מיליארדים בחשבונות סודיים: התחקיר שמסבך לכאורה את קושנר ונתניהו

סיפור שנשמע כמו תסריט של מותחן ריגול בינלאומי מאיים לעורר סערה סביב אחד האנשים המשפיעים ביותר על מדיניות החוץ האמריקאית במזרח התיכון. ג'ארד קושנר, חתנו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ומי שהיה יועצו הבכיר בבית הלבן, עומד במרכזן של טענות חמורות הנוגעות לחשבונות בנק חשאיים, העברות של מיליארדי דולרים ומגעים מאחורי הקלעים בין ארצות הברית, ישראל, איחוד האמירויות וסעודיה.

הטענות פורסמו ביום חמישי, 22 באוקטובר, במגזין "ואניטי פייר", במסגרת קטע מספרו החדש של העיתונאי החוקר מתיו קול, "נסיכים וגנבים", העוסק ביחסיו של קושנר עם שליט איחוד האמירויות, מוחמד בן זאיד. הפרסום מבוסס על מקורות מודיעיניים ואנשים שלטענת המחבר הכירו את ההסדרים הפיננסיים. עם זאת, הטענות לא אומתו באופן עצמאי, לא הוצגו לציבור מסמכים בנקאיים המאשרים את החשבונות המתוארים, וקושנר מכחיש אותן באופן מוחלט.

תחילתו של הסיפור, על פי קול, בסוף 2017, כאשר שירות המודיעין הצבאי ההולנדי הצליח לגייס האקר רוסי שפעל בשירות המודיעין הצבאי של רוסיה. במסגרת הגישה שקיבלו ההולנדים למידע שנאסף בידי הרוסים, הם גילו דבר מפתיע: צילומי מסך ממכשיר האייפון של ג'ארד קושנר, שהיה אז אחד האנשים הקרובים ביותר לנשיא האמריקאי.

אחד המקורות המצוטטים בספר מייחס לקושנר רצון למצוא מסלולים מהירים לקידום יעדיו הדיפלומטיים. על פי אותו מקור, קושנר ביקש לקדם את האינטרסים של הנהגת האמירויות בממשל טראמפ, בתמורה להשתתפות במנגנון המימון הנטען. זוהי טענה על מניע ועל התנהלות, ולא עובדה שהוכחה.

לטענת התחקיר, בתחילת 2018 הצליחו אנשי המודיעין ההולנדי לנצל פרצת אבטחה במכשיר ולהגיע למצב שבו יכלו לצפות במסך שלו בזמן השימוש. כך, לפי הפרסום, נחשפו גם לפעילות פיננסית שלא הייתה אמורה להיות נגישה לגורמים זרים. בין היתר זיהו התחברות לחשבון בנק בדובאי שאליו הגיעו מאות מיליוני דולרים באמצעות בנק באזרבייג'ן.

החשבון, המכונה בתחקיר "אלפא", התנהל בבנק פירסט אבו דאבי, הגדול באיחוד האמירויות. לפי קול, מאז 2017 הועברו אליו כ-750 מיליון דולר שמקורם בסעודיה ובאיחוד האמירויות. הכספים, לטענת המקורות המצוטטים בספר, נועדו לממן מהלכים הקשורים למדיניות החוץ האזורית, מחוץ למסלולי התקצוב והמימון הרגילים.

אחד הפרטים החשובים ביותר הוא שקושנר, גם לפי הטענות שפורסמו, לא היה בעל החשבון. החשבון השתייך לקרן צדקה אמירתית בשם וטני אל-אמאראת, אך העיתונאי טוען כי קושנר הוגדר כאחד ממורשי החתימה בו. משמעות הדבר, אילו אומתה הטענה, הייתה אפשרות לבצע פעולות בחשבון אף שהכספים לא נרשמו על שמו.

הספר מייחס לקרן הצדקה תפקיד נוסף: על פי מקורותיו, היא שימשה גם להעברת כספים לפעילות צבאית ומודיעינית חשאית של איחוד האמירויות במדינות אחרות. קול טוען כי המבנה הפיננסי הזה אפשר להעביר סכומי כסף גדולים תוך צמצום החשיפה והפיקוח. אין בפרסום ראיה פומבית לכך שקושנר עצמו ביצע העברות למימון פעולות כאלה.

אבל החלק הרגיש במיוחד מבחינת הקהל הישראלי מגיע בהמשך. לטענת הספר, באביב 2018 העביר מוחמד בן זאיד כמיליארד דולר נוספים, דרך אזרבייג'ן, לחשבון בישראל. החשבון השני, המכונה "בטא", הוצג לכאורה כחשבון ממשלתי בבנק ישראל.

על פי אדם שלטענת קול עודכן בפרטי החשבון, ראש הממשלה בנימין נתניהו עודד את קושנר להפקיד את הכספים במסגרת בנקאית ממשלתית. התחקיר אף טוען כי נתניהו ביקש שקושנר יעדכן אותו לפני ביצוע העברות מהחשבון, וכי מסרים בנושא הועברו באמצעות שגריר ארצות הברית בישראל באותה תקופה, דייוויד פרידמן.

אלה טענות בעלות משמעות חריגה. בנק ישראל אינו בנק מסחרי המנהל חשבונות פרטיים רגילים, ומנגנוני הפעילות שלו שונים מאלה של בנקים המשרתים לקוחות מן הציבור. אם אכן התקיים הסדר כמתואר, הוא היה מעורר שאלות לגבי הסמכות להחזיק בכספים, הפיקוח עליהם וזהות הגורמים שהיו רשאים להורות על העברתם. אלא שבשלב זה עצם קיומו של החשבון הנטען לא הוכח.

פרידמן דוחה בתוקף את הדברים. בתגובה שנכללה בפרסום הוא הבהיר שאין לו כל ידיעה על כספים מאיחוד האמירויות שהועמדו לרשות קושנר, וכי הטענות בדבר מעורבותו האישית או העברת מסרים מטעמו אינן נכונות. גם עורכי דינו של קושנר מסרו כי הוא אינו מכיר חשבון כזה וכי החשבונות המתוארים בתחקיר כלל לא התקיימו.

על פי הספר, ההסדרים הכספיים לכאורה היו קשורים למערכת היחסים שנרקמה בין קושנר לבין הנהגות איחוד האמירויות וסעודיה, בתקופה שבה ממשל טראמפ ביקש לקדם מהלך מדיני רחב במזרח התיכון. קושנר מילא בהמשך תפקיד מרכזי בגיבוש הסכמי אברהם, שהביאו לנרמול היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות ולמדינות נוספות ב-2020.

אחד המקורות המצוטטים בספר מייחס לקושנר רצון למצוא מסלולים מהירים לקידום יעדיו הדיפלומטיים. על פי אותו מקור, קושנר ביקש לקדם את האינטרסים של הנהגת האמירויות בממשל טראמפ, בתמורה להשתתפות במנגנון המימון הנטען. זוהי טענה על מניע ועל התנהלות, ולא עובדה שהוכחה.

הספר מתאר גם הסדר פיננסי שלישי, שלכאורה נועד לממן היערכות ביטחונית של ישראל להגנה על איחוד האמירויות מפני מתקפה איראנית משמעותית. לדברי המחבר, הכספים הועברו במסגרת ההתחממות החשאית ביחסים בין שתי המדינות, עוד לפני שהקשרים ביניהן נחשפו במלואם לציבור.

השאלה המשפטית המרכזית שמעלה התחקיר היא האם עובד בכיר בבית הלבן היה רשאי להחזיק בגישה לחשבון המקושר לממשלה זרה, והאם גישה כזאת, אם התקיימה, הייתה חייבת בדיווח לרשויות האמריקאיות. קושנר אמנם לא קיבל שכר עבור תפקידו כיועץ בכיר לנשיא, אך היה כפוף לחובות אתיקה ולכללי גילוי פיננסי החלים על עובדי ממשל.

קול מצטט ארבעה בכירים לשעבר בממשל טראמפ, בהם אנשי ביטחון לאומי ומודיעין, שאמרו כי לא ידוע להם על אישור נשיאותי שהעניק לקושנר סמכות לפעול בחשבון בנק של ממשלה זרה. עם זאת, היעדר ידיעה של אותם בכירים אינו מוכיח שלא ניתן אישור כזה.

עורכי דינו של קושנר הבהירו כי הוא לא הגיע להסדרים עם מנהיגים או בעלי תפקידים במדינות זרות ללא הסכמת נשיא ארצות הברית, וכי פעולותיו נעשו לטובת האינטרסים האמריקאיים ובהתאם לחוק. הם דחו גם את הטענה שהייתה לו זיקה לחשבון הבנק, לקרן האמירתית או לגורמים שניהלו אותה.

הפרסום מעורר עניין גם בגלל ההשלכות האפשריות של חדירת גורמי מודיעין זרים לטלפון של איש ממשל בכיר. אם התיאור של קול מדויק, מידע רגיש הנוגע למגעים מדיניים ולפעילות פיננסית היה חשוף במשך תקופה לגורמים רוסיים והולנדיים. גם טענה זו מבוססת בשלב זה על התחקיר, ולא על אישור פומבי של שירותי המודיעין המעורבים.

קושנר נמצא במשך שנים בצומת יוצא דופן של קשרים משפחתיים, מדיניים ועסקיים. הוא חתנו של טראמפ, בעל ניסיון בפעילות נדל"ן והשקעות, ואחד האדריכלים המזוהים ביותר עם מאמצי הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב. דווקא משום כך, הטענות על עירוב אפשרי בין פעילות מדינית לבין מנגנונים פיננסיים חשאיים מעוררות שאלות הנוגעות לשקיפות ולפיקוח על עבודת הדרגים הבכירים בממשל.

אבל יש להדגיש את הגבול בין שאלות לבין ממצאים מוכחים. נכון למועד הפרסום, אין מדובר בהכרעה שיפוטית, בכתב אישום או בממצא רשמי שקובע כי קושנר ניהל חשבונות סודיים או קיבל כספים שלא כדין. התחקיר מציג גרסה מפורטת של מקורותיו, בעוד שקושנר ופרידמן דוחים את ההאשמות הנוגעות להם.

נותרה גם שאלה רחבה יותר: כיצד ניתן יהיה לבדוק את הטענות הנוגעות להעברות כספים בין מדינות, לקרנות ממשלתיות ולחשבונות בנק שחלקם, על פי הספר, פעלו תחת מעטה חשאיות? תשובה מחייבת ראיות בנקאיות, מסמכים רשמיים או בדיקה מוסמכת, ולא רק עדויות אנונימיות.

בינתיים, פרסום הקטע מתוך "נסיכים וגנבים" מציב מחדש באור הזרקורים את המגעים החשאיים שליוו את השינויים במזרח התיכון בתקופת ממשל טראמפ הראשון. השאלה אם מאחורי הדיפלומטיה התקיימה גם מערכת כספית נסתרת נותרת פתוחה - והפער בין התיאור החמור שמציג העיתונאי לבין ההכחשות הנחרצות של המעורבים הוא לב הסיפור.