העדות, שפורסמה בשבת, 14 בנובמבר, בניו יורק פוסט, מצטרפת לממצאי הבדיקות הראשוניות של הרשויות ולדיווחים קודמים על סדקים במבנה ועל ליקויים באתר הבנייה. עם זאת, סיבת הקריסה עדיין לא נקבעה, והטענות נגד הקבלנים והיזמים טרם הוכחו.
האסון התרחש ביום רביעי, 11 בנובמבר, מעט אחרי השעה ארבע אחר הצהריים, בפינת השדרות פלאטבוש ובדפורד, בלב שכונת פלאטבוש בברוקלין. בניין בן שלוש קומות, שבו פעלו חנות בקומת הקרקע ודירות מגורים מעליה, קרס לתוך חפירה גדולה שנפתחה במגרש הסמוך.
בתוך שניות הפכו חלקים מהמבנה לערמת הריסות, קירות התמוטטו ודיירים ופועלי בניין נלכדו מתחת לבטון, לבנים וקורות. גם בניין נוסף נפגע, וקיר חיצוני שלו נקרע, כשהוא מותיר חדרי מגורים חשופים לרחוב.
כ-250 כבאים, פרמדיקים ואנשי הצלה השתתפו בפעולות החילוץ. במשך שעות הם חפרו בין ההריסות, לעיתים בידיים חשופות, בניסיון להגיע ללכודים. בין הניצולים הייתה אישה הרה שחולצה לאחר יותר משעתיים. שמונה בני אדם נהרגו, בהם שני ילדים ופועלי בניין שעבדו באתר הסמוך.

לדברי הפועל, באזור החפירה הגובל בבניין המגורים לא הותקנה מערכת תמיכה הנדסית מתאימה לדופן הקרקע. במקום זאת, הוא טוען, הסתמכו המבצעים על סוללת עפר בגובה של כחמישה רגל, כמטר וחצי, שמעליה הונחה שכבת בטון.
אחד הניצולים הוא פועל בניין שעבד מטעם קבלן המשנה Elite Concrete, שהיה אחראי על עבודות יסוד בפרויקט חדש בכתובת 2625 בדפורד אווניו. הפועל ביקש לשמור על עילום שם מחשש לפרנסתו ולביטחונו. הוא נפגע בברכו, בכתפו ובגבו כאשר קיר התמוטט עליו בזמן העבודה.
באמצעות עורך דינו, כריסטופר גורייב, המתמחה בתאונות בנייה, הוא מתאר כעת את מה שלטענתו התרחש באתר עוד לפני האסון.
לדבריו, באזור החפירה הגובל בבניין המגורים לא הותקנה מערכת תמיכה הנדסית מתאימה לדופן הקרקע. במקום זאת, הוא טוען, הסתמכו המבצעים על סוללת עפר בגובה של כחמישה רגל, כמטר וחצי, שמעליה הונחה שכבת בטון.
מדובר בפרט בעל משמעות הנדסית. כאשר חופרים לעומק בצמוד למבנה קיים, עלולה החפירה לערער את יציבות הקרקע התומכת ביסודותיו. כדי למנוע תזוזה או התמוטטות משתמשים בדרך כלל, בהתאם לתכנון ההנדסי ולתנאי הקרקע, במערכות תמיכה כגון קירות דיפון, כלונסאות, עוגנים או אמצעים אחרים שנועדו לעמוד בלחצים המופעלים על דופן החפירה.
לטענת עורך הדין, הסתמכות על ערמת עפר ובטון כתחליף לתמיכה מתאימה אינה עומדת בסטנדרט הנדרש בסיטואציה כזאת. הוא תיאר את השיטה במילים חריפות והשווה אותה להתנהלות באתר בנייה במדינת עולם שלישי.
תצלומים שהעביר עורך הדין לניו יורק פוסט, לצד תוכניות החפירה שאושרו בעירייה ונבדקו בידי העיתון, מציגים לכאורה מערכות תמיכה לאורך חלקים גדולים מהחפירה, אך לא באזור מסוים שהיה צמוד לבניין שקרס.
אם הטענות יתבררו כנכונות, החוקרים יצטרכו לבחון מדוע דווקא בקטע הסמוך למבנה המגורים לא הותקנה תמיכה דומה, האם הדבר הותר בתוכניות ההנדסיות ומה נעשה כדי להבטיח את יציבות הבניין הישן.
לפי עורך הדין גורייב, הפועל טוען שהסיבה לכך הייתה התנגדות מצד בעל הבניין הסמוך, שחשש כי התקנת מערכת התמיכה תיצור חורים בקירותיו ותגרום לחדירת מים. גם הטענה הזאת דורשת בדיקה, ולא פורסמה הוכחה לכך שבעל המבנה אכן קיבל החלטה הנדסית שהשפיעה על שיטת הבנייה.
פרט נוסף שעשוי להתגלות כמשמעותי הוא סדק בקיר הבניין. לדברי גורייב, עוד לפני האסון היה ידוע על לפחות סדק אחד במבנה, ואף ננקטו צעדים לחיזוק האזור הפגוע. הסדק הופיע גם בדוח של מחלקת הבנייה העירונית מחודש מרץ, שבו תועד ליקוי בחזית הצפונית של הבניין.
קיומו של סדק אינו מוכיח כשלעצמו שהמבנה עמד בפני קריסה. בבניינים ישנים עשויים להופיע סדקים מסיבות שונות, ורק בדיקה הנדסית יכולה לקבוע את משמעותם. אולם כאשר מתבצעת חפירה גדולה לצד מבנה שכבר זוהו בו ליקויים, השאלה אילו אמצעי זהירות ננקטו מקבלת חשיבות מיוחדת.
הפועל גם טוען כי ביום האסון עבדו באתר 18 עובדים מטעם קבלן המשנה, אך לא נכח במקום נציג של החברה ששימשה כקבלן הראשי. לדבריו, העובדים לא היו מאוגדים במסגרת איגוד מקצועי.
הטענה הזאת מעלה שאלה נוספת: מי היה אחראי לפיקוח על העבודות בזמן אמת, מי היה מוסמך לעצור פעילות מסוכנת, והאם בוצעו הבדיקות שנדרשו לפני המשך החפירה.
עורך הדין גורייב הסביר כי לקוחו לא התלונן לפני האסון על הבעיות שלטענתו זיהה, משום שחשש לאבד את עבודתו. לדבריו, פועלים רבים מקבלים הוראות ומבצעים אותן, גם כאשר הם מבחינים במצב שמעורר אצלם חשש, משום שאינם רוצים להסתכסך עם הממונים עליהם.
לאחר הקריסה נותר הפועל ללא יכולת לעבוד. לדברי עורך דינו, הפציעות מונעות ממנו לחזור הן לעבודתו באתרי בנייה והן למשרה נוספת שבה הועסק במטבח.
גורייב הודיע כי בכוונתו לפעול נגד בעלי המגרש שבו התבצעו העבודות, הקבלן הראשי והמהנדסים של הפרויקט, והוא שוקל לצרף להליך גם את בעלי הבניין שקרס. לדבריו, הוא בוחן גם אם קיימת עילה משפטית נגד עיריית ניו יורק.
במקביל, משפחתו של אחד ההרוגים כבר שכרה עורך דין אחר, ג'ייקוב אורסקי, שהודיע כי יבחן את נסיבות התאונה במטרה לברר מי אחראי למות יקירם ולדרוש פיצויים.
מחלקת הבנייה של ניו יורק מסרה בתגובה כי תוכניות החפירה שתוכננו בידי מהנדסים אושרו לאחר שנמצאו תואמות לדרישות העירוניות. עם זאת, הדגישה המחלקה כי במסגרת חקירת הקריסה ייבדק גם אם העבודות שבוצעו בשטח תאמו בפועל את התוכניות המאושרות.
ההבחנה הזאת עומדת בלב הפרשה. העובדה שתוכנית הנדסית קיבלה היתר אינה מבטיחה שהעבודות בוצעו בהתאם לה. לעיתים ההבדל בין תכנון תקין לבין ביצוע לקוי מתברר רק כאשר מתרחשת תאונה, והחוקרים משווים בין המסמכים לבין מה שבוצע בפועל.
על רקע האסון הוצא צו להפסקת העבודות באתר. עיריית ניו יורק החלה לבדוק גם פרויקטים נוספים הקשורים לחברות המעורבות. במקביל בוחנים חוקרי מחלקת הבנייה ורשויות אכיפת החוק את נסיבות הקריסה, ומשרד התובע המחוזי של ברוקלין פתח בבדיקה של האפשרות להתנהלות פלילית.
לפי פרסומים קודמים, באתר נרשמו הפרות של תקנות הבנייה בחודשים שקדמו לאסון. חלק מהליקויים תוקנו, והעבודות הורשו להתחדש בחודש מאי. עדיין לא נקבע אם ההפרות האלה קשורות לקריסה.
האירוע כבר עורר דיון רחב יותר על הפיקוח באתרי בנייה בניו יורק, עיר שבה אלפי מבנים ישנים ניצבים בסמוך לפרויקטים חדשים. בשכונות צפופות כמו פלאטבוש, עבודות חפירה עלולות להתבצע במרחק של מטרים בודדים מקירות של בניינים מאוכלסים, לעיתים כאשר דייריהם ממשיכים להתגורר בהם כרגיל.
הסיכון במקרים כאלה אינו מוגבל לפועלים שנמצאים בחפירה. אם יציבותו של מבנה סמוך נפגעת, גם דיירים, בעלי עסקים ועוברי אורח עלולים להיפגע.
כעת תידרש החקירה לקבוע אם הקריסה בברוקלין הייתה תוצאה של כשל בתכנון, חריגה מהוראות הביצוע, פיקוח לקוי, שילוב של גורמים שונים או נסיבות אחרות שעדיין אינן ידועות.
בינתיים, שמונה משפחות מתמודדות עם אובדן יקיריהן, פצועים מנסים להשתקם ודיירי הבניינים הסמוכים נאלצים להתמודד עם נזק לבתיהם ועם אי-ודאות.
מבחינת הפועל שניצל, המסקנה כבר ברורה: לדבריו, היו באתר סימני אזהרה שלא קיבלו את ההתייחסות הראויה. הרשויות עדיין צריכות לקבוע אם הוא צודק.
השאלה המרכזית שנותרה פתוחה היא אם אסון שגבה שמונה חיי אדם יכול היה להימנע באמצעות אמצעי תמיכה, פיקוח ואכיפה טובים יותר — ומי יישא באחריות אם יתברר שהתשובה חיובית.