הקרע מגיע לקונגרס: 12 סנאטורים דורשים לעצור את הרחבת שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל
11 סנאטורים דמוקרטים וברני סנדרס פנו להנהגת הקונגרס בדרישה למחוק מחוק הביטחון לשנת 2027 סעיפים הנוגעים לפיתוח נשק משותף ולשיתוף מודיעין עם ישראל. בראש המהלך עומד כריס ואן הולן, ולצדו בכירים במפלגה הדמוקרטית. הטענה: הקשרים הביטחוניים מעניקים לישראל השפעה מוגזמת על החלטות אמריקניות. בינתיים מדובר בדרישה פוליטית ולא בשינוי בחוק, אך המאבק חושף מחלוקת הולכת ומעמיקה בוושינגטון.
האזינו לכתבה זו
הקרע מגיע לקונגרס: 12 סנאטורים דורשים לעצור את הרחבת שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל
11.11.2026 09:00
סוכנויות הידיעות
במשך עשרות שנים נחשב שיתוף הפעולה הביטחוני בין ארצות הברית לישראל לאחד מעמודי התווך היציבים ביותר של היחסים בין שתי המדינות. גם בתקופות של מחלוקות מדיניות חריפות, בקונגרס נשמרה בדרך כלל תמיכה רחבה בפיתוח מערכות נשק משותפות, בשיתוף מודיעין ובסיוע הביטחוני לישראל. כעת, מהלך חדש של 12 סנאטורים אמריקנים מבקש להציב גבולות להרחבת השותפות הזאת.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
ביום שלישי, 10 בנובמבר, שלחו 11 סנאטורים דמוקרטים והסנאטור העצמאי ברני סנדרס מכתב להנהגת שני בתי הקונגרס, ובו דרישה להסיר מחוק ההסמכה לביטחון הלאומי לשנת התקציב 2027 שלושה סעיפים שנועדו להעמיק את שיתוף הפעולה הביטחוני והמודיעיני עם ישראל. המכתב נשלח בשלב רגיש, כאשר המחוקקים נערכים לגבש נוסח מוסכם של החוק לקראת אישורו הסופי.
בראש היוזמה עומד הסנאטור כריס ואן הולן ממרילנד, אחד המבקרים הבולטים של מדיניות ממשלת ישראל בקונגרס. לצדו חתומים גם סנאטורים בעלי מעמד משמעותי בהנהגת המפלגה הדמוקרטית, בהם פטי מארי ממדינת וושינגטון, בריאן שץ מהוואי ורון ויידן מאורגון. בין החותמים האחרים נמצאים אליזבת וורן, אד מרקי, ג'ף מרקלי, פיטר וולץ', אנדי קים, טינה סמית' ותמי דאקוורת'.
המאבק על שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לארצות הברית מגיע לקונגרס. בתמונה: הסנאטור כריס ואן הולן, מוביל המהלך
המשמעות הפוליטית של רשימת החותמים אינה מבוטלת. אין מדובר רק בסנדרס ובמחוקקים המזוהים במשך שנים עם ביקורת חריפה על ישראל. הצטרפותם של דמוקרטים בכירים, בהם מי שמיועדים לתפקידי הנהגה מרכזיים בקונגרס, מצביעה על כך שהוויכוח על היקף שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל מתנהל גם בתוך הזרם המרכזי של המפלגה.
במרכז המחלוקת עומדים סעיפים שנועדו להרחיב את שיתוף הפעולה בפיתוח טכנולוגיות ביטחוניות מתקדמות, לרבות בינה מלאכותית, סייבר ומערכות צבאיות חדשות. הסעיפים מבקשים לחזק את התיאום בין התעשיות הביטחוניות בשתי המדינות ולאפשר מסגרות משותפות למחקר, פיתוח וייצור. סעיף נוסף עוסק בהרחבת שיתוף המודיעין, ואף בהגבלת האפשרות של הממשל האמריקני לצמצם אותו ללא נימוק ביטחוני מוגדר.
לטענת הסנאטורים, מדובר במהלך החורג משיתוף פעולה רגיל בין מדינות ידידותיות. במכתבם הם מזהירים כי עיגון היחסים הטכנולוגיים בחקיקה עלול ליצור תלות ארוכת טווח של התעשייה הביטחונית האמריקנית בטכנולוגיה ישראלית, ולהקשות על ממשלים עתידיים לשנות את מדיניותם כלפי ישראל.
אחת הטענות המרכזיות שלהם נוגעת לשאלה מי יקבל את ההחלטות בעתיד. לדבריהם, אם טכנולוגיות ישראליות ישולבו באופן עמוק במערכות נשק אמריקניות, עלולה להיווצר מציאות שבה ארצות הברית תתקשה להפעיל, להעביר או לשנות מערכות מסוימות בלי להתחשב במגבלות הנובעות מההסכמים עם ישראל.
כדוגמה מציינים החותמים את המחלוקת סביב האפשרות להעביר לאוקראינה סוללות כיפת ברזל אמריקניות. לטענתם, המקרה ממחיש כיצד הסדרי שיתוף פעולה בפיתוח נשק יכולים להעניק לישראל השפעה על החלטות ביטחוניות של וושינגטון. עם זאת, מדובר בפרשנות של הסנאטורים למקרה, ולא בקביעה שכל הסכם עתידי ייצור מגבלה דומה.
המכתב אינו מסתפק בשאלות טכנולוגיות. החותמים קושרים במפורש את התנגדותם למדיניות ממשלת ישראל ברצועת עזה, בגדה המערבית ובאזורים נוספים במזרח התיכון. לדבריהם, מדיניות זו עומדת במקרים מסוימים בניגוד לאינטרסים ולערכים אמריקניים, ולכן אין מקום להעניק לממשלה הישראלית התחייבויות ביטחוניות חדשות וארוכות טווח ללא בחינה מחודשת.
ההתנגדות חריפה במיוחד בכל הנוגע לשיתוף המודיעין. נוסח החקיקה הנדון מבקש לחייב את הממשל להרחיב את העברת המידע לישראל בתחומים כמו טרור, סייבר, איומי טילים, כלי טיס בלתי מאוישים ופעילות של מדינות וארגונים עוינים. הוא גם קובע מגבלות על צמצום משמעותי של שיתוף המידע, לרבות חובת הנמקה והודעה לקונגרס.
בעיני תומכי הרחבת שיתוף הפעולה, צעדים כאלה נועדו לחזק את יכולות ההגנה של שתי המדינות ואת ההתמודדות המשותפת עם איומים אזוריים. ישראל מחזיקה ביכולות טכנולוגיות ומודיעיניות משמעותיות, ושיתוף הפעולה עמה מאפשר לארצות הברית ליהנות ממידע מבצעי ומניסיון שנצבר בהתמודדות עם איומי טילים, טרור וסייבר.
אלא שהסנאטורים החתומים על המכתב טוענים כי גם כאשר שיתוף פעולה מסוים מועיל לשני הצדדים, אסור לקבוע בחוק מנגנונים שיצמצמו את יכולתו של נשיא אמריקני לשנות את היקפו בהתאם לנסיבות. מבחינתם, הוויכוח אינו רק על ישראל, אלא גם על עצמאות קבלת ההחלטות של ארצות הברית.
המהלך בסנאט אינו מתרחש בחלל ריק. בבית הנבחרים מוביל חבר הקונגרס הדמוקרטי רו קאנה מקליפורניה יוזמה דומה להסרת הסעיפים הנוגעים לשיתוף הפעולה הטכנולוגי. ניסיונות קודמים לשנות את הנוסח נתקלו בהתנגדות, אולם המאבק צפוי להימשך במסגרת המשא ומתן בין בתי הקונגרס על החוק הסופי.
גם ארגונים פוליטיים המעורבים בדיון על יחסי ארצות הברית וישראל הצטרפו למחלוקת. ארגון ג'יי סטריט הביע תמיכה במהלך וקרא להתנות העמקה נוספת של היחסים הביטחוניים בעמידת ישראל בהסכמים הנוגעים לעזה, בהפסקת אלימות מתנחלים ובשינוי המדיניות בגדה המערבית.
חשוב להדגיש כי המכתב אינו החלטה מחייבת, אינו מבטל הסכמים קיימים ואינו מפסיק את הסיוע הצבאי האמריקני לישראל. הסנאטורים מבקשים למנוע את הכללתם של סעיפים חדשים בנוסח הסופי של חוק הביטחון. גם אם דרישתם תתקבל, שיתוף הפעולה הקיים בין המדינות לא ייפסק באופן אוטומטי.
ובכל זאת, המהלך ממחיש שינוי פוליטי משמעותי. שאלות שבעבר נדונו בעיקר בשולי המערכת הפוליטית האמריקנית, כמו הגבלת שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל או בחינה מחדש של מידת התלות בין התעשיות הצבאיות של שתי המדינות, מגיעות כעת אל שולחן המשא ומתן על אחד מחוקי הביטחון החשובים ביותר של ארצות הברית.
השאלה המרכזית בשבועות הקרובים תהיה אם הנהגת הקונגרס תיענה לדרישת 12 הסנאטורים, או שתותיר בחוק את ההוראות המרחיבות את השותפות הביטחונית. כך או כך, עצם המאבק מלמד שהמחלוקת סביב ישראל כבר אינה מוגבלת לנאומים ולהצהרות פוליטיות. היא מתנהלת כעת גם על נוסחם המדויק של החוקים שיקבעו את עתיד היחסים הביטחוניים בין ירושלים לוושינגטון.
