טראמפ: "בחנתי לו את הישבן" - הנשיא הפך את הבחירות לתחרות יופי
הנשיא האמריקאי מצא דרך מקורית לשווק את מועמדי המפלגה הרפובליקנית: הוא בוחן את הכתפיים, קו הלסת ואפילו הישבן שלהם, מחמיא לגברים שנראים בעיניו טוב ולועג למראה החיצוני של יריביהם. ממועמד שהוא "גבר אמיתי" ועד סנאטור שמזכיר לו דמות קומית, טראמפ הופך את הגבריות לחלק ממערכת הבחירות. אלא שמתחת לבדיחות והצחוקים מסתתר קרב פוליטי רציני על השליטה בקונגרס
האזינו לכתבה זו
טראמפ: "בחנתי לו את הישבן" - הנשיא הפך את הבחירות לתחרות יופי
10.20.2026 16:30
סוכנויות הידיעות
דונלד טראמפ עמד מול אלפי תומכים בעצרת בחירות באוניברסיטת צפון קנטקי, והתכונן להציג את אחד המועמדים הרפובליקנים שבהם הוא תומך. אלא שבמקום לדבר על כלכלה, הגירה, ביטחון לאומי או המלחמה באיראן, בחר נשיא ארצות הברית להקדיש את תשומת לבו למשהו אחר לחלוטין: הישבן של הסנאטור ג'ון האסטד מאוהיו.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
"בחנתי את הישבן שלו. מעולם לא עשיתי את זה עם גבר", אמר טראמפ לקהל המשועשע, לפני שהמשיך לתאר את התכונות הגופניות שבדק אצל המועמד. הנשיא דיבר על כתפיו הרחבות של האסטד, על כפות רגליו, ידיו וקו הלסת שלו. בסיום הבדיקה הלא שגרתית הכריז כי מדובר בגבר נאה ובמועמד מצוין.
הקהל צחק, מחא כפיים והריע. טראמפ, ששלט במשך שנים בעולם תוכניות הריאליטי ותחרויות היופי, נראה כמי שנהנה מכל רגע. אבל מה שנראה בתחילה כמו בדיחה ספונטנית הוא למעשה חלק מדפוס שחוזר על עצמו יותר ויותר בעצרות הבחירות שלו. שלושה שבועות לפני בחירות האמצע, שייערכו ב-3 בנובמבר ויקבעו את הרכב הקונגרס לשנתיים הבאות, הנשיא מרבה להציג מועמדים באמצעות המראה החיצוני שלהם, ולא רק באמצעות עמדותיהם הפוליטיות.
באותה עצרת בקנטקי הציג טראמפ גם את אד גאלריין, לוחם לשעבר ביחידת הקומנדו הימי האמריקאית המתמודד לבית הנבחרים. "תסתכלו על הבחור היפה הזה", אמר הנשיא, והוסיף שהוא נראה כמו אדם שמתאים לליהוק לסרט. גאלריין, שנהנה מתמיכתו של טראמפ, הביס בפריימריז הרפובליקניים את חבר הקונגרס תומאס מאסי, אחד ממבקריו הבולטים של הנשיא בתוך המפלגה.
למחמאה על מראהו של גאלריין הייתה משמעות פוליטית רחבה יותר. מאסי, שמתח ביקורת על ממשל טראמפ בין היתר בסוגיות הקשורות לפרשת ג'פרי אפשטיין ולמלחמה באיראן, הפך למטרה של הנשיא ושל בעלי בריתו. הניצחון של גאלריין בפריימריז סימן את כוחו של טראמפ להשפיע על מאבקי הכוח בתוך המפלגה הרפובליקנית. כאשר הנשיא הציג את המנצח כאדם נאה, מרשים ומתאים לליהוק, הוא גם העניק לו את חותמת האישור האישית שלו.
טראמפ, ששלט במשך שנים בעולם תוכניות הריאליטי ותחרויות היופי, נראה כמי שנהנה מכל רגע. אבל מה שנראה בתחילה כמו בדיחה ספונטנית הוא למעשה חלק מדפוס שחוזר על עצמו יותר ויותר בעצרות הבחירות שלו. שלושה שבועות לפני בחירות האמצע, שייערכו ב-3 בנובמבר ויקבעו את הרכב הקונגרס לשנתיים הבאות, הנשיא מרבה להציג מועמדים באמצעות המראה החיצוני שלהם, ולא רק באמצעות עמדותיהם הפוליטיות.
אלא שלא כל הרפובליקנים זוכים ליחס מחמיא כל כך. בכינוס מפלגתי בטקסס התייחס טראמפ למועמד הרפובליקני לסנאט, קן פקסטון, ואמר כי אינו אוהב במיוחד את מראהו החיצוני. פקסטון עמד לצדו וחייך כאשר הנשיא בחן את הופעתו והעיר על החליפה שלבש. טראמפ מיהר להבהיר כי הישגיו של פקסטון כתובע הכללי של טקסס חשובים הרבה יותר מהאופן שבו הבגדים יושבים עליו.
אם מועמדים רפובליקנים יכולים לספוג הערות לא נעימות על הופעתם, היחס ליריבים הדמוקרטים בוטה בהרבה. ג'יימס טלאריקו, המועמד הדמוקרטי לסנאט בטקסס, הפך למטרה חוזרת של טראמפ, שהשווה אותו לאלפרד אי. נוימן, הדמות המצוירת המפורסמת של מגזין הסאטירה "מאד". מדובר בנער מנומש בעל אוזניים בולטות, חיוך רחב ורווח בין שיניו הקדמיות, ששימש במשך עשרות שנים סמל להומור אמריקאי פרוע.
טראמפ אף פרסם ברשת החברתית שלו, טרות' סושיאל, תמונה מעובדת של טלאריקו שבה נראה המועמד עם שן חסרה, לצד דמותו של נוימן. מטרת ההשוואה הייתה ברורה: להציג את היריב הפוליטי כדמות מגוחכת ולא כאדם הראוי לתפקיד ציבורי בכיר.
אבל המועמד שסופג את עיקר מתקפת המראה החיצוני של הנשיא הוא הסנאטור הדמוקרטי ג'ון אוסוף מג'ורג'יה. אוסוף, בן 39, זוכה לעיתים לתיאורים מחמיאים בתקשורת האמריקאית בזכות מראהו הצעיר והמהוקצע. טראמפ, לעומת זאת, אינו מתרשם.
בעצרת שקיים ביום שישי האחרון בעיר דלטון שבג'ורג'יה, הנשיא חזר והשווה את אוסוף לפי-ווי הרמן, הדמות הקומית שגילם השחקן המנוח פול רובנס. פי-ווי הרמן התאפיין בחליפה צמודה, עניבת פרפר אדומה, תסרוקת מסודרת והתנהגות ילדותית ומוגזמת. הדמות הייתה פופולרית מאוד בשנות ה-80 וה-90, וההשוואה אליה נועדה בבירור להציג את הסנאטור הדמוקרטי כאדם מגוחך וחסר סמכות.
"מישהו אמר לי שהוא גבר נאה. אני לא חושב שהוא גבר נאה", אמר טראמפ על אוסוף. לאחר מכן הצביע על חבר הקונגרס הרפובליקני מייק קולינס, המתמודד מול אוסוף על מושב הסנאט, והכריז כי דווקא קולינס נראה טוב יותר. "והוא כולו גבר", הוסיף הנשיא, כשהקהל מגיב בהתלהבות.
טראמפ לא הסתפק בכך. הוא פנה לשבח גם את ריק ג'קסון, המועמד הרפובליקני למשרת מושל ג'ורג'יה, ותיאר אותו כאדם נאה, מכובד ובעל הופעה מרשימה. לאחר רצף המחמאות עצר לפתע ואמר: "אבל בכל מקרה", לפני שחזר לדבר על נושאים פוליטיים.
המלחמה האישית בין טראמפ לאוסוף החלה הרבה לפני העצרת האחרונה. באוגוסט, לאחר שהסנאטור הדמוקרטי מתח ביקורת על אחת מבעלות בריתו הקרובות של הנשיא, טראמפ הגיב בהשוואתו לפי-ווי הרמן. הבית הלבן הצטרף למתקפה, ודוברו דייוויס אינגל תיאר את אוסוף במונחים שלעגו לגבריותו וטען כי הוא מנסה לחקות את הנשיא לשעבר ברק אובמה.
ההשוואות הללו אינן רק עניין של טעם אישי. מאחורי המחמאות לכתפיים רחבות, ללסת מרשימה ולמראה קשוח מסתתר מאבק עמוק יותר על דימוי הגבריות בפוליטיקה האמריקאית. טראמפ בנה לאורך השנים את תדמיתו הציבורית סביב כוח, ביטחון עצמי, תחרותיות ונכונות להתעמת עם יריבים. גם כאשר הוא בוחן מועמדים לפי הופעתם, הוא למעשה מנסה לשייך להם תכונות שהוא מעריך, כמו עוצמה, סמכות וביטחון עצמי.
דפוס הפעולה הזה מוכר היטב מתקופת הקמפיין הנשיאותי הראשון שלו. טראמפ הדביק ליריביו כינויים שהתייחסו לאופיים, להתנהגותם ולעיתים גם למראה שלהם. הסנאטור מרקו רוביו, למשל, הפך בפיו ל"מרקו הקטן", בעוד ג'ב בוש זכה לכינוי שהציג אותו כאדם חסר אנרגיה. הכינויים הקצרים והקליטים הפכו לחלק בלתי נפרד מהקמפיין, והתקשורת חזרה עליהם שוב ושוב.
כעת, במערכת הבחירות של 2026, נראה שהנשיא לוקח את אותה שיטה צעד נוסף קדימה. במקום להסתפק בהדבקת כינויים ליריבים, הוא מחלק ציונים לא רשמיים למועמדים על פי הופעתם. מי שנראה בעיניו חזק, נאה וגברי זוכה לשבחים; מי שאינו מתאים לתדמית הזאת עלול להפוך למושא ללעג.
התופעה אינה מוגבלת למפלגה הרפובליקנית. גם הדמוקרטים עוסקים יותר ויותר בשאלה כיצד להציג גבריות במערכת הבחירות. ניתוח של סוכנות הידיעות אי-פי הצביע על כך שמועמדים דמוקרטים מנסים להתמודד עם התדמית שהרפובליקנים מייחסים להם, בין היתר באמצעות הדגשת שירות צבאי, פעילות ספורטיבית, עבודת כפיים וניסיון אישי מחוץ לפוליטיקה.
במסגרת המאבק הזה ספג גם טלאריקו מטקסס התקפות מצד רפובליקנים שכינו אותו בעל רמת טסטוסטרון נמוכה. במקום להתעלם מהעלבונות, ניסו הדמוקרטים להפוך אותם לבדיחה על חשבון התוקפים. הקמפיין של טלאריקו אף החל למכור חולצות עם כינוי לעגני שהודבק לו, בניסיון להציג את המועמד כמי שאינו נבהל מהתקפות אישיות.
חוקרת מדע המדינה ביירה ריינגולד הסבירה כי בעבר עסקו דיונים על מגדר בפוליטיקה בעיקר באופן שבו נשים מועמדות צריכות להציג את עצמן. כיום, לדבריה, קיים לחץ גובר גם על מועמדים גברים להוכיח שהם מתאימים לדימויים מסוימים של גבריות. במערכת הבחירות הנוכחית, השאלה מי נראה חזק ומי נתפס כחלש הפכה לחלק בולט מהעימות הפוליטי.
לסגנון של טראמפ יש גם שורשים עמוקים בביוגרפיה שלו. במשך שנים היה בעליה של תחרות מיס יוניברס, שבה הופעה חיצונית הייתה מרכיב מרכזי בהצלחה. בהמשך הפך לכוכב תוכנית הריאליטי "המתמחה", שבה בחן מתמודדים, דירג אותם והחליט מי ראוי להמשיך ומי יודח. גם בפוליטיקה הוא מרבה להשתמש באותה שפה של מנצחים, מפסידים, אנשים מרשימים ואנשים שאינם עומדים בציפיותיו.
תומכיו רואים בכך אחד ממקורות המשיכה שלו. בעיניהם, הנשיא אינו מדבר בשפה המעונבת של פוליטיקאים מקצועיים, אלא משתמש בהומור ישיר, לעיתים גס, כדי לתקשר עם הקהל. הבדיחות על מראה המועמדים יוצרות רגעים שהופכים במהירות לסרטונים ברשתות החברתיות ומעניקים לעצרות שלו חשיפה נוספת.
מבקריו, לעומת זאת, טוענים כי ההתמקדות בהופעה חיצונית מסיטה את תשומת הלב מהשאלות המהותיות הניצבות בפני הבוחרים. ארצות הברית מתמודדת עם יוקר מחיה גבוה, מחלוקות סביב מדיניות המכסים, מחירי אנרגיה, הגירה והשלכות המלחמה באיראן. עבור משפחות רבות, השאלות המרכזיות אינן קשורות למראהו של מועמד לסנאט אלא למחירי המזון, הדלק, הביטוח והדיור.
אוסוף עצמו מנסה להחזיר את הדיון לנושאים הללו. בעקבות ביקור טראמפ בג'ורג'יה תקף הסנאטור את מדיניות הממשל וטען כי הרפובליקנים במדינה דווקא מזכירים לבוחרים את הקשר בין הנשיא לבין העלייה ביוקר המחיה. מבחינתו, כל עצרת שבה טראמפ מקדיש זמן לדיונים על הופעתו החיצונית היא הזדמנות להדגיש את הנושאים הכלכליים שהוא מבקש להציב במרכז הקמפיין.
המאבק מתנהל כאשר השליטה בקונגרס עדיין עומדת על הפרק. הרפובליקנים מבקשים לשמור על הרוב בשני בתי המחוקקים, בעוד הדמוקרטים מקווים לנצל את חוסר שביעות הרצון של חלק מהציבור מהמצב הכלכלי וממדיניות הנשיא. התוצאה עשויה להשפיע באופן משמעותי על יכולתו של טראמפ לקדם את סדר היום שלו בשנתיים האחרונות לכהונתו.
בינתיים, טראמפ ממשיך לנסוע מעצרת לעצרת ולהעניק למועמדיו משהו שבדרך כלל אינו מופיע במצע הבחירות: חוות דעת אישית על הגוף, הפנים וההופעה שלהם. לפעמים מדובר במחמאה על כתפיים רחבות, לפעמים בהתפעלות מקו לסת, ולפעמים בהשוואה לדמות מסרט או מתוכנית טלוויזיה.
השאלה שנותרה פתוחה היא האם הבדיחות הללו מצליחות גם לשנות את דעתם של הבוחרים, או שהן בעיקר מחזקות את הקשר בין הנשיא לבין תומכיו הקיימים. אין עדיין ראיות ברורות לכך שהערות על מראה המועמדים משפיעות באופן עצמאי על תוצאות הבחירות, אך ברור שהן מצליחות למשוך תשומת לב תקשורתית.
ב-3 בנובמבר יגיעו מיליוני אמריקאים לקלפיות ויצביעו למועמדים שישפיעו על עתיד המדינה. עד אז, טראמפ ממשיך לנהל מערכת בחירות שבה תוכניות כלכליות, מאבקים אידיאולוגיים ושאלות ביטחוניות חולקים את הבמה עם נושא יוצא דופן: מי מהמועמדים נראה מספיק טוב בעיני הנשיא.
ומי שחשב שהגיע לעצרת פוליטית רגילה, גילה שטראמפ עדיין זוכר היטב כיצד מנהלים תחרות יופי. רק שהפעם, במקום הכתר של מיס יוניברס, הפרס הוא מושב בקונגרס האמריקאי.
