כשמדובר על שנת צהריים, שנ"צ, ישנן פיסות מידע סותרות המפרטות כמה זמן בדיוק צריכה להימשך התנומה המושלמת. אחת התנומות הידועות נקראת "תנומת נאס"א" והיא אמורה להימשך 26 דקות.
תנומת נאס"א או תנומת דאלי?
תנומה ידועה נוספת היא "תנומת דאלי", שפיתח הצייר, סלבאדור דאלי, שנמשכה לא יותר מאשר הזמן שנדרש לו להירדם ולהפיל את המפתח שהוא אחז בידו. כמו כן, יש את התנומה שכל אחד לוקח לעתים, כאמורה להימשך שעה או שעתיים. אך בסופו של דבר נמשכת מאוחר מזה.
למרות שברוב מקורות המידע באינטרנטיים אין החלטה חד משמעית באשר למשך התנומה הבריאה, מחקרים מדעיים מספקים ידע רחב יותר בנושא. למרות ההבדלים בין הדעות השונות של אנשים על משך שנת צהריים, כמעט ואין מי שחולק על העמדה שמדובר בהמצאה נהדרת.
בסקר שנערך בקרב 67,459 משתתפים, הוצעו שלוש אפשרויות למשך התנומה בשעת צהריים: בין שעה וחצי לשעתיים; 27 דקות; ובין שעתיים לשש שעות. 49 אחוז מהמשתתפים השיבו, כי תנומה מושלמת נמשכת בין שעה וחצי לשעתיים.
על פי האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה, שנת צהריים יכולה לשפר את זמן התגובה, את היגיון הלוגי ואת הכרת הסמלים. הצורך בשנת צהריים מצביע על העובדה שלומדים משהו ושהמוח דורש זמן לעבד את המידע החדש. מחקרים הראו, שניתן להצליח יותר טוב במשימות שונות הקשורות במידע החדש לאחר שנת צהריים, מאשר מיד אחרי שלומדים את המידע.
באחד המחקרים המשתתפים נבחנו לאחר תנומה של בין 60 ל-90 דקות והם הצליחו בה בדומה לבחינה שביצעו לאחר שנת לילה. אך האם משמעות הממצאים היא שהתנומה האידאלית צריכה להימשך בין 60 ל-90 דקות? הדעות המדעיות מצביעות על מסקנות אחרות.
והמנצחת היא: תנומת 90 הדקות
"תנומת נאס"א, התגבשה בעקבות מחקר שנערך בשנת 1995, שהראה שתנומה של 26 דקות משפרת את הביצועים ב-34 אחוז ואת מידת הערנות ב-54 אחוז.
על פי כתב העת המדעי, Science of People, תנומה של 90 דקות מאפשרת לחמוק מתחושת טשטוש ועייפות, שעלולה להיווצר לאחר תנומות קצרות. תנומה של 90 דקות מסייעת להימנע מכניסה לשלב השינה העמוקה ומאפשרת להתעורר בקלות. חשוב לציין, שמי שבוחר בשנת צהריים של 90 דקות צריך להירדם בין השעה 1 בצהריים לשעה 4 אחר הצהריים. אחרת התנומה עלולה לפגוע בשנת הלילה.
מחקרים מראים שיש להימנע משינה של 30 דקות, משום שהן גורמות לגוף להתעורר מיד לאחר תחילתו של מחזור שינה ולפני שהוא מושלם. אם כן, נראה שמשך התנומה המושלמת הוא 90 דקות.
