בשנה שעברה עבר רגב עם אשתו נטלי ושני ילדיהם הקטנים מלונדון למערב בוקה רטון שבדרום פלורידה. מאחוריו השאיר קריירה מצליחה בתחום ראיית החשבון, מעגל חברים של עשרות שנים ואת כל מה שהיה מוכר לו. לדבריו, מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 וההתפתחויות שבאו בעקבותיה שינו את האופן שבו הרגיש כיהודי בבריטניה.
רגב סיפר לאתר החדשות המקומי של בוקה רטון כי השינוי לא התרחש ביום אחד. תחילה היו אלה מדבקות נגד ישראל בתחבורה הציבורית ובחלונות ראווה, בהמשך אמירות אנטישמיות מצד אנשים שהכיר, ולבסוף תחושה מתמשכת שאינו יכול להרגיש בנוח עם זהותו היהודית במרחב הציבורי. העובדה שהוא גם ישראלי בחלקו רק העצימה את החשש.
"ה-7 באוקטובר קרה, והעולם התהפך", סיפר. הוא הסביר שהגיע למסקנה שבריטניה כבר אינה המקום שבו הוא רוצה לגדל את ילדיו. עם זאת, הוא מבהיר שהמעבר לא נבע רק מאנטישמיות. המשפחה כבר שקלה בעבר לעבור למקום חם יותר, סמוך לחוף הים, בחיפוש אחר איכות חיים אחרת. אלא שהאווירה בבריטניה הפכה, לדבריו, לגורם משמעותי בהחלטה.
"הסיבה העיקרית לעזיבה הייתה כנראה סגנון החיים", אמר, "אבל האנטישמיות בבריטניה הייתה בלתי נסבלת. בלתי נסבלת עבורי".

אחרי שנה של התאקלמות, השקעה כספית ופרידה מהחיים שהכירו, הם אינם מתכננים לחזור ללונדון. לדבריו, הקהילה היהודית, התושבים המקומיים ואפילו אנשי המשטרה קיבלו את המשפחה בחום, והילדים כבר רואים בפלורידה את ביתם.
הסיפור של משפחת רגב אינו מקרה בודד, לפחות על פי אדם ג'ייקובס, יליד לונדון המפעיל בבוקה רטון חברה המסייעת למשפחות להעתיק את מקום מגוריהן לארצות הברית. בראיון שפורסם באתר וי-איי-אן ניוז ב-18 באוקטובר סיפר ג'ייקובס כי הוא מקבל מספר הולך וגדל של פניות ממשפחות יהודיות בבריטניה, המבקשות לברר אם וכיצד יוכלו להתחיל מחדש בדרום פלורידה.
לדבריו, הוא כבר שוחח עם מאות משפחות בריטיות, ורבות מהפניות מגיעות בעקבות אירועים אנטישמיים בלונדון. ג'ייקובס טוען שיהודים רבים בבריטניה שואלים את עצמם כיום אם יש להם עתיד במדינה שבה גדלו. אולם חשוב להבחין בין מספר הפונים לקבלת מידע לבין מספר המשפחות שבאמת מהגרות: נכון לעכשיו אין נתונים מבוססים המראים כמה משפחות יהודיות מבריטניה עברו לבוקה רטון בשנים האחרונות, או כמה מהן עשו זאת בגלל אנטישמיות.
הנתונים על האנטישמיות בבריטניה עצמה, לעומת זאת, ברורים ומדאיגים. לפי דו"ח של ארגון הביטחון היהודי הבריטי סי-אס-טי, במחצית הראשונה של 2026 נרשמו ברחבי המדינה 1,926 אירועים אנטישמיים, עלייה של 21 אחוז לעומת התקופה המקבילה אשתקד. מדובר במספר השני בגובהו שנרשם אי פעם במחצית הראשונה של שנה.
בממוצע נרשמו 321 אירועים אנטישמיים בחודש, לעומת 161 בחודשים שקדמו למתקפת חמאס באוקטובר 2023. כלומר, מספר התקריות החודשי כמעט הוכפל. הדו"ח מצביע גם על החמרה באלימות הפיזית: 135 מקרי תקיפה אנטישמית נרשמו בששת החודשים הראשונים של 2026, לעומת 74 בתקופה המקבילה בשנה הקודמת.
האירועים לא הוגבלו לקללות ברחוב או לאיומים ברשתות החברתיות. במהלך האביב הוצתו ארבעה אמבולנסים של ארגון ההצלה היהודי הצלה בצפון לונדון, בתי כנסת היו יעד לניסיונות הצתה, ושני גברים יהודים נדקרו באזור גולדרס גרין. האירוע האחרון הוגדר בידי המשטרה כאירוע טרור. רצף התקריות החריף את תחושת חוסר הביטחון בקרב חלקים מהקהילה היהודית הבריטית.
על רקע זה, בוקה רטון מציעה למשפחות כמו זו של רגב לא רק שמש, חופים ובתים בפרברים, אלא בעיקר קהילה יהודית גדולה ומבוססת. העיר והאזורים הסמוכים לה, בהם דלריי ביץ' ובוינטון ביץ', כוללים בתי כנסת, מוסדות חינוך יהודיים, מסעדות כשרות, ארגונים קהילתיים ושירותים המותאמים לאורח חיים יהודי.
לפי מחקר של אוניברסיטת ברנדייס משנת 2018, בבוקה רטון, דלריי ביץ' והיילנד ביץ' התגוררו אז כ-134 אלף יהודים. מדובר באחת הקהילות היהודיות הגדולות והמבוססות באזור, המספקת לרבים מהמהגרים החדשים תחושה שאינם נדרשים להתחיל את חייהם החברתיים מאפס.
אלא שמעבר כזה כרוך במחיר גבוה, ולא רק מבחינה כספית. משפחות בריטיות המבקשות להשתקע בארצות הברית נדרשות להתמודד עם הגבלות הגירה, מציאת עבודה, רכישת בית או שכירתו, רישום הילדים למוסדות לימוד ולעיתים גם הקמת עסק חדש. בניגוד למעבר בין מדינות באירופה, מעבר לארצות הברית אינו אפשרי ללא אשרת שהייה מתאימה.
רגב הקדיש כשנה להכנות לפני שקיבל אשרת משקיע מסוג אי-2, המאפשרת לאזרחים ממדינות זכאיות להתגורר בארצות הברית לצורך ניהול עסק העומד בתנאי התוכנית. הוא השקיע חלק מחסכונותיו בחברה בשם בריליפיי מרץ', העוסקת במוצרי פרסום ממותגים, בגדים לחברות ומתנות לעובדים. במקום להמשיך בקריירה המוכרת בלונדון, הוא נאלץ לבנות לעצמו מקור פרנסה חדש בפלורידה.
גם המעבר המשפחתי לא היה פשוט. ילדיו, כיום בני שבע וחמש, השתלבו לדבריו במהירות בבתי הספר החדשים ורכשו חברים. עבורו ועבור אשתו התהליך היה איטי יותר. חברויות שנבנו לאורך עשרות שנים בלונדון לא ניתן להחליף בתוך כמה חודשים, והחיים החדשים דרשו מהם לבנות מחדש גם את המעגל החברתי.
אבל רגע אחד, כמעט מקרי, המחיש לרגב את ההבדל בין החיים שהשאיר מאחור לבין אלה שמצא בפלורידה. במהלך אירוע של לשכת המסחר המקומית בבוקה רטון הבחין בעובד שענד בגלוי שרשרת מגן דוד. לא היה מדובר בהפגנה, באירוע יהודי או במפגש דתי. בסך הכול אדם שהגיע לעבודתו כשהוא עונד סמל יהודי, בלי לנסות להסתירו.
עבור רגב, שהתרגל להחביא את אותה שרשרת בדיוק בלונדון, המראה היה בעל משמעות מיוחדת. באותו רגע, סיפר, הרגיש שהגיע למקום הנכון בזמן הנכון, מוקף באנשים שהוא חש איתם קרבה וביטחון.
מאז הוא מעודד חברים בבריטניה לשקול מעבר דומה, אף שהוא מודע היטב לכך שלא כל משפחה יכולה להרשות לעצמה את המחיר הכלכלי והאישי. גם ג'ייקובס מדגיש שהשיקולים של המשפחות הפונות אליו רחבים יותר מאנטישמיות בלבד. מצב הכלכלה הבריטית, רמת הפשיעה, אפשרויות התעסוקה ואיכות החיים של הילדים ממלאים כולם תפקיד בהחלטה.
עדיין מוקדם לקבוע שמדובר בגל הגירה רחב מבריטניה לדרום פלורידה, משום שהעדויות הקיימות אינן מגובות בנתוני הגירה מקיפים. אבל עצם העובדה שמשפחות יהודיות שוקלות לעזוב את ארץ הולדתן בעקבות תחושת חוסר ביטחון מלמדת על שינוי מטריד בחיים היהודיים בבריטניה.
עבור משפחת רגב ההחלטה כבר התקבלה. אחרי שנה של התאקלמות, השקעה כספית ופרידה מהחיים שהכירו, הם אינם מתכננים לחזור ללונדון. לדבריו, הקהילה היהודית, התושבים המקומיים ואפילו אנשי המשטרה קיבלו את המשפחה בחום, והילדים כבר רואים בפלורידה את ביתם.
"אנחנו פשוט אוהבים את המקום הזה", אמר רגב. "אנחנו רוצים להישאר כאן ולתרום לקהילה. עבורנו, זה המקום הטוב ביותר בעולם".