללות המינית שעברה בילדותה, ועל השאלה כיצד המדינה התייחסה לטענות האלה בהליכים המשפטיים הקודמים.
השופטים לא ביטלו את הרשעתה.
הם גם לא ביטלו את עונש המוות.
הם פשוט קבעו שאי אפשר להרוג אותה לפני שהם יספיקו לבחון את הטענה.
אחד משלושת השופטים התנגד להחלטה ותיאר את המהלך המשפטי החדש כניסיון נוסף של הרגע האחרון לדחות הוצאה להורג שנקבעה כחוק.
טנסי הגיבה כמעט מיד.
התובע הכללי של המדינה פנה לבית המשפט העליון וביקש לבטל את צו העיכוב. מבחינת המדינה, פייק קיבלה במשך שלושה עשורים הזדמנויות לערער על הרשעתה ועל עונשה, והגיע הזמן לבצע את פסק הדין.
וכך, יותר מ-31 שנה לאחר שקולין סלמר נכנסה אל היער בנוקסוויל ולא יצאה ממנו בחיים, משפחתה שוב ממתינה.
גם קריסטה פייק ממתינה.
הפעם, אחרי יותר משלושה עשורים של דיונים משפטיים, המרחק בין תא הנידונים למוות לבין חדר ההוצאה להורג הצטמצם לשעה אחת בלבד - ואז נפתח שוב.
