בין תבוסה להזדמנות: הפרשנים שמזהים נקודת אור במפלה הגדולה של הרפובליקנים

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

אחת הסיבות לאופטימיות, המאוד זהירה, היא שהניצחון הגדול של הדמוקרטים אינו בהכרח מעיד על מעבר עמוק של הציבור שמאלה. ניתוח שפורסם ב-Axios עוד לפני סגירת הקלפיות הצביע על פער מעניין: בעוד הדמוקרטים הובילו במרוץ לקונגרס, רק 29% מהמצביעים הרשומים החזיקו בדעה חיובית על המפלגה עצמה. כמעט שישה מכל עשרה מצביעים שהתכוונו לבחור בדמוקרטים אמרו שהמטרה העיקרית שלהם היא לעצור את טראמפ ואת המדיניות הרפובליקנית - ולא לקדם את המדיניות הדמוקרטית.

המשמעות האפשרית היא שהדמוקרטים ניצחו בעיקר כהצבעת מחאה נגד הבית הלבן, ולא משום שהציבור העניק להם בהכרח מנדט אידיאולוגי רחב. גם ביל מקינטורף, אחד הסוקרים שערכו את סקר NBC, הזהיר כי התדמית השלילית של המפלגה "לא טובה לדמוקרטים לקראת 2028". האסטרטג הדמוקרטי הוותיק ג'ים מסינה, שניהל את קמפיין ברק אובמה ב-2012, ניסח את הבעיה בצורה חדה עוד יותר: "אין לנו מסר כלכלי. ואם לא יהיה לנו אחד, לא ננצח ב-2028".

מכאן מגיע גם הטיעון המרכזי של מי שרואים בתוצאות הזדמנות לרפובליקנים: הדמוקרטים קיבלו עכשיו כוח - ולכן גם אחריות. אחרי שניהלו את הקמפיין בעיקר נגד טראמפ, הם יצטרכו בשנתיים הקרובות להוכיח שהם מסוגלים למשול, להתמודד עם יוקר המחיה ולהחזיק יחד מפלגה שסועה בין המרכז לאגף הפרוגרסיבי. במקרה של כישלון, הכעס הציבורי יכול לעבור במהירות אל הצד שמחזיק בכוח בקונגרס.

פרשנית Fox News ליז פיק טענה כי זו בדיוק "נקודת האור" האפשרית עבור הרפובליקנים. לדבריה, האגף הפרוגרסיבי צפוי ללחוץ על הנהגת המפלגה בנושאים כמו Medicare for All, הגבלת פעילות ICE והפסקת התמיכה האמריקאית בישראל. אם המחלוקות הללו יהפכו לעימות פנימי ממושך, היא מעריכה שהמומנטום שנבנה לדמוקרטים בבחירות האמצע עלול להישחק עד 2028.

הזירה הישראלית עשויה להיות אחת מנקודות המחלוקת הבולטות ביותר. כבר כיום מתנהל בתוך המפלגה הדמוקרטית מאבק בין האגף הפרוגרסיבי, שמבקש לשנות באופן משמעותי את היחסים עם ישראל, לבין דמוקרטים מתונים יותר שממשיכים לתמוך בברית בין המדינות. Axios הצביע כבר בחודשים האחרונים על כך שהוויכוח סביב ישראל הוא חלק ממשבר הזהות הרחב שהמפלגה תצטרך לפתור לקראת הבחירות לנשיאות.

גם ההיסטוריה האמריקאית מציעה סיבה להיזהר ממסקנות מהירות אחרי בחירות אמצע. ב-2010 ספג ברק אובמה תבוסה קשה כשהרפובליקנים גרפו 63 מושבים בבית הנבחרים, אך שנתיים לאחר מכן הוא נבחר מחדש לנשיאות. ניצחון גדול באמצע כהונה יכול לשקף כעס על הנשיא המכהן, בלי לקבוע בהכרח מי ינצח בבחירות הבאות לבית הלבן. פיק השוותה בין שני המקרים וטענה שהרפובליקנים צריכים להתייחס לתוצאה כקריאת השכמה - ולא כגזר דין.

יש גם הבדל משמעותי נוסף: ב-2028 טראמפ עצמו לא יהיה על פתק ההצבעה. הדמוקרטים, שבנו חלק גדול מהקמפיין הנוכחי סביב התנגדות לנשיא, יצטרכו להתמודד מול מועמד רפובליקני אחר ובמציאות פוליטית שונה לחלוטין. במקביל, הם יגיעו למרוץ כשהם נדרשים להגן על השנתיים שבהן החזיקו בכוח משמעותי בוושינגטון - ועל הבחירות שעשו בתקופה הזו.

לכן, אף שהתוצאות של 2026 הן ללא ספק מכה קשה לרפובליקנים, הן אינן בהכרח תחזית לבחירות הבאות. כפי שטוענים דיליאן ופרשנים נוספים, דווקא התבוסה עשויה לכפות על המפלגה חשבון נפש, שינוי מסרים ובחינה מחודשת של סדרי העדיפויות. במקביל, הדמוקרטים יצטרכו להוכיח שהניצחון שלהם היה יותר מהצבעת מחאה נגד טראמפ - ושיש להם קו פוליטי שיכול להחזיק גם כשהאחריות עוברת לידיהם.