ניו יורק: חרדי תקף ילדה בת שבע בבית הכנסת ויצא לחופשי - עכשיו הוא נשלח ל-30 שנות מאסר

שתי הרשעות קודמות בעבירות מין נגד ילדים, שני עונשי מבחן, ואפס שנות מאסר. במשך שנים הצליח ג'וזף גרונוולד, תושב ברוקלין בן 34, להישאר מחוץ לכלא אף שהורשע בפגיעה מינית בקטינים, כולל ילדה בת שבע שהותקפה בתוך בית כנסת. השבוע הגיעה מערכת המשפט הפדרלית למסקנה שהסכנה שהוא מציב לילדים מחייבת תגובה אחרת לחלוטין: 30 שנות מאסר בכלא הפדרלי.

גזר הדין ניתן ביום חמישי, 22 באוקטובר, בבית המשפט הפדרלי בברוקלין, ופרטיו פורסמו ביום שני. השופטת נינה מוריסון גזרה על גרונוולד את העונש לאחר שהודה באוגוסט האחרון בשלושה סעיפי אישום הקשורים לשידול קטינים להעביר אליו תכנים מיניים ולהחזקה וקבלה של חומרי פגיעה מינית בילדים.

אלא שמאחורי גזר הדין מסתתרת פרשה מטרידה במיוחד, שמעלה שאלות קשות על התנהלות מערכת המשפט בניו יורק ועל ההגנה על ילדים בתוך מוסדות קהילתיים ודתיים. מתברר כי כאשר גרונוולד ביצע את העבירות האחרונות, הוא כבר היה עבריין מין רשום במדינת ניו יורק, לאחר שהורשע פעמיים בתקיפה מינית של ילדים.

העובדה שהאירוע התרחש בתוך בית כנסת מוסיפה לפרשה ממד קשה במיוחד. מדובר במקום שאמור לשמש עבור ילדים ובני משפחותיהם מרחב בטוח של תפילה, לימוד ופעילות קהילתית. במקרה הזה, על פי מסמכי בית המשפט, המוסד הדתי הפך לזירה שבה עבריין מין מורשע רדף אחרי קורבן קטין.

ההרשעה הראשונה, משנת 2019, הייתה בעקבות פגיעה מינית בילדה בת שבע בתוך בית כנסת. למרות חומרת המעשה וגילה הצעיר של הקורבן, בית המשפט המדינתי גזר עליו עשר שנות מבחן, ללא מאסר בפועל.

אבל זה לא היה המקרה היחיד. בזמן שההליך המשפטי בפרשת הילדה עדיין התנהל, גרונוולד פגע מינית גם בנער בן 13. לפי מסמכי התביעה, הוא ניצל את הנער באמצעות הצעת טלפון סלולרי ואפשרות להשתמש בכרטיס החיוב שלו. גם במקרה הזה הודה בעבירת מין, וגם הפעם לא נשלח לכלא. העונש שנגזר עליו היה שלוש שנות מבחן בלבד.

שתי ההרשעות הללו היו אמורות להציב את גרונוולד תחת פיקוח הרשויות. בפועל, כך עולה מהפרשה החדשה, הן לא מנעו ממנו להמשיך לחפש קורבנות צעירים.

בין מרץ לדצמבר 2023 יצר גרונוולד קשר עם שני נערים באמצעות רשתות חברתיות ואפליקציות מסרים. הוא היה אז בן 31, וכבר נשא עמו עבר פלילי בעבירות מין נגד קטינים. למרות זאת, הוא המשיך לפנות לילדים ולבקש מהם תמונות בעלות אופי מיני.

אחד הקורבנות היה נער בן 14, שהתביעה זיהתה במסמכי בית המשפט בשם הבדוי ג'ון דו 1, כדי להגן על פרטיותו. גרונוולד יצר עמו קשר באמצעות אפליקציית טלגרם. במהלך ההתכתבות הוא וידא שהנער קטין, ובכל זאת ביקש ממנו לשלוח תמונה מינית.

הנער נענה לבקשה, ובהמשך גילה שהתמונה הועברה ללא ידיעתו וללא הסכמתו לקבוצת שיחה שבה השתתפו אנשים נוספים. המידע הזה הפך לחלק מדפוס האיומים שהפעיל עליו גרונוולד.

ביוני 2023 החריפה ההתנהגות. גרונוולד החל לאיים על הנער, ובאחת ההודעות רמז כי נערים אחרים סיפרו לו דברים עליו וכי הוא נמצא בצרות. למחרת התרחש אירוע מטריד במיוחד: לפי מסמכי התביעה, גרונוולד רדף אחרי הנער בתוך בית הכנסת שבו התפלל.

לאחר האירוע שלח לו הודעה נוספת ובה איים ליצור קשר עם אמו. הוא הבהיר לנער שמספר הטלפון שלה נמצא ברשותו ושבכוונתו לספר לה הכול. האיום נועד, לפי התיאור במסמכים, להפעיל לחץ על הילד באמצעות הפחד מפני חשיפת ההתכתבויות בפני משפחתו.

העובדה שהאירוע התרחש בתוך בית כנסת מוסיפה לפרשה ממד קשה במיוחד. מדובר במקום שאמור לשמש עבור ילדים ובני משפחותיהם מרחב בטוח של תפילה, לימוד ופעילות קהילתית. במקרה הזה, על פי מסמכי בית המשפט, המוסד הדתי הפך לזירה שבה עבריין מין מורשע רדף אחרי קורבן קטין.

במקביל פעל גרונוולד מול קורבן נוסף, נער אחר שזוהה במסמכים בשם הבדוי ג'ון דו 2. הקשר ביניהם התנהל באמצעות אינסטגרם וכלל אלפי הודעות. גרונוולד ביקש גם ממנו תמונות מיניות, אף שידע כי מדובר בקטין.

בשלב מסוים אף הציג את עצמו בפני הנער כבן 18, למרות שהיה מבוגר ממנו בשנים רבות. המטרה של הצגת הגיל הכוזב לא פורטה באופן מלא בהודעת התביעה, אך ברור כי היא הייתה חלק מהאופן שבו התנהל הקשר עם הקורבן.

כאשר החוקרים תפסו מכשירים אלקטרוניים שהיו ברשותו, הם מצאו בהם חומרי פגיעה מינית נוספים בילדים, שכללו תמונות וסרטונים של קטינים אחרים. הממצאים הוסיפו לחומרת התיק הפדרלי שהתנהל נגדו.

הפרשה נחקרה בידי כוח משימה משותף של האף-בי-איי ומשטרת ניו יורק, המתמקד בניצול ילדים ובסחר בבני אדם. החוקרים אספו ראיות דיגיטליות, בחנו את ההתכתבויות והצליחו לבסס את התיק שהוביל להודאתו של גרונוולד.

באוגוסט 2026 הודה גרונוולד באישומים הפדרליים. בכך התייתר הצורך במשפט מלא, אך נותרה שאלת העונש. התביעה הדגישה את עברו הפלילי, את מספר הקורבנות ואת העובדה שהמשיך לבצע עבירות לאחר שכבר הורשע בתקיפות מיניות של ילדים.

התובע הפדרלי של המחוז המזרחי של ניו יורק, ג'וזף נוצ'לה הבן, לא הסתיר את עמדתו. לדבריו, גרונוולד הוכיח שהוא מהווה סכנה חמורה לילדים, וגזר הדין נועד להגן על הציבור מפני עבריין מין שחזר ופגע בקטינים.

התובע גם מתח ביקורת על העונשים שנגזרו על גרונוולד בעבר. הוא הדגיש כי שתי ההרשעות הקודמות בעבירות מין נגד ילדים הסתיימו בעונשי מבחן בלבד, וכי העונשים הללו לא הרתיעו אותו מלבצע עבירות נוספות.

זוהי אולי הנקודה המקוממת ביותר בפרשה: עבריין מין מורשע, שכבר פגע בילדה בת שבע ובנער בן 13, המשיך להסתובב חופשי וליצור קשר עם קטינים נוספים. רק לאחר פתיחת ההליך הפדרלי הגיע העונש המשמעותי הראשון של מאסר ממושך.

ג'יימס ברנקל הבן, בכיר במשרד האף-בי-איי בניו יורק, התייחס גם הוא לגזר הדין. לדבריו, שום עונש אינו מסוגל למחוק את הפגיעה שנגרמה לקורבנות, אך שלושים שנות המאסר מבטיחות שגרונוולד לא יוכל להמשיך ולפגוע בילדים מחוץ לכלא במשך עשרות השנים הקרובות.

החקירה והעמדתו לדין נערכו במסגרת תוכנית פדרלית בשם "ילדות בטוחה", שהוקמה בשנת 2006 במטרה להתמודד עם ניצול מיני של ילדים, ובפרט עם עבירות המבוצעות באמצעות האינטרנט. התוכנית משלבת פעילות של תובעים פדרליים, האף-בי-איי, משטרות מקומיות וגופים נוספים העוסקים באיתור קורבנות ובחקירת עבריינים.

המקרה של גרונוולד ממחיש כיצד עבירות מין נגד ילדים יכולות להתרחש במקביל בשני עולמות: במפגשים פיזיים בתוך הקהילה, ובאמצעות אפליקציות מסרים ורשתות חברתיות. במקרה שלו, גם הסביבה הקהילתית וגם המרחב הדיגיטלי שימשו זירות שבהן פגע בילדים או איים עליהם.

עבור משפחות יהודיות בברוקלין ובקהילות נוספות בניו יורק, ההרשעה הראשונה בתוך בית הכנסת והאירוע שבו רדף אחרי נער בבית כנסת אחר מעוררים שאלות על ההגנה על קטינים במוסדות דתיים. עם זאת, הרשויות לא טענו שבתי הכנסת עצמם היו שותפים למעשיו, ואין במסמכים שפורסמו ראיות לכך שהנהלותיהם ידעו על העבירות או אפשרו אותן.

הפרשה מדגישה גם את החשיבות של מנגנוני דיווח ברורים, בדיקות רקע ופיקוח על מבוגרים הבאים במגע עם ילדים, לצד מודעות לסיכונים הנוצרים כאשר עברייני מין משתמשים ברשתות חברתיות כדי ליצור קשר עם קטינים.

כעת, לאחר גזר הדין, גרונוולד צפוי לבלות את שלושת העשורים הבאים בכלא הפדרלי. כשהוא יגיע לגיל 64, אם ירצה את מלוא התקופה שנגזרה עליו, הקורבנות שהיו ילדים בעת ביצוע העבירות כבר יהיו מבוגרים.

אלא שהשאלה שנותרת פתוחה אינה נוגעת רק לאורך העונש החדש, אלא גם למה שאירע שנים קודם לכן. כיצד הצליח אדם שהורשע פעמיים בפגיעה מינית בילדים להמשיך לפעול מחוץ לכלא, ומה היה אפשר לעשות אחרת כדי למנוע את הפגיעה בקורבנות הבאים?

עבור התביעה הפדרלית, התשובה כעת היא עונש מאסר כבד שנועד להרחיק אותו מהציבור. עבור הילדים שנפגעו, ובני משפחותיהם, גזר הדין מסיים פרק משפטי משמעותי, אך אינו מוחק את המעשים שהובילו אליו.