
הצעת החוק, שנקראת "חוק עצירת ההתנחלויות", מובלת על ידי חברי בית הנבחרים דון בייר מווירג'יניה, חואקין קסטרו מטקסס, מדלן דין מפנסילבניה, גרג קסר מטקסס, שרה ג'ייקובס מקליפורניה וורוניקה אסקובר מטקסס.
לפי הודעת חברי הקונגרס, מטרת ההצעה היא לעצור בנייה חדשה או הרחבה של התנחלויות ומאחזים קיימים בגדה המערבית ובעזה באמצעות הטלת סנקציות על אנשים וגופים שלפי הממשל האמריקני יהיו מעורבים בכך.
בנוסף, ההצעה מבקשת לאסור יבוא לארצות הברית של מוצרים שמיוצרים בהתנחלויות ובמאחזים שעליהם יחול החוק.

חברי הקונגרס שמקדמים את ההצעה כמו חואקין קאסטרו (בתמונה) טוענים כי המשך הרחבת ההתנחלויות פוגע בפלסטינים, מגדיל את סכנת הנישול מקרקעות ומרחיק אפשרות להסדר מדיני עתידי. מבחינתם, עצירת הבנייה היא תנאי ליצירת מסלול שבו גם ישראלים וגם פלסטינים יוכלו לממש את זכותם להגדרה עצמית.
מדובר במהלך משמעותי במיוחד משום שהוא אינו מסתפק בהצהרות מדיניות או בגינויים. אם יאושר, החוק ייצור מנגנון כלכלי שיכול לפגוע ישירות באנשים, בחברות ובגופים הקשורים לבנייה ולהרחבה בשטח.
חברי הקונגרס שמקדמים את ההצעה טוענים כי המשך הרחבת ההתנחלויות פוגע בפלסטינים, מגדיל את סכנת הנישול מקרקעות ומרחיק אפשרות להסדר מדיני עתידי. מבחינתם, עצירת הבנייה היא תנאי ליצירת מסלול שבו גם ישראלים וגם פלסטינים יוכלו לממש את זכותם להגדרה עצמית.
אבל מבחינת ישראל ותומכיה בארצות הברית, מדובר במהלך שעלול להיתפס כעוד שלב בהפיכת סוגיית ההתנחלויות מכלי דיפלומטי לכלי ענישה כלכלי.
בשנים האחרונות גברה מאוד הלחיצה הבינלאומית סביב ההתנחלויות. מדינות באירופה כבר הטילו מגבלות שונות על סחר עם אזורים מסוימים בגדה המערבית, והאו"ם הרחיב לאחרונה את רשימת החברות שלטענתו פועלות בקשר להתנחלויות. ישראל דוחה חלק גדול מהמהלכים האלה וטוענת שמדובר בצעדים פוליטיים ומוטים נגדה.
גם בתוך ארצות הברית הנושא הפך לזירת עימות הולכת ומתרחבת.
יום לפני קידום ההצעה החדשה, הסנאט חסם יוזמה אחרת של הדמוקרטים שחייבה את מחלקת המדינה להגיש דו"ח על הפרות זכויות אדם בגדה המערבית. ההצעה ההיא זכתה לתמיכה רחבה מצד דמוקרטים, אך נבלמה ברוב של 51 מול 47.
ההצעה הנוכחית הולכת צעד נוסף קדימה. במקום רק לדרוש מידע, היא מבקשת לייצר סנקציות ממשיות.
השאלה המרכזית תהיה עד כמה רחבה תהיה ההגדרה של "מי שמעורב" בהרחבת ההתנחלויות. לפי ההודעה של יוזמי החוק, המטרה היא לכוון כלפי אנשים וגופים שבונים או מרחיבים התנחלויות ומאחזים. בכמה דיווחים בישראל הוצגה האפשרות שהחוק יוכל להגיע גם לבכירים פוליטיים, אבל נכון לעכשיו אין בנוסח הפומבי בסיס לטענה שנתניהו עצמו הוא יעד אוטומטי של החוק.
המשמעות היא שאם היוזמה תתקדם, אחד הוויכוחים המרכזיים יהיה מי בדיוק ייכלל ברשימת הסנקציות - קבלנים, ארגוני התיישבות, אנשי עסקים, גופים ממשלתיים, או גם נבחרי ציבור.
העיתוי של המהלך אינו מקרי.
המפלגה הדמוקרטית נמצאת בתקופה של ויכוח פנימי חריף סביב היחסים עם ישראל. מצד אחד, הנהגת המפלגה ממשיכה לתמוך בסיוע ביטחוני לישראל ובברית האסטרטגית בין המדינות. מצד שני, חלק הולך וגדל של נבחרי ציבור ופעילים דמוקרטים דורשים להציב תנאים ברורים יותר לסיוע, להפעיל לחץ על ממשלת ישראל ולהגיב בצורה תקיפה יותר לבנייה בהתנחלויות ולפעילות של מתנחלים אלימים.
גם גופים פרו־ישראלים המזוהים עם הדמוקרטים מנסים כעת לנסח קו חדש. אחד מהם פרסם השבוע מסמך שקורא להמשך התמיכה הביטחונית בישראל, אך במקביל למדיניות אמריקנית תקיפה יותר נגד אלימות מתנחלים ולהמשך תמיכה בפתרון שתי המדינות.
הצעת "חוק עצירת ההתנחלויות" משתלבת בדיוק בתוך המגמה הזאת.
היא אינה קוראת לניתוק היחסים עם ישראל ואינה דורשת לעצור את הסיוע הביטחוני. אבל היא כן מבקשת ליצור הפרדה בין התמיכה בישראל כמדינה לבין התמיכה במדיניות ההתנחלות של ממשלתה.
מבחינת יוזמי החוק, זהו ניסיון לשמור על הברית עם ישראל ובמקביל להציב לה קווים אדומים.
מבחינת מתנגדי המהלך, זהו מדרון מסוכן שעלול לפתוח את הדלת לסנקציות אמריקניות הולכות ומתרחבות על אזרחים, חברות ואולי בעתיד גם על גורמים רשמיים בישראל.
נכון לעכשיו, מדובר בהצעת חוק ולא בחוק מחייב. היא תצטרך לעבור את בית הנבחרים ואת הסנאט ולהגיע לחתימת הנשיא כדי להיכנס לתוקף - מסלול פוליטי קשה מאוד בקונגרס מפולג.
אבל גם אם לא תהפוך לחוק, עצם הצגתה היא סימן נוסף לשינוי משמעותי בוושינגטון: רעיון של סנקציות אמריקניות על פעילות הקשורה להתנחלויות, שבעבר נחשב כמעט בלתי אפשרי פוליטית, הופך בהדרגה לחלק מהדיון המרכזי בתוך המפלגה הדמוקרטית.