טראמפ צונח ל-33 אחוזי תמיכה: אפילו המעוזים הרפובליקניים כבר אינם בטוחים

שבועיים בלבד לפני שאמריקה הולכת לקלפיות, המפה הפוליטית של ארצות הברית עוברת שינוי משמעותי. מחוזות בחירה שבהם מועמדים רפובליקנים נהגו לנצח בהפרשים גדולים הפכו לזירות של תחרות ממשית, מועמדים ותיקים נאלצים להילחם על כיסאותיהם, ומפלגות משקיעות מיליוני דולרים במקומות שלפני חודשים ספורים כלל לא נחשבו למתנדנדים. ברקע ניצב נתון אחד שמעסיק את שתי המפלגות: שיעור התמיכה בנשיא דונלד טראמפ ירד ל-33 אחוזים בלבד.

הנתון פורסם בסקר חדש של הוושינגטון פוסט, רשת איי-בי-סי ומכון איפסוס, שנערך לקראת בחירות האמצע ב-3 בנובמבר. לפי הסקר, 66 אחוזים מהאמריקאים אינם מרוצים מתפקודו של טראמפ, ושיעור התמיכה בו נמצא ברמתו הנמוכה ביותר שנמדדה בסקר המשותף מאז חזר לבית הלבן.

התמונה המתקבלת אינה מוגבלת לפופולריות האישית של הנשיא. בקרב מצביעים צפויים, 52 אחוזים אמרו כי בכוונתם להצביע למועמד הדמוקרטי במחוז הבחירה שלהם, לעומת 44 אחוזים שהביעו תמיכה במועמד הרפובליקני. מדובר ביתרון של שמונה נקודות אחוז ברמה הארצית, אם כי נתון כזה אינו מבטיח תוצאה זהה בכל אחד ממחוזות הבחירה.

לפי הסקר, 72 אחוזים מהנשאלים סבורים שארצות הברית צועדת בכיוון הלא נכון. אחד הגורמים המרכזיים לחוסר שביעות הרצון הוא יוקר המחיה, שהפך לנושא בולט במערכת הבחירות. מחירי המזון, הדלק, הדיור והבריאות ממשיכים להכביד על משפחות אמריקאיות, והמלחמה עם איראן מוסיפה לחוסר הוודאות הכלכלית ולעלייה בעלויות האנרגיה.

הנתונים הללו מקבלים משמעות פוליטית מיוחדת משום שהרפובליקנים מחזיקים ברוב צר בבית הנבחרים. לפי תמונת המצב שהציג הוושינגטון פוסט, לרפובליקנים 219 מושבים, כולל נציג עצמאי המשתייך לסיעתם, לעומת 214 לדמוקרטים. המשמעות היא שהדמוקרטים זקוקים לתוספת נטו של שלושה מושבים בלבד כדי להשיג רוב, בהנחה שמפת המושבים תישאר כפי שהיא עד הבחירות.

אחת השאלות המרכזיות בבחירות היא כיצד ינהגו מצביעים שתמכו בטראמפ בבחירות לנשיאות, אך אינם מרוצים כיום מהמצב הכלכלי. סקרים ארציים מצביעים על שחיקה בתמיכה בנשיא, אולם אין בכך כדי לקבוע כיצד יצביעו אותם אנשים במחוזותיהם.

בתחקיר נרחב שפורסם ביום שני, 19 באוקטובר, מציג הוושינגטון פוסט את התרחבות מפת המרוצים התחרותיים. על פי דירוגי קוק פוליטיקל ריפורט, גוף לא מפלגתי העוקב אחר מערכות בחירות, 21 מרוצים מוגדרים כצמודים במיוחד, ו-46 מרוצים נכללים ברשימת ההתמודדויות המרכזיות שכדאי לעקוב אחריהן.

אחד המקרים הבולטים נמצא דווקא בפלורידה, מדינה המזוהה בשנים האחרונות עם הצלחות רפובליקניות. במחוז הבחירה ה-27, הכולל חלקים מאזור מיאמי, מתמודדת חברת הקונגרס הרפובליקנית מריה אלווירה סלאזר נגד הדמוקרט אליוט רודריגז. מדובר במחוז שבו כ-74 אחוזים מהתושבים הם היספנים, ולכן מדיניות ההגירה של טראמפ הפכה לנושא משמעותי במיוחד.

סלאזר, המזוהה עם הקהילה הקובנית בדרום פלורידה, נקטה עמדה ביקורתית כלפי חלק מצעדי אכיפת ההגירה של הנשיא. בפרסומת בחירות שפרסמה בחודש שעבר פנתה ישירות לטראמפ וטענה שמדיניותו בתחום הזה הרחיקה לכת. העובדה שמחוקקת רפובליקנית בוחרת להתעמת פומבית עם הנשיא בנושא כה מרכזי משקפת את המתח בין עמדות הממשל לבין צורכיהם של מועמדים במחוזות בעלי אוכלוסייה מגוונת.

גם במחוז ה-13 בפלורידה מתנהל מרוץ שמושך תשומת לב גוברת. חברת הקונגרס הרפובליקנית אנה פאולינה לונה, דמות המזוהה עם האגף השמרני במפלגה, מתמודדת מול הדמוקרטית לילה גריי, שהצליחה לגייס מימון משמעותי לקמפיין שלה. גריי מנסה להציג את לונה כקיצונית מדי עבור המחוז, בעוד לונה נשענת על הישגיה ועל בסיס התמיכה הרפובליקני המקומי. בעבר לא הצליחו הדמוקרטים להדיח את לונה, אך הפעם המרוץ נכלל ברשימת ההתמודדויות שהפכו תחרותיות יותר.

בניו יורק מתפתחת תמונה מעניינת לא פחות. במחוז הבחירה ה-21, שהיה מיוצג בידי אליס סטפניק הרפובליקנית, מתנהל מרוץ על מושב שהתפנה. המועמד הדמוקרטי בלייק גנדביאן, חקלאי העוסק בתעשיית החלב, מתמודד מול אנתוני קונסטנטינו, איש עסקים רפובליקני המוכר גם מפעילותו המוזיקלית כראפר חובב.

מדובר במחוז שטראמפ ניצח בו בהפרש דו-ספרתי בבחירות 2024. העובדה שהמרוץ על המושב הפנוי מושך כעת תשומת לב ממחישה כיצד היעדרו של חבר קונגרס מכהן עשוי לשנות את הדינמיקה הפוליטית גם במחוזות בעלי נטייה מפלגתית ברורה.

מחוז נוסף בניו יורק שממשיך לעורר עניין הוא המחוז ה-17, שבו חבר הקונגרס הרפובליקני מייק לולר מתמודד מול הדמוקרטית קייט קונלי, יוצאת הצבא האמריקאי שעסקה בביטחון בחירות בממשל הפדרלי. לולר נחשב לרפובליקני מתון יחסית, אך הופיע בקמפיין לצד טראמפ, למרות העובדה שקמלה האריס זכתה במחוז בבחירות לנשיאות ב-2024 בהפרש קטן.

עבור לולר, האתגר הוא לשמור על תמיכת מצביעים רפובליקנים מבלי להרחיק עצמאים ובוחרים שתמכו בדמוקרטים בבחירות לנשיאות. קונלי, מנגד, מנסה להציג חלופה שתוכל למשוך קהלים מעבר לבסיס הדמוקרטי המסורתי.

באוהיו, מדינה שבה המפלגה הרפובליקנית רשמה הישגים משמעותיים בשנים האחרונות, מופיעים סימנים לתחרות גם במחוזות שנחשבו במשך שנים לנוחים לרפובליקנים. במחוז העשירי מתמודד חבר הקונגרס מייק טרנר, ראש עיריית דייטון לשעבר המכהן בקונגרס מאז 2003, מול קריסטינה ניקרבוקר, יוצאת חיל האוויר האמריקאי.

טרנר נבחר בעבר בהפרשים גדולים, אולם הפעם מתמודדת מולו מועמדת דמוקרטית המנסה לנצל את חוסר שביעות הרצון מהמצב הכלכלי ומהמדיניות הלאומית. גם במחוז ה-15 באוהיו נערכת תחרות בין חבר הקונגרס הרפובליקני מייק קארי לבין הדמוקרט דון לאונרד, לשעבר מרצה באוניברסיטת אוהיו סטייט.

במינסוטה, חבר הקונגרס הרפובליקני בראד פינסטד מתמודד מול המורה הדמוקרטי ג'ייק ג'ונסון במחוז הראשון. טראמפ ניצח במחוז הזה בבחירות 2024 בהפרש של כמעט 13 נקודות אחוז. למרות זאת, המרוץ הנוכחי נחשב תחרותי יותר מבעבר, אם כי סוגיות מקומיות והדיון בהונאות שנחשפו במדינה עשויים להשפיע על דפוסי ההצבעה.

גם בוויסקונסין נבחנת היציבות של מחוזות רפובליקניים ותיקים. במחוז הראשון מתמודד בריאן סטייל מול מיטשל ברמן הדמוקרטי. המחוז מיוצג בידי רפובליקנים זה יותר משלושה עשורים, אך שינויי גבולות שנערכו ב-2022 הפכו את הרכב הבוחרים למאוזן יותר.

לצד המחוזות הרפובליקניים שהפכו תחרותיים יותר, גם מחוקקים דמוקרטים אינם יכולים להתייחס לבחירתם מחדש כמובנת מאליה. בחלק מהמדינות שונו גבולות מחוזות הבחירה, לעיתים במטרה להגדיל את הסיכויים של מפלגה מסוימת. השינויים הללו יצרו אוכלוסיות מצביעים חדשות ומחייבים מועמדים להתמודד עם קהלים שלא ייצגו בעבר.

בפלורידה, למשל, חבר הקונגרס הדמוקרטי ג'ארד מוסקוביץ מתמודד במחוז ה-25 מול הרפובליקני סקוט סינגר, לאחר שגבולות המחוז שונו באופן שהפך אותו לנוח יותר עבור הרפובליקנים. מוסקוביץ, פוליטיקאי יהודי המוכר בקהילה היהודית בדרום פלורידה, נדרש כעת לבסס מחדש את התמיכה בו באזור שהרכבו האלקטורלי השתנה.

גם בקליפורניה עשויה החלוקה מחדש של מחוזות הבחירה להשפיע על תוצאות המרוצים. במחוז ה-48, שאותו ייצג הרפובליקני דארל אייסה, נוצרה תחרות בין הדמוקרטית מארני פון וילפרט לרפובליקני ג'ים דזמונד, לאחר שאייסה החליט לפרוש בעקבות שינוי הגבולות שהיטיב עם הדמוקרטים.

אחת השאלות המרכזיות בבחירות היא כיצד ינהגו מצביעים שתמכו בטראמפ בבחירות לנשיאות, אך אינם מרוצים כיום מהמצב הכלכלי. סקרים ארציים מצביעים על שחיקה בתמיכה בנשיא, אולם אין בכך כדי לקבוע כיצד יצביעו אותם אנשים במחוזותיהם. חלקם עשויים להמשיך לתמוך במועמד הרפובליקני המקומי, במיוחד אם הוא נהנה ממוניטין אישי חזק או מציג עמדות שונות משל הנשיא בנושאים מסוימים.

הרפובליקנים מדגישים את הישגי הממשל בתחומי אכיפת ההגירה, הביטחון הלאומי והמדיניות הכלכלית, ומנסים להציג את מועמדיהם כבעלי ניסיון ויכולת להתמודד עם האתגרים המקומיים. הדמוקרטים מצדם מתמקדים בעליית המחירים, בנגישות לשירותי בריאות ובביקורת על החלטות הממשל, תוך ניסיון להפוך את הבחירות גם למשאל ציבורי על מדיניותו של טראמפ.

למאבק יש משמעות החורגת מהשאלה איזו מפלגה תחזיק ברוב בבית הנבחרים. הקונגרס מחזיק בסמכויות חקיקה, פיקוח ותקצוב, ושליטה בבית הנבחרים מאפשרת למפלגת הרוב לקבוע את סדר היום בוועדות ולהוביל חקירות פרלמנטריות. אם יחול שינוי בהרכב הבית, עשויות להשתנות גם יכולות הפיקוח על הממשל והאפשרויות להעברת חקיקה בשנתיים האחרונות של כהונת הקונגרס הנוכחי.

אבל למרות המספרים הארציים והתרחבות רשימת המחוזות התחרותיים, גורמים מרכזיים רבים עדיין אינם ידועים. שיעורי ההצבעה בפועל, מידת ההשתתפות של צעירים ושל עצמאים, ההבדלים בין המועמדים המקומיים וההשפעה של אירועים בלתי צפויים בשבועיים שנותרו עשויים כולם לשנות את התוצאה בכל מחוז בנפרד.

סקר ארצי יכול להצביע על מצב הרוח הפוליטי, אך בית הנבחרים אינו נבחר בהצבעה ארצית אחת. הוא מורכב ממאות מרוצים מקומיים, וכל אחד מהם מתנהל על פי הרכב האוכלוסייה, זהות המועמדים והנושאים שמעסיקים את התושבים.

זוהי בדיוק התופעה שעליה מצביע תחקיר הוושינגטון פוסט: מחוזות שפעם כמעט לא הופיעו במפת המרוצים התחרותיים זוכים כעת לתשומת לב, מועמדים ותיקים משקיעים משאבים בהגנה על מושביהם, ושתי המפלגות נדרשות להחליט היכן להשקיע את כספן ואת מאמצי השטח שלהן.

ב-3 בנובמבר יתברר כיצד מתורגמת האווירה הציבורית לתוצאות בקלפי. עד אז, המפה האמריקאית ממשיכה להשתנות, והנתון של 33 אחוזי תמיכה בטראמפ מספק רק חלק מהתמונה. מבחינת שתי המפלגות, השאלה החשובה אינה רק מה חושבים האמריקאים על הנשיא, אלא כיצד יצביעו כאשר יידרשו לבחור את נציגם המקומי בקונגרס.