
תרופות גנריות נועדו לספק לאמריקאים גרסאות זולות יותר של תרופות מוכרות לאחר שפג תוקף הפטנט שלהן. התחרות בין היצרניות אמורה להוריד את המחירים. אלא שלפי תביעות שהגישו עשרות מדינות בארה"ב, מאחורי הקלעים התפתחה במשך שנים מערכת שבה בכירים בחברות תרופות מתחרות לכאורה דיברו זה עם זה, חילקו את השוק, תיאמו אספקה ונמנעו מתחרות אמיתית.
התוצאה, לטענת המדינות, הייתה מדהימה: מחירן של חלק מהתרופות הגנריות זינק ביותר מ־1,000 אחוז.
עכשיו מגיע החשבון.

לפי תביעות שהגישו עשרות מדינות בארה"ב, מאחורי הקלעים התפתחה במשך שנים מערכת שבה בכירים בחברות תרופות מתחרות לכאורה דיברו זה עם זה, חילקו את השוק, תיאמו אספקה ונמנעו מתחרות אמיתית. התוצאה, לטענת המדינות, הייתה מדהימה: מחירן של חלק מהתרופות הגנריות זינק ביותר מ־1,000 אחוז.
קואליציה דו־מפלגתית של תובעים כלליים ברחבי ארה"ב הודיעה על הסדר ענק עם סנדוז ופוג'רה פרמצבטיקלס, שבמסגרתו ישולמו 400 מיליון דולר כדי ליישב את הטענות נגד החברות בפרשת תיאום המחירים המתמשכת.
הכסף אינו מיועד רק למדינות. חלק משמעותי ממנו אמור להגיע לצרכנים שרכשו תרופות גנריות מסוימות ושילמו, לפי התביעה, מחירים שנופחו באופן מלאכותי.
מדובר בתרופות שאינן מוצרי מותרות. רשימת התרופות והמצבים הרפואיים שנכללו בפרשה משתרעת מאנטיביוטיקה ותרופות נגד דיכאון ועד תרופות לסוכרת, סרטן, אפילפסיה, טרשת נפוצה, איידס והפרעת קשב וריכוז.
והשיטה שמתארים התובעים נשמעת לעיתים פחות כמו שוק תרופות תחרותי ויותר כמו מועדון סגור.
לפי התביעות, נוצרה רשת של מנהלים בחברות תרופות מתחרות שנפגשו בארוחות צהריים וערב, מסיבות קוקטייל, משחקי גולף ואפילו מפגשים שכונו "ערבי בנות". במקביל הם שמרו על קשר באמצעות שיחות טלפון, הודעות טקסט ומיילים.
לטענת המדינות, השיחות האלה שימשו בסיס להסכמות בלתי חוקיות שנועדו למנוע מלחמות מחירים ולשמור על רווחי החברות.
בתקשורת ביניהם השתמשו הבכירים, לפי התביעות, בביטויים תמימים למראה. הם דיברו על "חלוקה הוגנת", על להיות "מתחרה אחראי" ועל "לשחק יפה בארגז החול".
מאחורי המילים הידידותיות הסתתרה, לטענת התובעים, משמעות אחרת לגמרי: אל תורידו לנו מחירים, ואנחנו לא נוריד לכם.
החקירה התרחבה במשך שנים והפכה לאחת מפרשות ההגבלים העסקיים הגדולות שנוהלו נגד תעשיית התרופות הגנריות בארצות הברית.
שלוש תביעות נפרדות הוגשו במסגרת החקירה.
הראשונה כללה 18 חברות, שני מנהלים ו־15 תרופות גנריות. השנייה, שהוגשה ב־2019, כוונה נגד טבע ו־19 מיצרניות התרופות הגנריות הגדולות בארה"ב וכללה גם 16 מנהלים בכירים. התביעה השלישית מתמקדת בכ־80 תרופות גנריות, בעיקר משחות, קרמים ומוצרים לשימוש חיצוני, שמכירותיהם בארה"ב מסתכמות במיליארדי דולרים.
בסך הכול טוענות המדינות כי הקנוניה הרחבה השפיעה על יותר מ־100 תרופות גנריות.
בחלק מהמקרים, לטענתן, התיאום אפשר ליצרניות להעלות את המחירים ביותר מ־1,000 אחוז – כלומר, מחיר שהיה למשל 10 דולר יכול היה תיאורטית לטפס ליותר מ־110 דולר.
ההסדר עם סנדוז הוא אחד הגדולים ביותר עד כה בפרשה.
לפי התנאים שפורסמו, החברה תשלם 320.56 מיליון דולר, ובתוספת ריבית שתיצבר במהלך שבע השנים הקרובות יגיע הסכום הכולל ל־400 מיליון דולר.
בנוסף לתשלום, סנדוז תידרש לשנות את ההתנהלות הפנימית שלה. החברה תפעיל תוכנית ציות לדיני ההגבלים העסקיים, תעביר הדרכות שנתיות לעובדי המכירות ולהנהלה ותמנה מנהל ציות ראשי שיהיה אחראי לפקח על עמידתה בכללים.
סנדוז גם מצטרפת לשורה של חברות שכבר הגיעו להסדרים עם המדינות ותשתף פעולה עם התובעים בהמשך ההליכים נגד חברות אחרות.
וזה עדיין לא סוף הפרשה.
ביולי השנה הושג הסדר של יותר מ־29 מיליון דולר עם גלנמרק פרמצבטיקלס. בפברואר הושגו הסדרים בהיקף של 17 מיליון דולר עם לאנט ובאוש. בנובמבר 2024 שילמו אפוטקס והריטג' יחד 49.1 מיליון דולר.
כמה מנהלים לשעבר בחברות המעורבות הגיעו אף הם להסדרים והחלו לשתף פעולה עם החוקרים.
אחד החומרים המעניינים ביותר שנמצאים בידי המדינות הוא מחברת בת שני כרכים ובה הערות שנכתבו בזמן אמת בידי אחד המשתפים פעולה. לפי התובעים, המחברת מתעדת שיחות טלפון עם מתחרים ופגישות פנימיות שהתקיימו במשך שנים.
עבור הצרכנים, השאלה החשובה עכשיו פשוטה הרבה יותר: האם הם יכולים לקבל כסף בחזרה.
התשובה היא שבמקרים מסוימים – כן.
מי שרכש בארה"ב אחת מהתרופות הגנריות שנכללות בהסדר בתקופה שבין מאי 2009 לדצמבר 2019 עשוי להיות זכאי לפיצוי. נפתח אתר ייעודי שבו ניתן לבדוק אילו תרופות כלולות, האם הרכישה עומדת בתנאים ולהגיש תביעה לקבלת כסף.
המועד האחרון להגשת תביעה נקבע ל־8 במרץ 2027.
הסכום שכל צרכן יקבל עדיין אינו ידוע. הוא יהיה תלוי בין היתר במספר התביעות שיוגשו ובפרטי הרכישות של כל צרכן.
הפרשה יוצאת דופן גם בגלל רוחב הקואליציה שמנהלת אותה. תובעים כלליים ממדינות רפובליקניות ודמוקרטיות חברו יחד במשך שנים נגד חברות התרופות, ולצדם משתתפים גם מחוז קולומביה וכמה טריטוריות אמריקאיות.
התובעת הכללית של ניו יורק, לטישיה ג'יימס, אמרה כי העלאות המחירים של תרופות גנריות מקשות על משפחות עובדות לרכוש את התרופות שהן זקוקות להן, וטענה שהחברות ביצעו עסקאות מאחורי הקלעים כדי להגדיל את רווחיהן.
עבור מיליוני אמריקאים, זה גם מה שהופך את הפרשה להרבה יותר מעוד תיק הגבלים עסקיים בין חברות ענק.
הם נכנסו לבית המרקחת מתוך הנחה שהתרופה הגנרית היא האפשרות הזולה. לפי התביעות, בחלק מהמקרים התחרות שאמורה הייתה לשמור על המחיר נמוך כמעט שלא התקיימה.
במקום להתחרות זו בזו, טוענות המדינות, בכירים בחברות המתחרות נפגשו לארוחות, יצאו לקוקטיילים ולגולף, דיברו בטלפון ושלחו הודעות – ובינתיים המחיר ששילם החולה בבית המרקחת יכול היה לזנק ביותר מ־1,000 אחוז.