
ניקה סון־שיונג, בת 33, בתו של המיליארדר פטריק סון־שיונג, תקפה פרסום תיירות ישראלי ממומן שהופיע באתר הלוס אנג׳לס טיימס. סון־שיונג הגיבה בפומבי לאחר שהפרסום, ששולם על ידי משרד התיירות הישראלי, הציג מפה של ישראל ללא קווי גבול המפרידים את הגדה המערבית ורצועת עזה, ובאופן שלדברי המבקרים מציג גם את רמת הגולן בתוך המרחב הישראלי.
התגובה שלה הייתה קצרה מאוד - אבל ברורה: "מה לעזאזל?"
מאחורי ההתפרצות עומד סיפור משפחתי, תקשורתי ופוליטי מורכב בהרבה. ניקה סון־שיונג אינה רק "הבת של". היא מייסדת גוף החדשות Drop Site News, המזוהה עם קו פרוגרסיבי ואשר פרסם ביקורת חריפה על ישראל מאז המלחמה בעזה. בעבר היא כבר התעמתה בפומבי עם אביה סביב מדיניות הלוס אנג׳לס טיימס והיחס של העיתון לישראל ולמלחמה

ניקה סון־שיונג, בת 33, בתו של המיליארדר פטריק סון־שיונג, תקפה פרסום תיירות ישראלי ממומן שהופיע באתר הלוס אנג׳לס טיימס. סון־שיונג הגיבה בפומבי לאחר שהפרסום, ששולם על ידי משרד התיירות הישראלי, הציג מפה של ישראל ללא קווי גבול המפרידים את הגדה המערבית ורצועת עזה, ובאופן שלדברי המבקרים מציג גם את רמת הגולן בתוך המרחב הישראלי.
.
הפעם מוקד המחלוקת הוא קמפיין תיירות ממומן שכותרתו "Israel: Land of Creation". הקמפיין הופיע באתר latimes.com כתוכן מסחרי המסומן כ־"Paid Program", והוא מקדם מסלולי תיירות בישראל עבור משרד התיירות הישראלי. אחת המפות בקמפיין מציגה מרחב רציף מן הים התיכון ועד נהר הירדן ללא סימון נפרד של גבולות הגדה המערבית או רצועת עזה. המבקרים טוענים כי גם רמת הגולן מוצגת באופן המשתלב בתוך ישראל.
חשוב להדגיש: המפה אינה כתבה עיתונאית של הלוס אנג׳לס טיימס.
הפרסום הופק והופץ באמצעות L.A. Times Studios - הזרוע המסחרית שעוסקת בפרסום, תוכן ממומן וקמפיינים ממותגים. העיתונאים בחדר החדשות אינם עורכים או מאשרים את החומרים האלה. אבל כאן בדיוק מתחילה הבעיה מבחינת אנשי המערכת: הזרוע המסחרית משתמשת בשם, במיתוג ובאתר של הלוס אנג׳לס טיימס, כך שלקורא רגיל ההפרדה בין העיתון לבין התוכן המסחרי אינה תמיד ברורה.
כתב הטיימס ג׳יימס קוואלי ניסה להבהיר את ההבדל בפומבי. לדבריו, "הלוס אנג׳לס טיימס לא עושה את זה", אלא L.A. Times Studios - חברה נפרדת שבה לעיתונאי המערכת אין שליטה. עם זאת, הוא הוסיף כי חוסר ההפרדה הברורה בין שתי הזרועות הוא מקור לתסכול בקרב אנשי העיתון.
הטיעון מקבל משמעות נוספת משום ששתי הזרועות נמצאות תחת אותה קבוצת מדיה. פטריק סון־שיונג משמש יו״ר ומנכ״ל Los Angeles Times Media Group, והפרסום הממומן נמצא על אותו דומיין של העיתון. אפילו הכותרת העליונה של התוכן מפנה בחזרה לעמוד הבית של הלוס אנג׳לס טיימס.
עבור ניקה סון־שיונג, זה הספיק כדי להפוך את הנושא לאישי.
ב־Drop Site News נטען כי המפה מציגה "ישראל אחת ללא גבולות" מן הים התיכון ועד הירדן וכי היא "מוחקת" את השטחים הפלסטיניים. סון־שיונג גם טענה שהפרסום אינו מנוגד לחוק האמריקאי, אך עומד בניגוד לעמדות המקובלות במשפט הבינלאומי בנוגע למעמד השטחים ולרמת הגולן.
ממשלת ישראל, מנגד, מתייחסת לירושלים כאל בירתה המאוחדת ומחילה את חוקיה על רמת הגולן. רוב הקהילה הבינלאומית אינה מכירה בריבונות הישראלית על הגדה המערבית, ומעמדה של רמת הגולן נותר שנוי במחלוקת בזירה הבינלאומית. ארצות הברית הכירה בריבונות ישראל על רמת הגולן בתקופת כהונתו הראשונה של דונלד טראמפ.
זו אינה הפעם הראשונה שבה היחסים בין ניקה סון־שיונג לבין אביה נשפכים לעמודי החדשות.
ב־2024, לאחר שפטריק סון־שיונג מנע ממערכת מאמרי הדעה של העיתון לפרסם תמיכה בקמלה האריס לנשיאות, טענה בתו כי המלחמה בעזה הייתה חלק מהשיקולים המשפחתיים. האב הכחיש זאת בפומבי והדגיש כי לבתו אין תפקיד בלוס אנג׳לס טיימס ואינה משתתפת בהחלטות מערכתיות.
האירוע הנוכחי ממחיש עד כמה היחסים האלה עדיין טעונים.
מצד אחד עומד אב שמחזיק באחד ממותגי העיתונות המזוהים ביותר עם דרום קליפורניה. מן הצד השני עומדת בתו, שמפעילה כלי תקשורת עצמאי וביקורתי כלפי ישראל - ומוכנה להשתמש בו כדי לתקוף גם תוכן שמתפרסם תחת המותג שבבעלות משפחתה.
אבל מעבר לדרמה המשפחתית, הפרשה פותחת שאלה רחבה יותר שמעסיקה כיום כלי תקשורת רבים: עד כמה הקורא באמת מסוגל להבחין בין עיתונות לבין פרסום כאשר שניהם נראים כמעט אותו דבר ונמצאים באותו אתר.
הלוס אנג׳לס טיימס מסמן את התוכן כפרסום ממומן. אנשי המערכת אומרים שלא היה להם שום חלק בהכנתו. ועדיין, מבחינת מי שגולש באתר ורואה את הלוגו, הכתובת והעיצוב של אחד העיתונים הגדולים באמריקה - ההבחנה הזאת עלולה להיעלם במהירות.
במקרה הזה, אחת המבקרות החריפות ביותר של הטשטוש הזה נמצאת קרוב במיוחד לבעלים.
היא הבת שלו.