מלונות, מנהרות וחמאס: התביעה האמריקנית שסוגרת על בשאר מסרי

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

יותר מ־300 אזרחים אמריקנים שנפגעו במתקפת חמאס, בני משפחות של נרצחים ונציגי עיזבונות דורשים להטיל על מסרי ועל ארבע חברות הקשורות אליו אחריות אזרחית לפי החוק האמריקני למאבק בטרור. הם טוענים כי נכסים ופרויקטים עסקיים שבשליטת החברות שלו בעזה לא שימשו רק מלונות, אזורי תעשייה ומיזמים כלכליים - אלא הסתירו מתחתיהם תשתית של חמאס.

מסרי דוחה את הטענות מכל וכל. עורכי דינו אומרים שהתביעה מבוססת על ספקולציות, ושאם תתקבל משמעותה תהיה שכל אדם או חברה שהשקיעו בכלכלה של עזה בתקופת שלטון חמאס עלולים להיות מואשמים בדיעבד בתמיכה בטרור.

אלא שבית המשפט הפדרלי בדרום פלורידה לא סגר את התיק. להפך. ההליך נמשך, והמשמעות היא שהתובעים יקבלו הזדמנות לנסות להוכיח את אחת הטענות החמורות ביותר שהועלו נגד איש עסקים אמריקני בעקבות 7 באוקטובר.

בני משפחות של נרצחים ונציגי עיזבונות דורשים להטיל על מסרי ועל ארבע חברות הקשורות אליו אחריות אזרחית לפי החוק האמריקני למאבק בטרור. הם טוענים כי נכסים ופרויקטים עסקיים שבשליטת החברות שלו בעזה לא שימשו רק מלונות, אזורי תעשייה ומיזמים כלכליים - אלא הסתירו מתחתיהם תשתית של חמאס

בלב התביעה נמצאים שלושה פרויקטים מרכזיים בעזה: אזור התעשייה של עזה, מלון בלו ביץ׳ ומלון אייאן, שנודע בעבר כאל־משתל. לפי כתב התביעה, מתחת לנכסים האלה עברו לכאורה מנהרות של חמאס, ובחלק מהמקרים היו בשטחם כניסות למנהרות ששימשו להעברת פעילים, נשק ורקטות.

התובעים אף טוענים שמערכות סולאריות שהותקנו מעל הקרקע בפרויקטים האלה סייעו לכאורה באספקת חשמל לתשתיות התת־קרקעיות. חלק מאותן מערכות מומנו, לפי כתב התביעה, באמצעות גופים בינלאומיים ותוכניות סיוע שנועדו לפיתוח אזרחי של עזה.

זו בדיוק הנקודה שהופכת את הפרשה לנפיצה במיוחד: אם הטענות יוכחו, משמעותן תהיה שכסף ומיזמי פיתוח שנועדו לשפר את הכלכלה האזרחית בעזה נוצלו בפועל לכאורה כדי לתמוך בתשתית הצבאית של חמאס.

התביעה הוגשה לראשונה באפריל 2025 בוושינגטון, ובהמשך הועברה לבית משפט פדרלי בדרום פלורידה. בין הנתבעים, מלבד מסרי, נמצאות Palestine Real Estate Investment Company, Palestine Development & Investment Company, Palestinian Industrial Estate Development Company ו־Massar International.

לפי התובעים, החברות הללו היו מעורבות בפיתוח ובהפעלת הפרויקטים שבהם השתמש חמאס לכאורה. הם טוענים כי התמיכה לא הייתה מקרית או עקיפה בלבד, אלא שבמשך שנים התקיימו קשרים ושיתופי פעולה בין גורמים עסקיים הקשורים למסרי לבין רשויות וגופים הנשלטים בידי חמאס בעזה.

כתב התביעה אף מצביע על טקס משנת 2022 שבו, לפי הטענה, השתתף מסרי בהסכם משותף הנוגע לשיקום ולהרחבת אזור התעשייה בעזה. התובעים מנסים להשתמש באירועים כאלה כדי להוכיח שלא מדובר רק בהשקעה מסחרית מרוחקת, אלא במערכת יחסים ישירה יותר עם גורמים שפעלו תחת שלטון חמאס.

מסרי ואנשיו טוענים מנגד שהטענות מוציאות את המציאות בעזה מהקשרה. לדבריהם, כל פרויקט משמעותי ברצועה היה חייב לפעול בסביבה שבה חמאס שלט בפועל, ולכן עצם קיומם של מגעים עם הרשויות אינו מוכיח תמיכה בארגון או ידיעה על פעילות טרור.

אחד התובעים הבולטים בפרשה הוא איש ההייטק הישראלי אייל ולדמן, שבעבר היה שותף עסקי של מסרי. בתו הצעירה של ולדמן נרצחה במסיבת נובה ב־7 באוקטובר. העובדה שאדם שהיה בעבר שותף עסקי של מסרי מצטרף לתביעה נגדו מעניקה לפרשה ממד אישי חריף במיוחד.

מסרי עצמו הוא דמות מוכרת היטב גם בארצות הברית וגם בישראל. הפרויקט המזוהה איתו יותר מכל הוא רוואבי, העיר הפלסטינית המתוכננת הראשונה בגדה המערבית, שהוקמה בהשקעה של כ־1.4 מיליארד דולר ונועדה להיות סמל למעמד ביניים פלסטיני מודרני ולעצמאות כלכלית.

לאורך השנים הציג מסרי עמדה מתונה יחסית בנושאים כלכליים ומדיניים ואף תמך בקשרים כלכליים עם ישראל. הוא גם קיבל סיוע ומימון מגופים אמריקניים ובינלאומיים למיזמי פיתוח.

בדיוק בגלל הרקע הזה, התביעה נגדו יוצאת דופן כל כך. היא אינה מכוונת נגד איש חמאס, בנק איראני או ארגון צדקה קיצוני, אלא נגד איש עסקים אמריקני־פלסטיני שהיה במשך שנים חלק מהממסד הכלכלי הפלסטיני וקיים קשרים עם גורמים במערב.

בשלב מוקדם יותר ביקשו עורכי דינו של מסרי למחוק את התביעה. הם טענו כי אין בה ראיות לכך שמסרי ידע שחמאס משתמש בתשתיות שמתחת לנכסים שלו, וכי היא מנסה להסיק תמיכה בטרור מעצם העובדה שהחברות פעלו בעזה.

הם גם הדגישו כי מסרי גינה את האלימות של חמאס וכי אין בסיס לטענה שהוא סייע ביודעין לטבח 7 באוקטובר.

התובעים, לעומת זאת, טוענים שהתמונה רחבה יותר. לדבריהם, השאלה אינה רק האם מסרי ידע על מנהרה ספציפית מתחת למלון מסוים, אלא האם מערכת היחסים העסקית, המבנית והפיננסית בין החברות שלו לבין הגופים שפעלו בעזה הייתה עמוקה מספיק כדי לחייב אותו לדעת כיצד נעשה שימוש בנכסים.

זו בדיוק השאלה שההליך המשפטי עשוי עכשיו לנסות לברר.

הפרשה קיבלה בחודשים האחרונים תפנית נוספת כאשר נטען בכתב תביעה מתוקן כי גורם בכיר בממשל האמריקני ניסה ללחוץ על משפחות קורבנות 7 באוקטובר לוותר על התביעה נגד מסרי. מסרי הכחיש כל ניסיון פסול להתערב בהליך.

גם כאן הטענה טרם הוכחה, אבל היא הגבירה עוד יותר את הרגישות סביב התיק.

במקביל, שמו של מסרי עלה גם בהקשר של תוכניות עתידיות לשיקום עזה. לפי דיווחים, הוא מעוניין להיות מעורב בפרויקטי שיקום של הרצועה באמצעות התשתיות והחברות שבשליטתו.

עבור משפחות התובעים, האפשרות שאדם שהן מאשימות בכך שהפרויקטים שלו סייעו לכאורה לחמאס יהיה מעורב בשיקום עזה היא בלתי נתפסת. עבור מסרי ותומכיו, לעומת זאת, דווקא הניסיון שלו בפיתוח כלכלי פלסטיני הוא הסיבה שהוא יכול להיות חלק מהפתרון.

בית המשפט עדיין לא קבע שמסרי סייע לחמאס, לא קבע שהוא ידע על המנהרות ולא קבע שהחברות שלו ביצעו עבירה כלשהי. בשלב הזה מדובר בטענות חמורות במסגרת תביעה אזרחית, והנתבעים ממשיכים להכחיש אותן.

אבל עצם העובדה שהתיק לא נעלם בשלב המקדמי משנה את המצב.

כעת התובעים ינסו להגיע למסמכים, חוזים, תכתובות, פרטי מימון והחלטות עסקיות שיכולים להראות מי ידע מה בנוגע למתרחש מתחת לפרויקטים בעזה. מסרי, מצדו, ינסה להוכיח שהחברות שלו בנו מלונות, אזורי תעשייה ותשתיות אזרחיות - ולא תשתית טרור.

ובמרכז כל זה עומדת שאלה אחת, פשוטה וקשה: האם אחד מאנשי העסקים הפלסטינים החזקים והמוכרים בעולם היה רק יזם שפעל באזור שנשלט בידי חמאס - או שהפרויקטים שלו הפכו, ביודעין או שלא ביודעין, לחלק מהמכונה שאפשרה לחמאס להתכונן ל־7 באוקטובר.