טראמפ הודיע שהסיוע לישראל נגמר: הממשל שלו מתכנן להמשיך לשלם מיליארדים

ההצהרה הדרמטית של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על הפסקת הסיוע הביטחוני לישראל בסוף 2026 עוררה סערה פוליטית וביטחונית, אבל כעת מתברר כי מאחורי הקלעים הממשל האמריקני מתכנן מהלך שונה לחלוטין. לפי דיווח בלעדי שפורסם ביום שישי ב"טיימס אוף ישראל", ממשל טראמפ מתכוון להמשיך להעביר לישראל סיוע ביטחוני בשנים הקרובות, למרות דבריו המפורשים של הנשיא על סיום התשלומים בתוך שבועות ספורים.

שלושה גורמים אמריקניים וישראליים המעורים בפרטים סיפרו לעיתון כי בכוונת הממשל לכבד ככל האפשר את הסכם הסיוע הביטחוני הקיים, שנחתם בתקופת הנשיא ברק אובמה ואמור להסתיים רק בספטמבר 2028. במקביל מתקיימים דיונים על הסכם חדש שיצמצם בהדרגה את הסיוע, עד לביטולו המלא בתוך חמש עד עשר שנים. ההסכם החדש עדיין לא גובש, ולא הושגה הסכמה סופית על לוח הזמנים.

ההתפתחות הזאת עומדת בניגוד להצהרה שהשמיע טראמפ ב-3 בנובמבר, ביום בחירות האמצע לקונגרס. במהלך ראיון לתוכנית הבוקר של רשת פוקס ניוז הודיע הנשיא כי ארצות הברית תפסיק להעביר לישראל את הסיוע השנתי, המגיע לכארבעה מיליארד דולר, בסוף 2026. טראמפ הסביר כי ישראל עצמה ביקשה לסיים את התלות בכסף האמריקני, וכי ראש הממשלה בנימין נתניהו תומך במהלך.

אלא שנתניהו דיבר קודם לכן על תוכנית הדרגתית שתימשך כעשר שנים, ולא על הפסקה כמעט מיידית. לפי הגורם הישראלי ששוחח עם העיתון, הצהרת טראמפ הפתיעה את נציגי שתי המדינות והשפיעה על המשא ומתן. בעקבותיה החלו האמריקנים לדחוף לצמצום מהיר יותר של הסיוע העתידי.

במשך עשרות שנים נהנתה ישראל מתמיכה רחבה יחסית בשתי המפלגות בכל הנוגע לסיוע הביטחוני. אולם המלחמה בעזה, העימות עם איראן והוויכוח סביב מדיניות ממשלת נתניהו הובילו לביקורת גוברת על המשך העברת הכספים

הסיבה המרכזית לכך שהממשל אינו ממהר ליישם את דברי הנשיא קשורה דווקא לתעשייה הביטחונית האמריקנית. ישראל כבר חתמה על חוזים ארוכי טווח עם יצרניות נשק בארצות הברית, בהסתמך על הכספים שהובטחו לה במסגרת הסכם הסיוע הקיים. חלק מהחוזים כוללים ייצור ואספקה של מערכות נשק בשנים הבאות.

גורם אמריקני הסביר כי ביטול ההתחייבויות האלה עלול לגרור עלויות כבדות, שבסופו של דבר יוטלו על משלמי המסים בארצות הברית. במילים אחרות, ניסיון לחסוך כסף באמצעות הפסקה מיידית של הסיוע לישראל עלול דווקא לעלות לאמריקנים סכומים משמעותיים.

הסכם הסיוע הנוכחי נחתם בשנת 2016, בתקופת ממשל אובמה, והוא כולל התחייבות אמריקנית להעביר לישראל 38 מיליארד דולר במשך עשר שנים, החל משנת הכספים 2019 ועד סוף שנת הכספים 2028. מתוך הסכום הזה, 33 מיליארד דולר מיועדים לסיוע צבאי ו-5 מיליארד דולר נוספים לתוכניות הגנה מפני טילים. המשמעות היא סיוע שנתי ממוצע של 3.8 מיליארד דולר.

מרבית הכסף אינה מגיעה לישראל כמזומן חופשי לשימוש. הוא מיועד לרכישת ציוד צבאי, מטוסים, מערכות נשק ושירותים מחברות אמריקניות. למעשה, מדובר גם במנגנון המזריק מיליארדי דולרים לתעשייה הביטחונית בארצות הברית, למפעלים ולעובדים האמריקנים.

על פי תנאי ההסכם, חלקם של הכספים שחייבים לשמש לרכישת ציוד מתוצרת ארצות הברית גדל בהדרגה. בשנת 2028 אמורים כל כספי המימון הצבאי האמריקני במסגרת ההסכם לשמש לרכש של מוצרים אמריקניים.

זאת הסיבה שהפסקת הסיוע אינה בהכרח מהלך פשוט מבחינה כלכלית או משפטית. מעבר להתחייבויות שכבר ניתנו, יש להביא בחשבון גם את העובדה שהקונגרס הוא שמאשר את התקציבים. מזכר ההבנות בין המדינות אינו מחייב את הקונגרס באופן אוטומטי, ולכן גם אם הבית הלבן מעוניין להמשיך בתשלומים, המחוקקים בוושינגטון יוכלו להשפיע על היקפם ועל התנאים להעברת הכסף.

הנושא צפוי להפוך לרגיש עוד יותר בעקבות ניצחון הדמוקרטים בבחירות האמצע. מנהיג הדמוקרטים בבית הנבחרים, חכים ג'פריס, שכבר הביע תמיכה בשינוי משמעותי במדיניות האמריקנית כלפי ישראל, קרא לשינוי דרמטי בהסכם הסיוע הביטחוני לקראת סיומו.

לפי גורם דמוקרטי בקונגרס ששוחח עם "טיימס אוף ישראל", ההנהגה הדמוקרטית אינה מתכוונת בהכרח לתמוך בביטול מוחלט ומיידי של הסיוע לישראל. במקום זאת, היא צפויה לפעול להגבלת מכירת נשק התקפי ולהחמרת הפיקוח על השימוש בנשק אמריקני במקרים שבהם עולה חשש להפרת המשפט ההומניטרי הבינלאומי.

העמדה הזאת משקפת שינוי משמעותי באווירה הפוליטית בוושינגטון. במשך עשרות שנים נהנתה ישראל מתמיכה רחבה יחסית בשתי המפלגות בכל הנוגע לסיוע הביטחוני. אולם המלחמה בעזה, העימות עם איראן והוויכוח סביב מדיניות ממשלת נתניהו הובילו לביקורת גוברת על המשך העברת הכספים.

גם בקרב רפובליקנים נשמעת ביקורת על היקף הסיוע, בעיקר מצד מי שסבורים כי ארצות הברית צריכה לצמצם את התחייבויותיה הכספיות לבעלות ברית ולהתמקד בצרכים פנימיים. טראמפ עצמו הציג את ההחלטה לסיים את הסיוע כהוכחה לכך שישראל הפכה למדינה חזקה ועשירה מספיק כדי לממן את ביטחונה בעצמה.

במחלקת המדינה האמריקנית לא הכחישו את המגמה ארוכת הטווח. בתגובה לפניית העיתון נמסרה הודעה של גורם אמריקני, שלפיה היחסים הביטחוניים בין המדינות עוברים שינוי יסודי: במקום מערכת המבוססת על סיוע כספי, ארצות הברית וישראל יפעלו כשותפות בפיתוח טכנולוגיות צבאיות, בהרחבת הייצור הביטחוני ובחיזוק התעשיות של שתי המדינות.

לפי ההודעה, ישראל תמשיך לרכוש מערכות נשק אמריקניות, אך בעתיד תעשה זאת באמצעות הכסף שלה. הגורם הדגיש גם כי ההתחייבויות הקיימות כלפי יצרניות הנשק האמריקניות יכובדו.

המשמעות היא שהפסקת הסיוע הישיר לא תביא בהכרח לצמצום הקשרים הביטחוניים בין המדינות. להפך, הממשל מבקש להחליף בהדרגה את מודל הסיוע במערכת של שיתוף פעולה תעשייתי וטכנולוגי, שבמסגרתה ישראל תהיה לקוחה ושותפה של התעשייה הביטחונית האמריקנית ולא מקבלת מענקים קבועים.

עבור ישראל מדובר בשינוי כלכלי וביטחוני משמעותי. הפסקת הסיוע תחייב את מערכת הביטחון להגדיל את מקורות המימון העצמאיים לרכש צבאי, בזמן שהתעשיות הביטחוניות הישראליות עשויות לקבל הזדמנויות חדשות לשיתוף פעולה עם חברות אמריקניות.

אלא שלפחות בטווח הקרוב, נראה שהמהלך יהיה הדרגתי הרבה יותר מכפי שטראמפ הציג אותו לציבור.

עשרה ימים לאחר שהנשיא הכריז כי הסיוע יסתיים בסוף השנה, המסר העולה מגורמי הממשל שונה: ארצות הברית עדיין מתכוונת להעביר לישראל מיליארדי דולרים במסגרת ההתחייבויות הקיימות, והמשא ומתן מתמקד בשאלה כיצד ומתי יסתיים הסיוע בעתיד.

השורה התחתונה היא שההכרזה הפוליטית כבר הושמעה, אבל הכסף עדיין לא נעצר. השאלה כעת אינה רק מתי ישראל תפסיק לקבל סיוע אמריקני, אלא כיצד ייראה שיתוף הפעולה הביטחוני בין שתי המדינות ביום שאחרי.