את יום הולדתו ה-19, החליט ג'וזף לויד קלר לחגוג עם חבריו בטיול. הוא יצא עם קולין גוולטני וכריסטיאן פטצ'נר ברכב סוברו ישן והשלישיה ביקרה בסן פרנסיסקו, לאס וגאס ובגרנד קניון לפני שהגיעה לביתם של דודיו של קלר, בסן חואן שבדרום קולרדו.
חוקר מקרי העלמות בשטחי בר. פולידס
מדובר במקום שומם יחסית, 8000 תושבים המתגוררים בשטח גדול יותר מרוד איילנד, ללא תאורה ציבורית מסודרת וניתן למצוא בו בעיקר כבשים שמטיילות להנאתן בשמש, שדות שעורה ותפוחי אדמה ושלושה אזורי מריחואנה, המפתים בעיקר מקסיקנים החיים מעבר לגבול.
מדובר במחוז עני מאוד וגדול מאוד, שניתן ללכת בו לאיבוד בקלות. קשה מאוד לאתר את מי שמאבד את דרכו באזור. ג'ו, ספורטאי תחרותי, החליט לנצל את השהייתו במקום. כאצן, שחיין ורוכב - מדובר בשטח נהדר עבורו לאימונים. קולין הצטרף אליו והשניים יצאו לדרך.
בשלב מסויים הם התפצלו וקולין חזר לחווה וחיכה לחברו, שמיאן להגיע. לאחר שעה, כבר החל לדאוג. "24 השעות הראשונות הן הקריטיות ביותר", אומר רוברט קוסטר, פרופ' לתחום ההצלה ומחבר ספר ההדרכה וההצלה "התנהגות אדם אבוד", בראיון לג'ון בילמן מהאתר אאוטסייד אונליין. קוסטר, מהמומחים שייעצו בפרשת קלר, מציין כי כמו רוב הרצים שנעלמו, ג'ו לא היה לבוש ללילה בחוץ. בנוסף, הוא אומר, זה לא יוצא דופן עבור אתלט צעיר כמו ג'ו להסתכן במהלך הריצה. בשעות הערב יצאו השריף וסגניו להתחיל בחיפוש מהיר, תוך התמקדות באיזורים שסביר להניח שהגיע אליהם.
למרות החשש המזדחל, המשפחה עדיין קיוותה שג'ו יצוץ עם שחר. עובדי החווה איתרו את משפחתו של ג'ו, שהגיעה בהרכב מלא לחיפושים. למחרת, התחילו החיפושים באופן מקצועי. בשבוע ההיעלמות חיפשו אחר ג'ו 200 אנשים ו-15 כלבים. כמו כן לקחו בחיפוש חלק גם מחפשים רכובים על סוסים וטייסים שניסו כוחם מהאוויר. מטוס שנתרם מלוחמי האש הועלה לאוויר והובטח פרס בסך 10000$ עבור מידע שיביא למציאתו. הדבר לא הואיל, ג'ו לא נמצא ובתום אותו השבוע המתנדבים החלו להפסיק להגיע, בשל הצורך לחזור לעבודה ולחיי המשפחה.
תיאוריות קונספירציה החלו לצוץ. היו מי שטענו שנראה במקום כזה או אחר, ואולי ייתכן ונחטף למען קצירת איברים. "כמדען אני אומר שההסבר הפשוט ביותר הוא בדרך כלל הנכון ביותר", אומר קוסטר. "יכול להיות שחבורת טרוריסטים חטפה אותו. האם זה יכול להתרחש? כן. האם סביר להניח שזה מה שקרה? לא".
יצא לג'וגינג עם חבר במהלך טיול ונעלם. ג'ו קלר
ג'ו מצטרף לשורה ארוכה של נעלמים ללא סיבה, ולאף אחד לא רק שאין מושג מה קרה להם, אלא שאין מושג אמיתי בכמה אנשים כאלה מדובר. באזורי הפרא של ארצות הברית, מדובר בכ- 640 מיליון דונם, נעלמים אנשים לפתע ואף אחד לא לוקח אחריות. דייל סיילינג, 51, נעלם בשנת 2013, משביל ליד חנות המתנות שבפארק מסה ורדה שבקולורדו. מורגן היימר, 22, מדריך רפטינג, נעלם בשנת 2015 לאחר שהקים מחנה בגראנד קניון. ישנם עשרות סיפורים מסוג זה ולאף אחד אין קצה חוט למתרחש.
יש לא מעט פרטי מידע שהרשויות יכולות לפרסם ונמנעות מלעשות זאת. כמו למשל כמה זאבים ודובי גריזלי יש באזור ולבצע מעקב אחריהם, ולהצליב אותם עם האזורים בהם מדווח על היעלמויות. אך המשרדים הממשלתיים שומרים את המידע לעצמם. לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, היה ניסיון לבנות מסד נתונים בכדי לעקוב אחר אכיפת החוק וההתנהלות בשירות הפארקים הלאומיים, הלשכה לניהול קרקעות ומשרד החקלאות. 50 מיליון דולר הושקעו בפרויקט שלא התרומם, מה שהשאיר את האומדנים לחובבי תיאוריות קונספירציה. סביר להניח כי למרבית ההעלמויות היה ניתן למצוא הסבר המניח את הדעת, אם הנושא היה מפוקח.
"ההתייחסות לאדם נעלם היא כבעיה מקומית", מסביר קוסטר את הסיבה שהנושא לא מאורגן. "מפילים את זה על השריף של מקום המגורים הסמוך. זה חסר טעם כשמדובר בהעלמות בטבע". ליער הלאומי של ריו גרנדה, למשל, יש רק קצין אכיפה אחד שבאחריותו כל המתרחש בשטח העצום. "לפעמים אנחנו מגלים על מבצעי חיפוש מהתקשורת המקומית", מספרת ריינג'ר אנדריאה ג'ונס, שאחראית על שטח ענק הכולל 377,314 דונמים.
שבועיים ימים לאחר היעלמותו של ג'ו, החיפושים הופסקו. "בדקנו גם את השירותים שבאתרי המחנאות", הסביר השריף המקומי את הפסקת החיפושים. "אפילו אספנו חרא שעדיין נמצא אצלנו במקרר הראיות".
כאשר המתנדבים והכלבים חוזרים לביתם, נראה כאילו החיפוש שקט מאוד. "בשביל אדם אבוד, חמישה ימים ללא תגובה זה הרבה", אומר קוסטר. משפחת קלר שכרה שני חוקרים פרטיים, הפרס הועלה ל-25 אלף דולר ואז ל-50 אלף דולר אך אף מידע לא הגיע לידיה.
בשלב זה הכיר אב המשפחה גשש בשם אלן דאפי, שהחל להתעניין בכלבי ציד כשאחיו נעלם בשנת 1978 ונמצא בעזרתם שישה שבועות לאחר מכן, כשסימני ירי על גופו. דאפי נתן לכלב הציד שלו לרחרח גרב השייכת לג'ו. לאחר מספר שעות של חיפושים סימן הכלב כי יש משהו באגם באזור. החיפושים נמשכו עוד מספר חודשים. בשלב הזה כבר היה ניתן לראות את המתח על גופו של קלר, שאיבד משקל רב.
אני משוכנע שאפשר לעלות על הסיבה לדברים הללו", אומר דיוויד פולידס, שוטר לשעבר מסן חוזה שבקליפורניה, ומייסד החיפוש אחר הביג פוט בצפון אמריקה, שהמר את אובססיית החיפושים שלו לחיפוש נעדרים. פולידס החל להתעניין בנושא כאשר ביקר במוטל ושמע שני טייסים מדברים על המספרים האסטרונומיים של הנעדרים. בשנת 2011 השיק את פרויקט CanAm Missing המקטלג אנשים נעדרים בשיטחי בר בארצות הברית. עד כה הוא פרסם שישה כרכים בסדרה הפופולרית שלו 411, ובה עוקב אחר 411 אנשים שנעלמו באופן בלתי מוסבר. השנה צפוי לצאת סרט בנושא שנעשה על ידי בנו. "אין לי שום תיאוריות בספרים, אני פשוט מחבר עובדות" הוא אומר. תחת גורמים ייחודיים של היעלמויות הוא מפרט מאפיינים חוזרים ונשנים כמו כלבים שאינם מסוגלים לעקוב אחר ריחות, זמנים (אחר הצהריים המאוחרים הוא זמן פופולרי להיעלמות), וכי קורבנות רבים, כאשר נמצאים, חסרים פריטי הלבשה או הנעלה. גופות מתגלות גם באזורים שנחקרו בעבר בתדירות, לפעמים ממש לאורך השביל. ילדים או שרידיהם נמצאים לעתים רחוקות במרחקים בלתי סבירים מהנקודה בה נראו לאחרונה, בשטח שלא הגיוני להגיע אליו לבד.
מפת אזור היעלמותו של ג'ו
זה מפתה לפטור את פולידס כמשוגע, אבל הספרים שלו מפורטים. פאולידס זיהה 59 אשכולות של אזורים בהם אנשים נעלמו, בפארקים פדרליים בארה"ב ובדרום קנדה. כדי להפוך לאשכול, חייבים באזור להיות לפחות ארבעה מקרי היעלמות וכן אזורים כמו מכתש, אגם וכו'.
פולידס בילה שעות בכתיבת מכתבים ובקשות בנושא חופש מידע בכדי לשים ידו על המידע שנמצא בשירות הפארק הלאומי. הוא מאמין כי שירות הפארק יודע בדיוק כמה אנשים חסרים, אבל לא מפרסם את המידע מחשש שהמספרים העצומים והאופן שבו אנשים נעדרים, יזעזע את הציבור כל כך עד שמספרי המבקרים יירדו.
פולידס הביא איתו את הפעילה היידי סטריטמן, חברת סגל של אוניברסיטת ריג'ס בדנבר המלמדת שיטות מחקר. לאחר שקראה את סדרת הספרים 411, הפכה מתוסכלת כשגילתה שאין מסד נתונים לחיפוש עבור משפחות הנעלמים. ב -2014 היא הציגה עתירה שכותרתה "להקים את מחלקת הפנים לאנשים שחסרים בגנים הלאומיים שלנו ביערות". כיום יש לה למעלה מ-7,000 חותמים, במטרה להגיע ל-10,000.
סטריטמן, בת 56, שהעבירה את ילדותה במחנות בכל רחבי קולורדו, עוסקת במקרה של דייל סטילינג, בן 51, שנעלם על שביל במסה ורדה ביום ראשון אחר הצהריים, ביוני 2013. השביל בו הדבר התרחש מדורג ומתון, אבל זה היה חם ולסטלינג לא היה מים. גם במקרה הזה לא הייתה עזרה רבה מהרשויות לחיפוש. בסופו של דבר, מרבית החיפושים ממומנים על ידי קרנות ומתנדבים. בהמשך הועברו כספים נוספים לאיתורו של ג'ו. ביולי, שנה לאחר העלמותו, מצא צוות חיפוש את גופתו של ג'ו מתחת לצוק. היא הייתה 1.7 קילומטר מהחווה. קרוב עד מאוד. סיבת המוות לפי החוקרים היא מכה בראש ונראה כי שבר את קרסולו. הממצאים מתאימים לתיאוריה שעלתה קודם לכן, של לקיחת סיכונים בספורט ואף טיפוס לגבהים. לאמו של ג'ו הדברים מוזרים: היא מתעקשת כי התנהגות כזו אינה מתאימה לו, ומשוכנעת שהתעלומה עדיין לא נפתרה.
