התחזית החדשה דרמטית במיוחד משום שהיא מקדימה בעשרות שנים את ההערכות הקודמות. במחקר שפרסם פיו בשנת 2015 הוערך כי שתי הדתות יגיעו לשוויון מספרי רק בסביבות שנת 2070. כעת, בעקבות עדכון נתוני הילודה, התמותה, ההגירה והנטישה הדתית, החוקרים מעריכים כי נקודת המפנה תתרחש כבר ב-2035.
לפי המחקר, בשנת 2070 צפויים לחיות בעולם כ-3.6 מיליארד מוסלמים, שיהוו כ-36% מאוכלוסיית כדור הארץ, לעומת כשלושה מיליארד נוצרים, שיהוו כ-29%. הנצרות עצמה לא תיעלם וגם מספר מאמיניה צפוי לגדול. אלא שהאסלאם צומח בקצב מהיר הרבה יותר, ולכן הפער ההיסטורי בין שתי הדתות הולך ונסגר.

התחזית החדשה דרמטית במיוחד משום שהיא מקדימה בעשרות שנים את ההערכות הקודמות. במחקר שפרסם פיו בשנת 2015 הוערך כי שתי הדתות יגיעו לשוויון מספרי רק בסביבות שנת 2070. כעת, בעקבות עדכון נתוני הילודה, התמותה, ההגירה והנטישה הדתית, החוקרים מעריכים כי נקודת המפנה תתרחש כבר ב-2035.
הסיבה המרכזית למהפך אינה גל המרות דת או מסעות התפשטות דתית, אלא נתון דמוגרפי פשוט: מספר הילדים הנולדים למשפחות מוסלמיות. בשנים 2020 עד 2025 עמד שיעור הפריון הממוצע בקרב נשים מוסלמיות בעולם על 3.1 ילדים, לעומת 2.5 בקרב נשים נוצריות ו-1.6 בלבד בקרב נשים המשתייכות לכל יתר הקבוצות הדתיות והלא דתיות יחד.
בנוסף, האוכלוסייה המוסלמית צעירה יחסית, ולכן חלק גדול ממנה נמצא בגילים שבהם מקימים משפחות ומביאים ילדים לעולם. השילוב בין אוכלוסייה צעירה לשיעורי ילודה גבוהים צפוי להוסיף כ-1.6 מיליארד מוסלמים עד שנת 2070, לאחר חישוב הלידות והפטירות.
אלא שהסיפור אינו מסתכם בילודה. במקביל לצמיחת האסלאם מתרחש בעולם המערבי תהליך עמוק של התרחקות מהנצרות. מיליוני בני אדם שנולדו למשפחות נוצריות מפסיקים להזדהות עם הדת, ורבים מהם מגדירים את עצמם חסרי השתייכות דתית. לפי התחזיות, הנצרות צפויה לאבד נטו כ-105 מיליון מאמינים בעקבות שינויי הזדהות דתית עד 2070, בעוד שהאסלאם צפוי לאבד בדרך זו כשמונה מיליון בלבד.
אירופה היא אחת הדוגמאות הבולטות לשינוי. בשנת 2020 הזדהו 67% מתושבי היבשת כנוצרים. בשנת 2070 צפוי שיעורם לרדת ל-52% בלבד. מספר הנוצרים באירופה צפוי לצנוח מ-505 מיליון ל-324 מיליון, בעוד שמספר המוסלמים יעלה מ-46 מיליון ל-80 מיליון.
בצרפת, שבה המתח סביב הגירה, זהות לאומית וחילוניות מלווה את הפוליטיקה כבר שנים, שיעור המוסלמים צפוי לעלות מ-9% ל-20% מהאוכלוסייה. בגרמניה הוא צפוי להכפיל את עצמו מ-7% ל-14%. במקביל, יותר ממחצית מתושבי צרפת ובריטניה צפויים להגדיר את עצמם כחסרי השתייכות דתית.
השינויים האלה עשויים להשפיע על הדיון הציבורי באירופה בנושאים כמו הגירה, חינוך דתי, מימון מוסדות דת, חופש הביטוי והיחסים בין דת למדינה. הם עשויים גם להגדיל את משקלם האלקטורלי של אזרחים מוסלמים במדינות מסוימות. עם זאת, גידול במספר המוסלמים אינו מעיד בהכרח על שינוי פוליטי אחיד: קהילות מוסלמיות שונות זו מזו בהשקפותיהן, במוצאן, ברמת הדתיות שלהן ובהעדפותיהן הפוליטיות.
גם בארצות הברית מתחולל שינוי דמוגרפי משמעותי, אם כי מסוג אחר. בשנת 2020 היו במדינה כ-217 מיליון נוצרים. עד שנת 2070 צפוי מספרם לרדת ל-174 מיליון בלבד, ושיעורם באוכלוסייה צפוי לרדת מ-64% ל-48%. במקביל, שיעור האמריקנים שאינם משתייכים לשום דת צפוי להגיע ל-41%.
האוכלוסייה המוסלמית בארצות הברית צפויה לגדול בכ-9 מיליון בני אדם, אך גם אז היא תהווה כ-4% בלבד מהאוכלוסייה. המשמעות היא שהמהפכה האמריקנית אינה הפיכתה של ארצות הברית למדינה מוסלמית, אלא היחלשותה של הזהות הנוצרית המסורתית והתחזקותה של חברה מגוונת וחילונית יותר.
השינוי עשוי להשפיע גם על מעמדה של ישראל. במשך עשרות שנים נשענה ישראל, בין היתר, על תמיכה של ציבור נוצרי גדול בארצות הברית, ובמיוחד על זרמים אוונגליסטיים. הצטמצמות שיעור הנוצרים באוכלוסייה האמריקנית עשויה לשנות בהדרגה את הרכב הבוחרים ואת בסיסי התמיכה הפוליטיים בישראל. עם זאת, המחקר אינו בוחן עמדות כלפי ישראל, ולכן אי אפשר להסיק ממנו שתמיכת ארצות הברית בישראל בהכרח תיחלש.
עבור יהודי העולם מציג המחקר תמונה מורכבת נוספת. מספר היהודים בעולם צפוי לעלות מכ-15 מיליון בשנת 2020 לכ-18 מיליון בשנת 2070, אך שיעורם מכלל האנושות יישאר קטן מאוד. במקביל, חלקה של ישראל באוכלוסייה היהודית העולמית צפוי לעלות מ-46% ל-62%, בין היתר בשל שיעורי ילודה גבוהים יותר בישראל מאשר בקהילות היהודיות בצפון אמריקה.
גם במזרח התיכון צפויים שינויים, אם כי פחות דרמטיים בהרכב הדתי של ישראל. לפי התחזית, שיעור היהודים באוכלוסיית ישראל יירד מעט, מ-77% בשנת 2020 ל-76% בשנת 2070, בעוד ששיעור המוסלמים יעלה מ-15% ל-17%. הנתונים הללו מבוססים על המשך מגמות דמוגרפיות קיימות, ואינם כוללים תחזיות לשינויים מדיניים או לגבולות עתידיים.
אחת ההשלכות האפשריות של הגידול באוכלוסייה המוסלמית היא שינוי הדרגתי במפת הכוח הכלכלית בעולם. מדינות כמו פקיסטן, אינדונזיה וניגריה עשויות ליהנות משוק צרכני גדול יותר ומכוח עבודה צעיר, בתנאי שיצליחו לספק חינוך, תעסוקה ותשתיות לאוכלוסיות הגדלות. פקיסטן, למשל, צפויה להפוך למדינה בעלת מספר המוסלמים הגדול בעולם, עם כ-461 מיליון מוסלמים בשנת 2070.
אבל גידול באוכלוסייה אינו מבטיח שגשוג כלכלי או עוצמה מדינית. ללא השקעה מספקת בחינוך, בבריאות ובמקומות עבודה, הוא עלול גם להכביד על מערכות ציבוריות ולהחריף מצוקות כלכליות. יתרה מכך, העולם המוסלמי אינו גוש מדיני אחיד: מדינות מוסלמיות מתחרות זו בזו ומחזיקות באינטרסים שונים ולעיתים מנוגדים.
חשוב גם להבחין בין התחזית הדמוגרפית לבין מסקנות פוליטיות. העובדה שמוסלמים צפויים להפוך לקבוצה הדתית הגדולה בעולם אינה פירושה שהעולם יהפוך למוסלמי ברובו. אפילו בשנת 2070, על פי התחזית, כמעט שני שלישים מבני האדם לא יהיו מוסלמים. גם אין בסיס לקביעה שהגידול כשלעצמו יוביל להתחזקות הקיצוניות הדתית או לשינוי בלתי נמנע ביחסי הכוחות בין מדינות.
החוקרים עצמם מדגישים כי מדובר בתחזיות ולא בגורל שנקבע מראש. מלחמות, משברים כלכליים, שינויי ילודה, הגירה ותהליכי חילון עשויים להשפיע על התוצאות. אף על פי כן, המסר המרכזי של המחקר ברור: העולם מתקרב לנקודת מפנה דמוגרפית היסטורית, שבה הנצרות תאבד לראשונה בעידן המודרני את מעמדה כדת הגדולה ביותר.
והשאלה הגדולה כבר אינה רק כמה מוסלמים או נוצרים יחיו בעולם, אלא כיצד יתמודדו מדינות, חברות ומיעוטים דתיים עם השינויים העמוקים בהרכב האוכלוסייה של המאה ה-21.