הסכנה מסתתרת בסלט: אמריקה כמעט לא בודקת את המזון המיובא

מיליוני אמריקאים נכנסים מדי יום לסופרמרקט, ממלאים את עגלת הקניות בעגבניות, חסה, פלפלים, פירות יער וירקות טריים, ומניחים שהמזון שהם רוכשים עבר את הבדיקות הנדרשות לפני שהגיע למדפים. אלא שתחקיר חדש של הוושינגטון פוסט חושף מציאות מטרידה: חלק עצום מהתוצרת החקלאית הטרייה המיובאת לארצות הברית מגיע ממתקנים שבהם פקחים פדרליים כמעט שלא ביקרו מעולם.

התחקיר, שפורסם השבוע, מבוסס על ניתוח נתונים של רשות המזון והתרופות האמריקאית, האף-די-איי, האחראית בין היתר לפיקוח על בטיחות המזון. העיתון הצליב לראשונה נתוני יבוא וביקורות במתקנים זרים המייצרים ומעבדים פירות וירקות המיועדים לשוק האמריקאי. הממצאים מעלים שאלות קשות לגבי יכולתה של ארצות הברית להבטיח את בטיחות המזון שהיא מייבאת בהיקפים הולכים וגדלים.

לפי התחקיר, מאז שנת 2009 בדקה הרשות רק 7.6 אחוזים מהמתקנים הזרים האחראים ל-90 אחוזים ממשלוחי התוצרת החקלאית הטרייה המגיעים לארצות הברית. במילים אחרות, יותר מ-92 אחוזים מהמתקנים הללו לא עברו באותה תקופה ביקורת פיזית של הרשות האמריקאית.

המצב מדאיג במיוחד במקסיקו, שהפכה לספקית המרכזית של פירות וירקות טריים לארצות הברית. על פי הנתונים, רק כשני אחוזים מהמתקנים המקסיקניים המייצאים תוצרת חקלאית לארצות הברית נבדקו בידי פקחים אמריקאים מאז 2009. מדובר במדינה שממנה מגיעים מדי שנה ירקות, פירות יער, פלפלים ומוצרים נוספים הנמכרים בכל רשתות המזון הגדולות.

לפי התחקיר, מאז שנת 2009 בדקה הרשות רק 7.6 אחוזים מהמתקנים הזרים האחראים ל-90 אחוזים ממשלוחי התוצרת החקלאית הטרייה המגיעים לארצות הברית. במילים אחרות, יותר מ-92 אחוזים מהמתקנים הללו לא עברו באותה תקופה ביקורת פיזית של הרשות האמריקאית.

התלות האמריקאית ביבוא מזון רק הולכת ומעמיקה. לפני כשני עשורים הגיעו מחוץ לארצות הברית כ-17 אחוזים מהירקות הטריים שנצרכו במדינה וכ-46 אחוזים מהפירות הטריים. כיום השיעורים עומדים על כ-34 אחוזים מהירקות ו-59 אחוזים מהפירות. המשמעות היא שחלק הולך וגדל מהמזון המונח על שולחן האוכל האמריקאי גדל ועובד במדינות אחרות.

עבור הצרכנים בקליפורניה, ובהם עשרות אלפי משפחות ישראליות בלוס אנג'לס ובעמק סן פרננדו, מדובר בנושא בעל משמעות יומיומית. השווקים והרשתות באזור מציעים לאורך כל השנה מבחר עצום של תוצרת טרייה, וחלק ניכר ממנה מיובא ממקסיקו וממדינות נוספות. הנוחות הזאת מאפשרת לקנות פירות וירקות גם מחוץ לעונה המקומית, אך היא מחייבת מערכת פיקוח המסוגלת להתמודד עם שרשרת אספקה בינלאומית ומורכבת.

החשש אינו תיאורטי בלבד. בקיץ האחרון התמודדה ארצות הברית עם אחת מהתפרצויות מחלות המעיים הגדולות שידעה, לאחר שחסה מסוג אייסברג שיובאה ממקסיקו נקשרה להדבקה בטפיל בשם ציקלוספורה. לפי הרשויות הפדרליות, בהתפרצות הזאת נדבקו 12,883 בני אדם ב-21 מדינות, לפחות 570 אושפזו ושני מקרי מוות במישיגן נקשרו לאירוע.

החסה החשודה הגיעה מחברת טיילור פארמס דה מקסיקו, שמוצריה הופצו לעסקים ולרשתות מזון בארצות הברית. במסגרת החקירה נאספו דגימות מים וסביבה במתקנים הקשורים לייצור ולעיבוד החסה. שתי דגימות נמצאו חיוביות לטפיל: אחת ממכל מי שפכים במתקן העיבוד ואחת מתעלת ניקוז באזור גידול החסה.

עם זאת, הרשויות הדגישו כי לא הצליחו לקבוע בוודאות כיצד אירע הזיהום. ההתפרצות הסתיימה בספטמבר, והחקירה נסגרה בתחילת אוקטובר, אך המקרה המחיש עד כמה קשה לאתר את מקור הזיהום לאחר שהתוצרת כבר נקטפה, נארזה, הועברה מעבר לגבול ונצרכה בידי הציבור.

אחת הבעיות המרכזיות היא שפירות וירקות רבים נאכלים ללא בישול. בניגוד למזון שעובר חימום משמעותי, חסה, מלפפונים, עגבניות ופירות טריים מוגשים לעיתים קרובות כפי שנרכשו, לאחר שטיפה בלבד. כאשר מים מזוהמים, ציוד לא נקי או תנאי עיבוד לקויים מאפשרים לחיידקים ולטפילים להגיע למזון, הם עלולים לשרוד עד לצלחת.

התחקיר חשף גם פער עצום בין יעדי הפיקוח שנקבעו בחוק לבין מספר הבדיקות המתבצעות בפועל. חוק שנחקק בשנת 2011 קבע יעד של 19,200 ביקורות שנתיות במתקני מזון זרים. אלא שבשנת 2025 ביצעה רשות המזון והתרופות 1,024 ביקורות בלבד, כחמישה אחוזים מהיעד.

הסיבות למצב מורכבות. כל ביקורת בחו"ל עולה בממוצע כ-38,700 דולר, והיא מחייבת כוח אדם מיומן, נסיעות, תיאומים עם הרשויות המקומיות ולעיתים גם התמודדות עם סיכונים ביטחוניים. הרשות סובלת ממחסור ממושך בפקחים ומקשיים בגיוס עובדים ושימורם. במקרים מסוימים, אזורים שבהם נמצאים מתקני ייצור נחשבים מסוכנים לנסיעה, והדבר מגביל את יכולתם של הפקחים להגיע אליהם.

מנגד, ברשות המזון והתרופות מדגישים כי מספר הביקורות הפיזיות אינו משקף את מלוא הפיקוח. האף-די-איי בודק גם משלוחי מזון בגבול, מפקח על מסמכים שמגישים יבואנים, משתף פעולה עם רשויות במדינות אחרות ומשתמש בכלים טכנולוגיים לאיתור סיכונים. במילים אחרות, העובדה שמתקן מסוים לא זכה לביקור פיזי של פקח אמריקאי אינה מוכיחה שהמזון שמגיע ממנו מסוכן.

ובכל זאת, מומחי בטיחות מזון ששוחחו עם העיתון סבורים כי היקף הביקורות הנוכחי משאיר פער משמעותי במערכת ההגנה על הצרכן. לדבריהם, בדיקות בגבול עשויות לגלות חלק מהזיהומים, אך אינן מסוגלות להחליף לחלוטין ביקורת במקומות שבהם המזון גדל ומעובד. הדרך הטובה ביותר למנוע התפרצות היא לזהות בעיות במים, בציוד ובתנאי התברואה לפני שהמוצרים יוצאים לשיווק.

הרשות ביקשה מהקונגרס תוספת תקציב של תשעה מיליון דולר להרחבת הביקורות בחו"ל, וכן סמכות לגבות אגרות ממתקני מזון זרים. לפי הערכותיה, האגרות עשויות להניב כ-71 מיליון דולר נוספים. אלא שגם במקרה של אישור תקציב נוסף, הפער בין מספר המתקנים בעולם לבין יכולת הבדיקה האמריקאית יישאר אתגר גדול.

עבור הצרכן, המסקנה אינה שיש להפסיק לאכול פירות וירקות מיובאים. תוצרת טרייה היא חלק חשוב מתזונה בריאה, ורוב המזון הנמכר בארצות הברית אינו גורם למחלות. מומלץ לשטוף פירות וירקות במים זורמים, להקפיד על ניקיון משטחי ההכנה, להפריד בין מזון גולמי למזון מוכן ולעקוב אחר הודעות רשמיות על החזרת מוצרים מהמדפים. עם זאת, שטיפה ביתית אינה מבטיחה הסרה של כל גורם מזהם.

התחקיר מציב בפני הרשויות האמריקאיות שאלה פשוטה אך מטרידה: אם ארצות הברית מייבאת היום יותר ממחצית מהפירות הטריים שהיא צורכת, האם מערכת הפיקוח שלה מסוגלת להגן על הציבור בקצב שבו המזון חוצה את הגבול? בינתיים, הממצאים מלמדים כי שרשרת האספקה העולמית צמחה במהירות רבה יותר ממערך הבדיקות שנועד לפקח עליה.