הפסקת תרופות הרזיה והמצב הנפשי: המקרים החדשים שמדאיגים חוקרים

יותר ויותר אנשים מפסיקים להשתמש בתרופות ממשפחת GLP-1 אחרי חודשים של טיפול - בגלל תופעות לוואי, עלויות גבוהות או משום שכבר ירדו במשקל שרצו. עכשיו, שני דיווחים רפואיים חדשים מעלים שאלה נוספת: האם הפסקה פתאומית של התרופות עלולה, במקרים נדירים, להשפיע גם על המצב הנפשי?

המקרים שפורסמו מתארים שני גברים שטופלו ב-tirzepatide, החומר הפעיל ב-Mounjaro וב-Zepbound. שניהם הפסיקו את התרופה בבת אחת, ובתוך שבועות עד חודשים פיתחו תסמינים פסיכיאטריים חריגים וחמורים. החוקרים מדגישים שמדובר בשני מקרים בלבד, ולכן עדיין אי אפשר לקבוע שהפסקת התרופה היא שגרמה להם.

במקרה הראשון, גבר בן 61 הפסיק את הטיפול בגלל בחילות. כחודשיים לאחר מכן מצבו הידרדר והוא אושפז כשהוא מבולבל, פרנואידי וסובל מהזיות שמיעה וראייה. הוא אף פיתח מצב נדיר שבו האמין שהוא מת או שאינו קיים. בדיקות מוח ובדיקות נוספות לא מצאו הסבר ברור אחר לתסמינים.

המקרה השני עסק בגבר בן 52 שהפסיק את התרופה לאחר שירד כ-45 קילוגרם בתוך חצי שנה. חודש לאחר מכן הוא אושפז בעקבות שינוי חד בהתנהגות ובמצב הרוח. הרופאים תיארו דיבור מהיר ולא ברור, אימפולסיביות, עצבנות ותחושת ביטחון וכוח מוגזמת - תסמינים שהתאימו לאפיזודה מאנית.

לשני המטופלים הייתה היסטוריה קודמת של קשיים נפשיים - אחד התמודד עם דיכאון והשני עם חרדה - ולכן ייתכן שגם לכך היה תפקיד. החוקרים מציינים כי עדיין מוקדם לדעת מי, אם בכלל, נמצא בסיכון גבוה יותר לתגובה כזו לאחר הפסקת הטיפול.

הסיבה שבכל זאת בודקים את הקשר היא שתרופות GLP-1 לא משפיעות רק על מערכת העיכול והתיאבון. מחקרים מראים שהן פועלות גם במוח ומשפיעות על אזורים הקשורים לתגמול, מצב רוח ודופמין - חומר שמעורב בין היתר במוטיבציה, הנאה ורצון. לכן החוקרים רוצים להבין מה קורה למערכות האלה כאשר מפסיקים את התרופה במהירות.

מחברי הדיווח מעלים אפשרות שתסמינים נפשיים אחרי הפסקת GLP-1 הם תופעה שלא זכתה עד היום למספיק תשומת לב, אך מדגישים שנדרש עוד מחקר לפני שאפשר להסיק מסקנות. בשלב הזה אין הוכחה שהפסקת התרופות גורמת לפסיכוזה או למאניה באופן ישיר.

המסר המרכזי לרופאים ולמטופלים הוא בעיקר להיות מודעים. אם לאחר הפסקת הטיפול מופיעים שינויים חריגים במצב הרוח, בלבול, הזיות או התנהגות שאינה אופיינית לאדם, כדאי לפנות במהירות לרופא. החוקרים מקווים שמקרים נוספים ומחקרים רחבים יותר יעזרו להבין אם אכן קיים קשר - ומי עלול להיות רגיש אליו במיוחד.