מורן סמואל כבשה את לוס אנג'לס: הקהילה היהודית התגייסה לשיקום פצועי המלחמה

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

במרכז הערב עמדה מורן סמואל, האלופה הפראלימפית הישראלית ואחת הדמויות הבולטות בישראל בתחום הספורט לאנשים עם מוגבלויות. האירוע, שנערך למען בית איזי שפירא, נמכר כולו והפך לבמה לא רק לסיפורה האישי של סמואל, אלא גם לעבודה המתבצעת בישראל עם מאות חיילים שנפצעו מאז פרוץ המלחמה.

סמואל הפכה במשך השנים לסמל ישראלי של הישגיות והתמודדות. לאחר פגיעה בעמוד השדרה שהותירה אותה בכיסא גלגלים, היא בנתה קריירה בינלאומית בחתירה והגיעה לצמרת הספורט הפראלימפי. לצד ההישגים בזירה הספורטיבית היא הפכה לקול בולט למען שוויון הזדמנויות, נגישות ועצמאות לאנשים עם מוגבלויות.

אבל הערב בלוס אנג'לס ביקש לקחת את סיפור ההשראה צעד אחד קדימה. במקום לדבר רק על כוח רצון ועל התגברות, המארגנים הציגו את הצד המעשי של השיקום - כיצד פתרון טכנולוגי קטן, שמותאם בדיוק לאדם שנפצע, יכול לשנות את הדרך שבה הוא מתקשר, עובד, משתמש בטלפון או במחשב ומתנהל בבית.

סמואל הפכה במשך השנים לסמל ישראלי של הישגיות והתמודדות. לאחר פגיעה בעמוד השדרה שהותירה אותה בכיסא גלגלים, היא בנתה קריירה בינלאומית בחתירה והגיעה לצמרת הספורט הפראלימפי. לצד ההישגים בזירה הספורטיבית היא הפכה לקול בולט למען שוויון הזדמנויות, נגישות ועצמאות לאנשים עם מוגבלויות. משמאל לימין: ד"ר סוהיל חכמת – סוראיה נזריאן – מורן סמואל – רויה וקלואי חכמת ואמיר לרנר.

בית איזי שפירא מפעיל תוכנית שבמסגרתה אנשי מקצוע וטכנולוגיה עובדים עם כל פצוע בהתאם לצרכים שנוצרו בעקבות הפציעה. במקום להציע מוצר אחיד לכולם, הדגש הוא על התאמה אישית - לעיתים באמצעות ציוד קיים שעובר שינוי ולעיתים באמצעות פתרון שנבנה במיוחד עבור אותו אדם.

לפי הארגון, יותר מ-700 חיילים פצועים כבר נעזרו בתוכנית. מאחורי הנתון הזה נמצאים מאות סיפורים שונים לחלוטין: פגיעות בידיים וברגליים, פגיעות עצביות, ירידה בתפקוד המוטורי ומצבים שבהם פעולות שבעבר נעשו באופן אוטומטי הופכות לפתע למורכבות.

הטכנולוגיה המסייעת יכולה להיות פשוטה יחסית - שינוי בדרך שבה אדם מפעיל מכשיר, התאמת ממשק או אביזר שמאפשר לבצע פעולה ללא שימוש מלא בידיים - אך במקרים אחרים נדרשת עבודת פיתוח מדויקת יותר. המטרה אינה להחליף את השיקום הרפואי, אלא להוסיף לו שכבה שמחזירה לאדם חלק מהשליטה שאיבד בעקבות הפציעה.

וזה בדיוק המקום שבו הערב בלוס אנג'לס קיבל משמעות רחבה יותר. הכסף שנאסף בקהילה היהודית אינו מיועד לפרויקט מופשט בישראל, אלא לפתרונות שנכנסים ישירות לחיי היום-יום של אנשים שנפצעו במלחמה.

עבור הקהילה היהודית בלוס אנג'לס, מדובר גם בדרך מוחשית לשמור על החיבור לישראל כמעט שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר. במקום ערב שעוסק רק בזיכרון, הסברה או תמיכה פוליטית, המוקד הפעם היה בשאלה מה אפשר לעשות עכשיו עבור מי שכבר שילמו מחיר פיזי כבד.

סמואל התאימה במיוחד למסר הזה. הקריירה שלה נבנתה סביב הרעיון שמוגבלות אינה מבטלת שאפתנות, תחרותיות או עצמאות. הנוכחות שלה על הבמה אפשרה לקשור בין עולם הספורט הפראלימפי לבין המציאות החדשה של מאות ישראלים צעירים שנמצאים בתחילת מסלול שיקום ארוך.

מאז תחילת המלחמה הפך שיקום הפצועים לאחד האתגרים הגדולים של מערכת הבריאות והחברה בישראל. חלק מהפצועים ימשיכו להתמודד במשך שנים עם השלכות גופניות ונפשיות, ולכן השאלה אינה רק כיצד להציל חיים או להשלים טיפול רפואי - אלא כיצד לאפשר לאנשים לחזור ללמוד, לעבוד, להקים משפחה ולנהל חיים עצמאיים.

כאן נכנסת גם הפילנתרופיה היהודית בארצות הברית. באירוע בסיני טמפל היה אפשר לראות כיצד תרומות מלוס אנג'לס מתחברות לטכנולוגיה ישראלית ולניסיון שנצבר במשך שנים בעבודה עם אנשים עם מוגבלויות.

בסופו של דבר, זה היה פחות ערב על ניצחונות בספורט ויותר ערב על האפשרות לנצח מחדש פעולות יומיומיות - לפתוח דלת, להפעיל מחשב, לשלוח הודעה או לעבוד באופן עצמאי.

מורן סמואל כבר הוכיחה שאפשר להגיע לפסגת הספורט אחרי שהחיים משתנים ברגע אחד. עכשיו היא משתמשת בסיפור שלה כדי לעזור למאות פצועים בישראל להתחיל לבנות מחדש את החיים שלהם - ובדרך גייסה גם את לוס אנג'לס למשימה.