האם מסוכן יותר לטוס באמריקה? התחקיר שמעלה שאלות קשות על בטיחות הנוסעים

ניו יורק. במשך כמעט 16 שנים נחשבה התעופה המסחרית בארצות הברית לאחד מאמצעי התחבורה הבטוחים ביותר בעולם. חברות התעופה האמריקניות הגדולות הטיסו בתקופה הזאת כעשרה מיליארד נוסעים, מבלי שאפילו אחד מהם נהרג בהתרסקות. זה היה הישג יוצא דופן, תוצאה של עשרות שנות השקעה בטכנולוגיה, הכשרת טייסים, פיקוח קפדני והפקת לקחים מאסונות קודמים.

אבל ב-29 בינואר 2025 הסתיים הרצף הזה בבת אחת.

מטוס נוסעים של אמריקן איירליינס, שהופעל בידי חברת הבת PSA Airlines, התנגש במסוק צבאי מסוג בלאק הוק מעל נהר הפוטומק, סמוך לנמל התעופה רונלד רייגן בוושינגטון. כל 67 בני האדם שהיו בשני כלי הטיס נהרגו. זה היה אסון התעופה הקטלני ביותר בארצות הברית מאז נובמבר 2001.

במהלך 22 החודשים האחרונים נרשמו תאונות ותקריות בטיחות שהעלו אצל מומחים חשש שהמערכת פועלת תחת לחץ גובר. מדובר לא רק בתאונות שבהן נפגעו נוסעים, אלא גם במקרים של התקרבות מסוכנת בין מטוסים, טעויות בפיקוח הטיסה ואירועים שהסתיימו ללא נפגעים אך היו עלולים להוביל לתוצאה חמורה.

כעת, כמעט שנתיים לאחר התאונה, תחקיר מקיף שפורסם ביום ראשון, 15 בנובמבר, במגזין הניו יורק טיימס, מעלה שאלה מדאיגה: האם מערכת התעופה האמריקנית נעשית מסוכנת יותר, והאם הרשויות עושות מספיק כדי למנוע את האסון הבא?

התחקיר מתפרסם בעיתוי רגיש במיוחד. ביום שישי האחרון נאלצה רשות התעופה הפדרלית, ה-FAA, להורות על עצירה ארצית של המראות בעקבות תקלה במערכות התקשורת והמכ"ם של פיקוח הטיסה. ההשבתה נמשכה יותר מארבע שעות, שיבשה את פעילותם של נמלי תעופה בכל רחבי המדינה וגרמה לביטולן של אלפי טיסות.

לפי נתונים שפרסמה סוכנות הידיעות רויטרס, ביום שישי בלבד בוטלו כ-9,200 טיסות ונרשמו כ-7,500 עיכובים. גם בשבת נמשכו השיבושים, עם יותר מ-6,400 ביטולים וכ-8,000 עיכובים. נוסעים רבים נתקעו בנמלי תעופה, ואילו חברות התעופה נאלצו להתמודד עם מטוסים וצוותים שלא נמצאו במקומות שבהם היו אמורים להיות.

התברר שהגורם לתקלה היה ככל הנראה עבודת שדרוג שגרתית של תשתית תקשורת ישנה. קבלן של רשות התעופה החליף כבלי נחושת בסיבים אופטיים, אך נתב שהותקן במהלך העבודה יצר עומס חריג ברשת. התקלה השפיעה על מערכות התקשורת והמכ"ם ב-17 מתוך 22 מרכזי הבקרה האזוריים של ארצות הברית.

מזכיר התחבורה האמריקני, שון דאפי, הסביר כי המערכת שבה משתמשים פקחי הטיסה מבוססת בחלקה על טכנולוגיה מיושנת בת עשרות שנים. לדבריו, הפקחים והטייסים הצליחו להנחית בבטחה כ-3,500 מטוסים שהיו באוויר בעת ההחלטה על עצירת ההמראות.

הרשויות הדגישו כי ההשבתה הייתה צעד מניעתי שנועד להגן על הנוסעים, וכי לא נשקפה סכנה מיידית לחייהם. הן גם שללו אינדיקציות למתקפת סייבר או להתערבות זרה. אולם העובדה שעבודת תחזוקה אחת הצליחה לגרום לשיבוש כה נרחב ממחישה עד כמה מערכת התעופה תלויה בתשתיות תקשורת מורכבות, שחלקן זקוקות לחידוש.

בתחקיר הניו יורק טיימס מצביעים על בעיה רחבה יותר. במהלך 22 החודשים האחרונים נרשמו תאונות ותקריות בטיחות שהעלו אצל מומחים חשש שהמערכת פועלת תחת לחץ גובר. מדובר לא רק בתאונות שבהן נפגעו נוסעים, אלא גם במקרים של התקרבות מסוכנת בין מטוסים, טעויות בפיקוח הטיסה ואירועים שהסתיימו ללא נפגעים אך היו עלולים להוביל לתוצאה חמורה.

ג'ניפר הומנדי, יו"ר המועצה הלאומית לבטיחות בתחבורה, ה-NTSB, הזהירה כי החולשות במערכת נחשפות בזמן אמת וכי על הרשויות לפעול לפני שתתרחש טרגדיה נוספת.

האזהרה שלה נשענת גם על ממצאי החקירה הרשמית של אסון הפוטומק. בינואר 2026 קבעה המועצה כי לא מדובר היה רק בטעות אנוש נקודתית. החוקרים זיהו כשלים מערכתיים בתכנון נתיבי הטיסה, בפיקוח על פעילות מסוקים צבאיים, בניהול סיכונים ובשיתוף מידע בין הרשויות.

החקירה הסתיימה ב-50 המלצות בטיחות שנועדו לצמצם את הסיכון להתנגשות נוספת. בין היתר הומלץ לשנות נתיבי טיסה, לשפר את ההפרדה בין מטוסים למסוקים ולחזק את מערכות ההתרעה מפני התנגשויות.

אלא שבחודש יולי הודיעה הומנדי כי רבות מההמלצות עדיין לא יושמו. לדבריה, כל יום שחולף ללא טיפול מלא בליקויים משאיר סיכונים בטיחותיים שלא נפתרו. היא קראה לקונגרס ולרשויות להשלים את השינויים הנדרשים.

הניו יורק טיימס מותח בתחקיר ביקורת חריפה על ממשל טראמפ וטוען כי למרות סימני האזהרה, הממשל אינו מפיק את מלוא הלקחים מהאירועים האחרונים. זאת עמדה ביקורתית שמציג העיתון, ולא מסקנה רשמית של גוף חקירה ממשלתי.

בממשל מציגים תמונה אחרת. דאפי ובכירי רשות התעופה מדגישים את המאמצים לשדרוג מערכת הבקרה הארצית ואת הצורך בהשקעות ענק בתשתיות חדשות. בין היתר מקדם שר התחבורה תוכנית בהיקף של כ-50 מיליארד דולר למודרניזציה של מערכות פיקוח הטיסה.

הבעיה היא שמדובר במערכת שאי אפשר פשוט לכבות ולהחליף. מדי יום מתנהלות בארצות הברית עשרות אלפי טיסות, וכל שינוי משמעותי בתשתיות חייב להתבצע בלי לפגוע בבטיחות הפעילות השוטפת. התקלה האחרונה המחישה שגם עבודת שדרוג שנועדה לשפר את המערכת עלולה לגרום לשיבושים חמורים אם אינה מבוצעת בזהירות מספקת.

ועדיין, חשוב להבחין בין שתי שאלות שונות: האם מערכת התעופה האמריקנית מתמודדת עם בעיות בטיחות חמורות יותר, והאם הסיכון של נוסע מסוים להיהרג בטיסה מסחרית אכן גדל באופן משמעותי.

התשובה לשאלה הראשונה מעוררת דאגה בקרב מומחים וחוקרי תאונות. לשאלה השנייה, לעומת זאת, אין עדיין תשובה חד-משמעית על סמך הנתונים שפורסמו. גם אם מספר תקריות הבטיחות עולה, כדי לקבוע שהטיסה עצמה נעשתה מסוכנת יותר יש לבחון את מספר האירועים ביחס להיקף הטיסות, חומרתם והשינויים לאורך זמן.

למרות התאונות והתקלות, טיסה מסחרית בארצות הברית עדיין נחשבת לאמצעי תחבורה בטוח מאוד. עצירת ההמראות הארצית בסוף השבוע, למשל, הייתה דווקא ביטוי להפעלת מנגנון זהירות שנועד למנוע סיכון כאשר מערכות הבקרה אינן פועלות באופן תקין.

אלא שהאירועים האחרונים מחדדים את השאלה כמה זמן אפשר להמשיך להסתמך על מערכת שמרכיבים מרכזיים שלה התיישנו, במיוחד כאשר היקף התנועה האווירית נותר עצום והדרישות ממנה הולכות וגדלות.

עבור מיליוני אמריקנים שמתכוננים לטוס לחופשת חג ההודיה, השאלה הזאת אינה רק עניין של מדיניות ממשלתית. היא נוגעת לביטחון האישי שלהם ולשאלה אם המערכת שאמורה להגן עליהם מצליחה להישאר צעד אחד לפני האסון הבא.

הלקח המרכזי מתחקיר הניו יורק טיימס ומחקירת אסון הפוטומק הוא שבטיחות תעופה אינה נמדדת רק במספר המטוסים שמתרסקים. היא נמדדת גם ביכולת לזהות כשלים, לתקן אותם ולהגיב לאזהרות לפני שהם הופכים לטרגדיה.

ובאמריקה של נובמבר 2026, אחרי סוף שבוע שבו תקלה טכנולוגית אחת הצליחה לשתק חלק גדול ממערך הטיסות במדינה, השאלה הזאת נשמעת דחופה מתמיד.