אשרת שהייה באמריקה למכירה: אלפי מהגרים שילמו כדי שישדדו אותם - וקיבלו כרטיס כניסה למדינה

לכאורה, זה נראה כמו עוד שוד מזוין באחת מחנויות הנוחות האמריקניות. אדם נכנס לחנות, שולף מה שנראה כמו אקדח, מאיים על הנוכחים ודורש כסף. העובדים נבהלים, השודד נמלט, והמשטרה מוזעקת למקום. אלא שמאחורי האירועים האלה הסתתרה תעשייה שלמה שבה כמעט כולם ידעו מראש מה עומד לקרות. השודד קיבל תשלום, בעל העסק קיבל כסף, וגם הקורבן שילם אלפי דולרים כדי להשתתף בהצגה.

המטרה לא הייתה לשדוד כסף או סחורה. המטרה הייתה להשיג אשרת שהייה בארצות הברית.

ביום חמישי, 22 באוקטובר, גזר בית משפט פדרלי בשיקגו שנתיים מאסר על פארת נאי, בן 29 מוודרידג' שבפרברי העיר, לאחר שהודה בקשירת קשר לביצוע הונאת אשרות כניסה. בנוסף נגזר עליו קנס של 50 אלף דולר. לפי משרד המשפטים האמריקני, נאי עמד במרכזה של רשת שהפיקה מאות מעשי שוד מבוימים ברחבי ארצות הברית במשך כשנתיים, וגבתה מאלפי משתתפים סכומים שנעו בין 5,000 ל-30 אלף דולר לאדם.

השיטה התבססה על מסלול הגירה חוקי שנועד להגן על קורבנות של עבירות חמורות. החוק האמריקני מאפשר לאזרחים זרים שנפגעו מעבירות מסוימות, וסייעו או מוכנים לסייע לרשויות החקירה, להגיש בקשה למעמד מיוחד המכונה אשרת יו. המסלול נועד לעודד קורבנות לדווח למשטרה ולשתף פעולה עם החוקרים בלי לחשוש שמעמדם במדינה יסכן אותם.

נאי ושותפיו הבינו שאפשר לנצל את המנגנון הזה באמצעות יצירת קורבנות שלא היו קורבנות כלל.

נאי גייס אנשים שרצו להגיש בקשות למעמד חוקי, תיאם את הגעתם לעסקים שנבחרו מראש ושילם לבעלי המקומות כדי שיאפשרו להשתמש בהם כזירות שוד. במקביל גייס אנשים שיגלמו את השודדים, סיפק להם הוראות ותיאם את מהלך האירוע. המשתתפים שהתחזו לקורבנות קיבלו הדרכה כיצד להתנהג במהלך השוד ומה לעשות אחריו. בצילום: תחעוד אחד ממעשי בשוד המבויימים 

לפי התביעה, בין השנים 2022 ל-2024 ארגן נאי מעשי שוד מדומים בבתי קפה, מסעדות מזון מהיר, חנויות משקאות ותחנות דלק. המבצעים התקיימו בשיקגו ובפרבריה, ובהם לומברד, אלמווד פארק, סנט צ'ארלס, היקורי הילס, ריבר גרוב, לייק וילה וסאות' הולנד. החקירה חשפה פעילות גם במדינות אחרות, לרבות לואיזיאנה וטנסי.

נאי גייס אנשים שרצו להגיש בקשות למעמד חוקי, תיאם את הגעתם לעסקים שנבחרו מראש ושילם לבעלי המקומות כדי שיאפשרו להשתמש בהם כזירות שוד. במקביל גייס אנשים שיגלמו את השודדים, סיפק להם הוראות ותיאם את מהלך האירוע. המשתתפים שהתחזו לקורבנות קיבלו הדרכה כיצד להתנהג במהלך השוד ומה לעשות אחריו.

כאשר השודד המדומה נכנס למקום, הוא הציג מה שנראה כנשק חם, ניגש לקורבנות המדומים ודרש כסף או רכוש. לאחר האירוע פנו המשתתפים לרשויות החוק והגישו מסמכים שנועדו לאשר כי נפלו קורבן לעבירה פלילית וכי סייעו בחקירתה.

האישור המשטרתי היה שלב מרכזי בתהליך. באמצעותו יכלו המשתתפים להגיש בקשות לרשות האזרחות וההגירה האמריקנית ולהציג את עצמם כקורבנות הזכאים למסלול ההגירה המיוחד. חשוב להדגיש כי עצם הגשת הבקשה אינה מבטיחה קבלת אשרה, ומשרד המשפטים לא פרסם כמה מהמשתתפים הצליחו בסופו של דבר לקבל מעמד חוקי באמצעות התרמית.

החקירה העלתה כי חלק ממעשי השוד תוכננו כך שייראו משכנעים ככל האפשר. בחלק מהמקרים, לפי דיווחים מקומיים, השודדים המדומים אף הכו משתתפים כדי ליצור רושם של תקיפה אמיתית. אולם באחד האירועים הפכה ההצגה למסוכנת באופן ממשי.

ביולי 2023, במהלך שוד מבוים בחנות משקאות בשכונת באקטאון בשיקגו, נפלט על פי דיווח מקומי כדור מנשקו של אחד המשתתפים. עובד בחנות נפגע בבטנו ונפצע באורח קשה. האירוע המחיש כי גם כאשר השוד תוכנן מראש, אנשים שלא בהכרח היו שותפים לכל פרטי המזימה עלולים להיפגע.

החקירה הפדרלית החלה לחשוף את הרשת, ובמאי 2024 הוגש כתב אישום נגד נאי וחמישה מעורבים נוספים. בין הנאשמים היו קיוון יאנג, שלפי התביעה סייע בארגון מעשי השוד, וכן ארבעה אנשים שהואשמו בכך שתיאמו את השתתפותם כקורבנות מדומים כדי להגיש בקשות הגירה.

מאז הורשעו כל ששת המעורבים שנכללו בחקירה הפדרלית. נאי הודה באשמה בתחילת 2026, והתביעה הציגה אותו כדמות המרכזית בתוכנית, שאחראית כמעט לכל מאות האירועים שיוחסו לרשת.

במזכר שהגיש לבית המשפט כתב התובע הפדרלי סקיב מוחמד חוסיין כי נאי פגע באופן משמעותי בתוכנית ההגירה שנועדה להגן על אוכלוסייה פגיעה במיוחד: אזרחים זרים שנפלו קורבן לעבירות חמורות ונזקקים להגנת הרשויות.

דווקא גזר הדין עורר עניין נוסף. התביעה ביקשה להטיל על נאי שנת מאסר וקנס של 250 אלף דולר, ואילו סנגורו ביקש להסתפק בתקופת מבחן. השופטת הפדרלית מרי רולנד בחרה להטיל עליו עונש מאסר כפול מזה שביקשו התובעים, לצד קנס נמוך יותר.

הפרשה מעוררת שאלות גם לגבי השימוש במשאבי המשטרה. בכל פעם שדווח על שוד מבוים, שוטרים וחוקרים נדרשו לטפל באירוע שהוצג כעבירה אמיתית. המשמעות הייתה בזבוז זמן חקירה, שימוש במערכות אכיפת החוק והגשת מסמכים כוזבים לרשויות ההגירה.

מבחינת משרד המשפטים, הנזק חורג בהרבה מהכסף שנאי גבה מלקוחותיו. כאשר אנשים מצליחים להציג עצמם כקורבנות באמצעות אירועים מבוימים, הם פוגעים באמינותו של מסלול שנועד לסייע למי שנפגעו באמת מאלימות ומעבירות חמורות.

אחרי מאות מעשי שוד ואלפי משתתפים, התעשייה שניהל נאי הסתיימה בהרשעה ובמאסר. אבל הפרט החריג ביותר בפרשה נותר כמעט בלתי נתפס: במדינה שבה אנשים חוששים מדי יום להיקלע לשוד מזוין, היו מי שהסכימו לשלם עשרות אלפי דולרים רק כדי שמישהו יכוון לעברם אקדח - והמשטרה תאמין שזה אמיתי.